אחד הדברים שחשוב לבדוק לפני פתיחת עסק הוא אם לעסק החדש יש אסטרטגיה משפטית מתאימה. תכנון אסטרטגיה משפטית לפני פתיחת עסק אינו דבר מובן מאליו.כשיזמים מתכננים עסק חדש ולא משנה באיזה תחום, הם בדרך כלל מתמקדים בשאלות מסחריות: מהו המוצר שלהם? מי יהיו הלקוחות? איך ימכרו את המוצר? כמה הוא יעלה? ועוד שאלות מסוג זה. אולם מרבית היזמים נוטים להתעלם משאלה חשובה אחת: כיצד החוק ישפיע על העסק שלהם ואיזה יתרונות הוא יכול להעניק להם?
למה כל עסק צריך אסטרטגיה משפטית? השאלה הזו אינה נוגעת רק לרצון "להימנע מבעיות משפטיות". אלא גם לשאלה איך לנצל את החוק כדי ליצור באמצעותו יתרונות תחרותיים אמיתיים. חשוב לדעת: אסטרטגיה משפטית לא עוסקת רק במניעת נזקים. אסטרטגיה משפטית היא גם מנוע צמיחה עסקי. אסטרטגיה משפטית נכונה יכולה להגן על הרעיונות שלכם; לייעל את המיסוי; למנוע סכסוכים יקרים וכואבים; ולא פחות חשוב: להקנות יתרון על המתחרים.
במאמר זה אציג שמונה תחומים מרכזיים שעוסקים בשאלה למה כל עסק זקוק לאסטרטגיה משפטית. המטרה במאמר היא להעצים ולחזק את העסק שלכם באמצעות כלים פשוטים שתוכלו להיעזר בהם. הזמן הטוב ביותר לבנות אסטרטגיה משפטית הוא לפני שמקימים את העסק. אבל גם אם העסק כבר פועל, עדיין לא מאוחר להתחיל בתכנון ויישום של עקרונות אלה.
סכסוך בין שותפים עשוי לעורר אצל שניהם רגשות עזים. דווקא בעת שבו אנשים נזקקים יותר מכל לחשיבה רציונלית קרה, הם נגררים אחר רגשותיהם. אין זה מפתיע: מריבה עם שותף מאיימת על פרנסתם של השותפים. אי אפשר לריב ולנהל עסק בו זמנית. אי אפשר לסיים את הסכסוך בצורה ששני השותפים יצאו כשידם על העליונה. מישהו מהם יפגע, ובדרך כלל שניהם ייפגעו. גם אם יפתרו את הסכסוך, תמיד יש מי שירגיש שאפשר היה לסיים אותו טוב יותר.
מהו סכסוך שותפים בעסק?
כאשר שני אנשים או יותר מחזיקים יחד ברכוש משותף הרי הם שותפים. בני זוג הם שותפים ברכוש שהשיגו יחדיו. בני משפחה יכולים להיות שותפים ברכוש שהגיע לידיהם עקב ירושה. דיירים בבניין יכולים להיות שותפים ברכוש המשותף ועוד. הייחוד של שותפים בעסק הוא שיחד הם מחזיקים ברכוש שמייצר להם הכנסה. זו יכולה להיות אחזקה באמצעי ייצור, או החזקה בפעילות שמייצרת הכנסה. לעיתים הרכוש הזה שלהם באופן ישיר. כך למשל, כאשר הם עובדים יחד בשותפות. לעיתים הרכוש שייך לישות אחרת, בדרך כלל תהיה זו חברה בערבון מוגבל. השותפים בחברה הם בעלי המניות שמחזיקים בזכויות כלפי החברה. כך, בעקיפין, הם שולטים באמצעים ובפעילות שמייצרת להם הכנסה. כאשר בעלי מניות מסתכסכים זה עם זה נתייחס לכך כסכסוך בין בעלי מניות.
סכסוכים בין בני אדם הם דבר נפוץ. אנשים מסתכסכים זה עם זה במגוון של נושאים, ובשל סיבות שונות: הם רבים על אדמה, על כסף, על תפקידים נחשקים, על כבוד וכך הלאה. שותפים בשותפות עסקית נאבקים על ההחזקה באותם אמצעי ייצור ופעילות עסקית המייצרת להם הכנסה. לעיתים המאבק יהיה דווקא משום שאחד או יותר מהם רוצים להפסיק להחזיק באותם אמצעי ייצור או הכנסה, ורוצים תמורה בעד יציאתם מהשותפות.
בעלי עסק שנמצאים במצבים האלה מנהלים מאבק שכרוכים בו רגשות עזים. מאבק על עסק מזכיר קצת מאבק גירושין בין בני זוג. בשני המקרים אנשים רבים על הבית, והאויב הוא אדם מקורב, לא מישהו זר. זהו האדם שעד לפני רגע סמכו עליו בעיניים עצומות. תחושת הפגיעה שמתלווה לסכסוך – עצומה. מצב זה מעורר רגשות. הסתמכות על רגשות מובילה לטעויות.
שותפות בין שני אנשים היא דרך נפוצה לניהול העסק. אך כמו בכל מערכת יחסים אינטנסיבית בין בני אדם, גם בשותפות עסקית טמון פוטנציאל לסכסוכים בין שותפים
אשר ודני הם שני חברים טובים שפתחו יחדיו מסעדה. אשר, הוא שף מוכשר שהועסק כשכיר בכמה מסעדות יוקרה. דני הוא יזם. במשך השנים דני השקיע כספים בעסקים שונים בחלקם הוא הצליח יותר ובחלקם פחות. על פניו מדובר בשילוב מנצח: שותף שמביא עמו לעסק ניסיון מקצועי עשיר, חובר לאיש עסקים שיודע איך לנהל עסק. נוסף על כך לרשותו עומדים אמצעים כספיים לא מבוטלים.
אלא שבמציאות בבסיסו של שילוב כזה טמון קושי. בעת פתיחת העסק הצדדים חולקים חזון משותף. הם יודעים מה הם מתכננים לעשות ומתכוונים ליישם בעסק את היתרונות של כל אחד מהם. אולם החיים חזקים יותר מכל תוכנית ודברים יכולים להשתבש. בדוגמה של אשר ודני ייתכן שלקוחות לא יאהבו את המסעדה כפי שהיא. ייתכן שאשר ודני יצטרכו להחליף תפריט או לשנות עיצוב כדי שהלקוחות יסעדו אצלם. אולי אשר ודני יאלצו להשקיע יותר כסף מכפי שתוכנן מראש. אפשר שאשר ודני יידרשו להשקיע זמן רב יותר בניהול המסעדה מכפי שציפו מלכתחילה וכך הלאה. כל שינוי כזה עלול לפתוח פתח לחילוקי דעות ביניהם.
שני אנשים שמנהלים יחד עסק זה דבר נפוץ. אך כמו בכל מערכת יחסים אינטנסיבית בין בני אדם, גם בשותפות עסקית טמון פוטנציאל לסכסוכים. פעמים רבות שותפים לא מסכימים מהם השינויים שעליהם לערוך בעסק. העדר הסכמות מעיב על העבודה המשותפת. עם הזמן הוא עלול להוביל לפירוק השותפות, לפגיעה כלכלית משמעותית בעסק או לשניהם גם יחד.
מה עושים כאשר עד אינו משיב לעניין על שאלה שנשאל בחקירה נגדית?
איך לנהוג כאשר עד לא משיב לעניין על שאלה שנשאל בחקירה נגדית? האם חוזרים על השאלה? האם ממשיכים לחקור אותו באותו נושא? אולי יש טקטיקות שיגרמו לו לענות את התשובה המבוקשת?
כמו רוב השאלות בתחום הליטיגציה גם לשאלה זו יותר מתשובה אחת. כשבעת מתן עדות העד לא משיב לשאלה שנשאל הדרך להתמודד אתו קשורה בהמון שאלות משנה. כגון: מי העד; מה סוג הנושא שעליו חוקרים; מה חשיבות הנושא הנשאל לתיק; מיהו השופט והאם הוא מגלה סבלנות באותו יום חקירות; כמה זמן עבר מאז תחילת החקירה וכמה זמן משוער נותר לה; מהו הוותק של החוקר ומהם כישוריו, ועוד. כל אלה ועוד שאלות נוספות הן רכיבים בהחלטה שיש לקבל.
כמו תמיד, בעת החקירה הנגדית אין זמן לניתוח מעמיק של הסוגייה. צריך לקבל החלטה בתוך שבריר שנייה ועליה להיות ההחלטה הנכונה. חלק ניכר מהליטיגטורים מנווטים את החלטותיהם על פי האינסטינקטים שלהם. לדעתי זו דרך פחות טובה. עדיף ללמוד כיצד להתמודד עם סוגי עדים שונים ועם סיטואציות שכיחות בחקירה נגדית. מוטב לא לסמוך רק על האינסטינקט. אינסטינקטים זה דבר חשוב, אך תרומתם פחותה ביחס לתרומתו של ידע שנרכש באופן מסודר.
האם ישנה משמעות למיקום פגישות במשא ומתן? היכן המקום הטוב ביותר לנהל בו משא ומתן? אצלכם, אצל הצד האחר או במקום ניטראלי? האם כדאי להתעקש כי הפגישות בין הצדדים יתקיימו אצלכם?
פעמים רבות צדדים למשא ומתן מעוניינים להיפגש כדי לקדם משא ומתן. פגישה פנים אל פנים יעילה יותר משיחות באמצעי תקשורת אלקטרונים. בוודאי יעילה היא יותר מהתכתבויות. בפגישה פנים אל פנים בני אדם מעבירים זה לזה מסרים שאינם דווקא מילוליים. אלה יכולים להיות הבעות פנים, מבטים ותנועות גוף. בין תנועות רצוניות ובין תנועות בלתי-רצוניות. יתר על כן, בפגישות פנים אל פנים יכולים הצדדים לעשות אתנחתות לשיחות על ענייני דיומא שעילתן בדברים שקורים להם במשותף. רעש מסוים מבחוץ, משהו שראו בדרך או בלובי הבניין וכדומה. כשאנו מקיימים שיחות מסוג "סמול-טוק" קל לנו יותר לשבור את הקרח וליצור אווירה מתאימה לדיון בענייני פשרה.
אלא שגם כאשר מחליטים להיפגש יש וקשה לתאם פגישה היות שכל צד מתעקש כי הפגישה תהא אצלו. מהצד התעקשות שכזו נראית ילדותית במקצת. אך, למעשה, יש לה סיבות ריאליות לחלוטין. במצבים מסוימים צד שמארח פגישה זוכה ליתרון במשא ומתן.
הרצון בביתיות משפיע על מיקום הפגישות במשא ומתן
אירוח פגישה מקנה יתרונות מסוימים. אחד הבולטים שבהם נראה כלקוח מתחום הספורט. זהו יתרון הביתיות. אכן, כל אוהד כדורגל או כדורסל יודע שעדיף לשחק בבית מאשר בחוץ. במשך שנים מכבי תל אביב בכדורסל ניצחה את מרבית משחקי הבית בנוקיה, אך התקשתה במשחקי חוץ. בדרך כלל הסיבה לכך הייתה הקהל האוהד, והיכרות עם המגבלות והיתרונות הפיסיים של המגרש. אך גם העובדה שהשחקנים הגיעו רעננים מהבית. להבדיל ממשחקי חוץ אליהם הגיעו אחרי טיסה, ולילה במיטה זרה בבית מלון.
דיסוננס קוגנטיבי במשא ומתן הוא בין המכשולים המקשים על מציאת פתרון לסכסוך. כל נושא ונותן יודע שבשלב כלשהו הצדדים יתבצרו בעמדותיהם בגלל סתירות בין תובנות פנימיות. או שיתבצרו בעמדותיהם עקב סתירה בין תפיסותיהם לבין המציאות. החדשות הרעות לעניין זה הם שקשה להתגבר על הדיסוננס הקוגנטיבי. החדשות הטובות הן שאם מצליחים להתגבר על כך – נפתחת הדרך לסיום הסכסוך.
מהו דיסוננס קוגנטיבי?
כדי להבין איך דיסוננס קוגנטיבי מכשיל משא ומתן אנסה להסביר בקצרה מה אומר המונח הזה. אני מתנצל מראש על כך שההגדרה היא מעט פשטנית ואולי לא הכי מדויקת. אבל חשוב שמי שלא בא מתחום הפסיכולוגיה (כמוני למשל), יבין את הבעיה ויחפש פתרונות בעת שהוא נושא ונותן או מגשר בין צדדים ניצים. אז ככה: דיסוננס קוגנטיבי הוא מצב שבו קיימת התנגשות בין תפיסה שאדם מחזיק בה לבין התנהגותו במציאות. המוח האנושי מעדיף מצב שבו ישנה עקביות בין עמדות ותפיסות של בני אדם לבין התנהגותם בפועל. כשיש סתירה בין תפיסה מסוימת לבין ההתנהגות בפועל האדם חש חוסר נוחות. הוא ייתן לעצמו הסברים והצדקות שיישבו את אותה סתירה. הצורך ליישב את הסתירה יכול להשפיע על התנהגותו של אדם ועל החלטותיו.
המלחמה הקשה שאליה נקלענו תפסה את עורכי הדין ולקוחותיהם בעיצומן של מלחמות משלהם. קשה להאמין, אבל עד ליום שביעי באוקטובר 2023 המלחמה הקשה ביותר שרוב עורכי הדין הכירו היא זו שמתנהלת בין כתלי בתי המשפט.
בל נטעה, ניהול תיק ליטיגציה הוא אכן בגדר מלחמה. יש בו המון רכיבים שאנחנו מכירים משדה הקרב. אומנם אין זו מלחמה במובן של מערכות צבאיות. בבית המשפט לא יורים. בבית המשפט מדברים, כותבים, מעלים נימוקים שבדין ובעובדה ומייחלים לתוצאה המקווה. אך עדיין זהו סוג של "מלחמה קטנה".
)
אומנם המלחמה בבית המשפט היא מלחמה שאין בה הרוגים, פצועים ושבויים. אך היא מכריעה גורלות, היא מאיימת על חירותם של בני אדם ועל עתידם הכלכלי. אף שהיא נראית לעיתים חסרת חשיבות – אין מקום לזלזל בה. אלא שעתה, המלחמה המשפטית מתגמדת לעומת המציאות שבה אנו חיים.
תנית בוררות היא בין הסעיפים הפופולאריים בהסכם בין שותפים. משמעה כי בכל סכסוך בין הצדדים ימונה בורר שיכריע במחלוקות ביניהם.
תנית בוררות היא בין הסעיפים הפופולאריים בהסכם בין שותפים. משמעה כי בכל מקרה של סכסוך בין הצדדים ימונה בורר שיכריע במחלוקות ביניהם. פעמים רבות התניה אף מגבילה את הבורר בזמן, באופן זה עליו ליתן פסק בוררות בתוך זמן קצר שאותו קוצבים הצדדים. כך למשל, במקרה מסוים נתקלתי בתנית בוררות שקבעה כי על הבורר לפסוק פסקו בתוך עשרה ימים מעת תחילת הבוררות. זו, כמובן, לא הוראה נפוצה – בדרך כלל בוררויות יימשכו זמן רב יותר. אורכן ייקבע לפי מורכבות התיק, ובהתאם לאופיו של הבורר ולעומס העבודה שמוטל עליו.
עורכי דין רבים ממליצים על תניה זו
לכאורה, תנית בוררות היא תניה מתבקשת בהסכמי מייסדים. בדרך כלל הסכסוכים בין השותפים מתגלעים בעת שהעסק פעיל. סכסוך שלא נפתר במהירות יפגע קשות בעסק; יוריד מערכו ועלול לסבך את השותפים בחובות לצדדים שלישיים. לכן, פעמים רבות עורכי דין ממליצים לצדדים לכלול בהסכמים ביניהם תנית בוררות. כך הם מקווים למנוע הליכים משפטיים ממושכים ולהכריע בסכסוך במהירות וביעילות.
כלל ברזל במשא ומתן הוא שהמשתתפים שואפים לקדם את האינטרס שלהם ואת רצונותיהם. אלא שלמרבה ההפתעה לא פעם קורה שהלקוח לא יודע מה הוא רוצה. הוא מבקש מעורכי דינו להחליט עבורו. מצב זה בעייתי עבור עורכי דין: התפקיד של עורכי הדין הוא לייעץ ללקוחות, להגן עליהם ולקדם את ענייניהם. לא נכון להמליץ להם מה עליהם לרצות.
היה לי לקוח שניהלתי עבורו משא ומתן מפרך על פתרון סכסוך עם שותפיו בחברה פלונית. לפני כל ישיבה עם הצד השני ביקשתי ממנו שיאמר לי מה הוא רוצה להשיג. בדרך כלל, התשובה שקיבלתי הייתה: "בוא נראה מה הם יציעו".
יש הגיון בתשובה כזו כשרוצים להשאיר את כל האופציות "על השולחן". אלא שעבור עורך דין תשובה כזו מעוררת קושי. כדי להשיג את המטרות במשא ומתן צריך להוביל, לא להיגרר אחרי הצד השני. חשוב ליזום, לתת הצעות, ל"סובב" כל עניין לטובת הלקוח.
נכון שלעיתים דווקא מועיל יותר לשבת בשקט. עורך דין מיומן יודע שלעיתים עליו לשתוק, להאזין בסבלנות ואפילו לומר "לא" להצעות שהוא מקבל. עורך דין מיומן יודע מתי להיות אקטיבי ומתי להיות פאסיבי במשא ומתן. זו חלק מאומנותו. אך גם כשהוא פאסיבי הוא עושה זאת כדי לקדם מטרה מסוימת. כשהלקוח לא יודע מה הוא רוצה, אי אפשר לנקוט באמצעים המתאימים שיקדמו את המשא ומתן.
סכסוך בין בעלי מניות עלול להסתבך עקב קושי בהערכת שווי חברה. בחברות הזנק הבעיה הופכת למסובכת במיוחד, היות שפעמים רבות אין לחברות אלה הכנסות או רכוש שבאמצעותו אפשר לקבוע את שוויין
משא ומתן כשיש סכסוך שותפים בחברות הזנק עלול "להיתקע" עקב קושי בקביעת שווי החברה. כך למשל, עדן היא מהנדסת מחשבים שפרשה מחברה גדולה והקימה חברת הזנק קטנה בתחום הקריפטו. היא הצליחה לגייס משקיעים לשלב הראשוני של פיתוח המוצר. אך עתה אזל הכסף בקופת החברה. הליך פיתוח המוצר מתארך והולך ודורש עוד ועוד כסף. המשקיעים מגלים חוסר סבלנות. הם לא רוצים להשקיע כספים נוספים בפיתוח המוצר. עדן מרגישה שהמוצר עדיין לא בשל ליציאה לשוק, וזקוקה לסכום גדול נוסף כדי לסיים את פיתוחו. היחסים בין עדן למשקיעים מתוחים, עד כדי כך שהם כבר כמעט לא מדברים ביניהם. מה עושים במקרה כזה?
פתרונות מקובלים בסכסוך שותפים
סכסוך שותפים: כשאין הסכמה על שווי חברה
יש פתרונות שונים למצבים אלה. אחד הפתרונות הנפוצים לסכסוך שותפים הוא "להפריד כוחות". בדרך כלל אחד הצדדים קונה את השני במחיר מוסכם. אם אין מחיר מוסכם הוא קונה אותו במחיר שקובע צד שלישי. פתרון זה לא חף מבעיות, אך הוא עובד כהלכה.
אלא שאליה וקוץ בה. כדי ליישם פתרון זה על הצדדים להסכים מהו המחיר שיש לשלם עבור מניות החברה. קשה מאוד להגיע להסכמות על נושא זה. בשל כך פעמים רבות הסכסוך הולך ומתמשך, ופתרון לא נראה באופק.
סכסוכי שותפים הפכו נפוצים יותר עקב המשבר הכלכלי בעקבות מגפת הקורונה. בשל כך מצורפים כמה כללי עשה ואל תעשה בסכסוכי שותפים
סכסוכי שותפים הפכו נפוצים יותר עקב המשבר הכלכלי בעקבות מגפת הקורונה. בשל כך מצורפים כמה כללי עשה ואל תעשה בסכסוכי שותפים, כולל סכסוכים בין בעלי מניות בחברות בע"מ.
חלק מהסכסוכים מבעבעים מתחת לפני השטח זמן רב וכתוצאה מהמשבר עולים אל פני השטח. חלק אחר הוא תוצאה ישירה של המשבר.
סכסוך שותפים הוא לא סוף העולם. אך סכסוך כזה יכול לגרום לחיסול עסקים ולקריסת מטה לחמם של השותפים. סכסוך שותפים שלא מטופל כראוי, יכול להתפתח לידי משבר כלכלי עמוק. קשה יהיה בהמשך לצאת ממשבר זה.
מטרת רשימה זו היא לתת כמה המלצות שיסייעו לבעלי עסקים שנקלעו לסכסוך עם השותף שלהם (לא משנה לצורך העניין אם הם מאוגדים כחברה בע"מ או כשותפות). לא כל האמצעים האלה הכרחיים וישנם גם אמצעים נוספים. יש אמצעים שמתאימים לעסק אחד ולא מתאימים לעסק אחר. ישנם אמצעים שמתאימים לאדם אחד ולא מתאימים לאחר. כל מקרה לפי נסיבותיו.
הרעיון הוא לתת כמה כללי אצבע שיסייעו במקרה של סכסוך, ומובן שהם לא תחליף לייעוץ מקצועי פרטני.
פעמים רבות כמה אנשים מקימים עסק יחדיו. בדרך כלל הם עושים זאת על ידי ייסוד חברה, שבה כל אחד מהם מקבל מניות. מרגע זה ואילך הופכים המייסדים לבעלי מניות בחברה, ועל אף שהם קוראים לעצמם שותפים – הרי שמעמדם המשפטי הוא של בעלי מניות בחברה.
אפשר לפתור סכסוכים בין שותפים באמצעות הסכם שותפות בחברה בע"מ. למעשה, רוב העסקים המסחריים בימינו מאוגדים כחברה בעירבון מוגבל (בע"מ). בחברה ישנם בעלי מניות שאוחזים כל אחד בחבילה של מניות.
תניות אפשריות בהסכם מייסדים
פעמים רבות כמה אנשים מקימים עסק יחדיו. בדרך כלל הם עושים זאת על ידי ייסוד חברה, שבה כל אחד מהם מקבל מניות. מרגע זה ואילך הופכים המייסדים לבעלי מניות בחברה. אף על פי שהם קוראים לעצמם שותפים – מעמדם המשפטי הוא של בעלי מניות בחברה.
יתרונות וחסרונות להתאגדות כחברה
יש יתרונות להקים עסק באמצעות חברה בע"מ, ונעסוק בהם בפוסט אחר. אלא שלהתאגדות בדרך של חברה בע"מ יש גם חסרונות. אחד העיקריים שבהם הוא חוסר האפשרות של בעל מניות לפרק כרצונו את ה"שותפות" עם בעלי המניות האחרים. הוא יוכל לעשות כן רק במסגרת העילות הקבועות בחוק לפירוק חברה – והן לא רבות.
סכסוכי שותפים נוטים להסתיים פעמים רבות בפשרה. הסיבות לכך הן מגוונות, החשובה בהן היא שהסכסוך נסב על קיומו של עסק חי, והשותפים או בעלי המניות (אם מדובר בחברה מסחרית), מעדיפים פשרה על פני המשך הסכסוך שעצם קיומו מאיים על שלמות העסק.
סכסוכי שותפים מתאימים מאוד להליך של גישור. פעמים רבות סכסוכים אלה נוטים להסתיים בפשרה. הסיבות לכך הן מגוונות, החשובה בהן היא שהשותפים נלחמים על שליטתם בעסק חי. השותפים או בעלי המניות (אם מדובר בחברה מסחרית), מעדיפים פשרה על פני המשך המאבק ביניהם שעצם קיומו מאיים על שלמות העסק.
פעמים רבות מצליחים הצדדים בעצמם או בסיוע עורכי דינם להגיע לפשרה עוד טרם החלו הליכים משפטיים כלשהם. אחת הדרכים שמשמשת לשם פתרון הסכסוך היא להסתייע במגשרים.
גישור בסכסוכי שותפים
אלא שאליה וקוץ בה: ישנם לא מעט גישורים בתחום זה שלא מסתיימים בפשרה. למעשה, הדבר מפתיע בשל העובדה שברמה הרעיונית סכסוכי שותפים מתאימים מאוד לגישור. מפתיע עד כמה הגישור מתגלה פעמים רבות ככלי לא יעיל. הדבר מעורר את השאלה מדוע לא מסתיימים באמצעות גישור יותר סכסוכים מסוג זה?
הצורך של אנשים להתאגד ולהקים עסק יחד הוא טבעי, ויש בו יתרונות רבים גם בצד המימוני, גם בצד השיווקי וגם בחלוקת נטל העבודה. אלא שכמו בכל שותפות אחרת בין אנשים, פעמים מגיע רגע שבו לשותפים נמאס האחד מהשני, והם לא רואים שום סיבה להמשיך יחד. במצב שכזה חלק מהשותפים או כולם רוצים לפרק את החבילה, וללכת איש-איש לדרכו.
האם כאשר שותפים מסתכסכים אפשר להוציא שותף מחברה בכפייה?
עסקים רבים במדינת ישראל בנויים על מתכונת של שותפות. זו יכולה להיות שותפות של אנשים שמחזיקים ביחד במניות של חברה בע"מ. זו יכולה להיות שותפות רשומה או שותפות שלא מוסדרת בדרך חוקית כלשהי אך היא שותפות לכל דבר ועניין. לעיתים הבעלים של העסק מסתכסכים ביניהם. זהו מצב שמכונה "סכסוך שותפים".
הוצאת שותף מחברה לא פשוט בכלל
הסיבה שבגללה מתאגדים
הצורך של אנשים להתאגד ולהקים עסק יחד הוא טבעי, ויש בו יתרונות רבים גם בצד המימוני, גם בצד השיווקי וגם בחלוקת נטל העבודה.
אלא שכמו בכל שותפות אחרת בין אנשים, פעמים מגיע רגע שבו לשותפים נמאס האחד מהשני, והם לא רואים שום סיבה להמשיך יחד.
במצב שכזה חלק מהשותפים או כולם רוצים לפרק את החבילה, וללכת איש-איש לדרכו.
אך מה קורה אם בין השותפים ישנם כאלה שרוצים להיפרד אך יש גם כאלה שלא מעוניינים בפרידה? האם אפשר להוציא אותם מהשותפות ללא הסכמתם?
הוצאת שותף משותפות כאשר יש סכסוך שותפים
דרך המלך לפתרון מצב שכזה עוברת דרך משא ומתן בין השותפים בחברה (בעלי מניות), או באמצעות הכרעות של בית המשפט.
כיום כל אדם יכול לעסוק בגישור, בין אם הוסמך לכך ובין אם לאו. יש לציין שכמה מהמגשרים הטובים ביותר לא הוסמכו מעולם לגישור, מה שלא מונע מהם לעשות עבודתם נאמנה. ועם זאת, החריג אינו מעיד על הכלל. אם רוצים להבטיח רמה נאותה של גישור – יש צורך להסדיר את ההסמכה לגישור, ולהבטיח שאדם המשמש כמגשר אומנם יהא בעל הכשרה מתאימה לכך.
פוסט זה עוסק בהצעת חוק הגישור שמסדירה את נושא הגישור שהוגשה על ידי ח"כ מרב מיכאלי.
רישיון לגישור
היום אני רוצה לחרוג ממנהגי לכתוב על פרקטיקות בחיי היומיום המשפטיים ולדבר דווקא על הצעת חוק. לא סתם הצעת חוק, אלא הצעת חוק הגישור, התש"ף – 2020. הסיבה העיקרית לכך היא שגישור הוא אמצעי שיכול להיות גם אסטרטגי וגם טקטי (תלוי באיזה נסיבות ומי המשתמש). כמו כן זהו נושא הקרוב לליבי.
מגשר האם הוא יצטרך רשיון?
הצעת חוק הגישור היא הצעת חוק פרטית, שהוצעה על ידי ח"כ מרב מיכאלי. לאור היותה כזו הסיכוי של ההצעה להפוך לחוק לא נראה מזהיר. עם זאת מדובר בהצעה מעניינת. היא באה לפתור ויכוח רב שנים על הסדרה בחוק של תחום העיסוק בגישור.
כיום כל אדם יכול לעסוק בגישור, בין אם הוסמך לכך ובין אם לאו. יש לציין שכמה מהמגשרים הטובים ביותר לא הוסמכו מעולם לגישור. עובדה זו לא מונעת מהם לעשות עבודתם נאמנה. עם זאת, החריג אינו מעיד על הכלל. אם רוצים להבטיח רמה נאותה של גישור יש צורך להסדיר את ההסמכה לגישור. יש להבטיח שאדם המשמש כמגשר אומנם יהא בעל הכשרה מתאימה לכך.
הסדרת הגישור
ביטוי לעקרון זה אפשר למצוא בדברי ההסבר של החוק שם נכתב כהאי לישנא:
ישנם מקרים בהם גישור לא רק שהוא לא תרופת פלא, אלא הוא עשוי לגרום נזק לאחד מבעלי הדין, ולהביא אותו לפשרה לא אופטימלית שתהיה עבורו גרועה מפסק דין בבית המשפט
לא כדאי לדחוף יותר מדי
פעמים רבות מוצע לאנשים שמסתכסכים זה עם זה לפתור את הסכסוך ביניהם באמצעות גישור. אומרים להם שמגשר יכול להביא אותם לעמק השווה, למצוא פתרון לסכסוך ולחסוך להם זמן וכסף רב. לא אחת ממליצים שופטים לבעלי דין לנסות את הליך הגישור כמזור לסכסוך: "אם לא תלכו למגשר ולא תתפשרו – סופו של דבר תמצאו עצמכם תחת הגליוטינה של הדין, ואחד מכם עלול לאבד בה את ראשו", הם אומרים שוב ושוב.
ואומנם, מאז שפרץ לחיינו בסערה לפני למעלה משני עשורים נחשב מוסד הגישור כפתרון קסם, גלולת פלא לכל סכסוך, הדרך הטובה, הפשוטה והחסכונית ביותר לסיים מאבק, בלי לעבור את ספו של בית המשפט, ובלי לסבול בזבוז של זמן והוצאות רק כדי לגלות כי בסוף הדרך עלולה התוצאה להיות לא נעימה.
אלא שישנם מקרים בהם גישור לא רק שהוא לא תרופת פלא, אלא הוא עשוי לגרום נזק לאחד מבעלי הדין, ולהביא אותו להסכים לפשרה לא אופטימלית שתהיה עבורו גרועה מפסק דין בבית המשפט.
בניגוד למקובל לחשוב תקנות סדר הדין האזרחי לא בהכרח יקצרו את הזמן שבו תיק מתנהל בבית המשפט, אלא אולי דווקא להיפך – יאריכו אותו באורח משמעותי.
הפרוצדורה לוחצת?
בניגוד למקובל לחשוב תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, שייכנסו לתוקפן בספטמבר 2020, לא בהכרח יקצרו את הזמן שבו תיק מתנהל בבית המשפט, אלא אולי דווקא להיפך – יאריכו אותו באורח משמעותי.
שני דברים יגרמו להארכת הדיון המשפטי לאחר כניסת התקנות החדשות לתוקפן: האחד – יהיו פחות פשרות בין בעלי הדין, שכן לפשרה לוקח זמן והיא "מתבשלת" במהלך ישיבות קדם המשפט. בהתאם לתקנות החדשות בית המשפט ישאף ששלב קדם המשפט לא ייקח יותר משתי ישיבות. בפועל, המצב כיום הוא שתיקים רבים מסתיימים בפשרה לאחר ישיבה שלישית ורביעית.
האמרה כי בעת חקירה נגדית לא שואלים שאלה שאינכם יודעים מה העד יענה עליה זקוקה מדי פעם לרענון. זאת חרף העובדה שמדובר באמרה נפוצה שמקובלת על חלקים נרחבים מקהל הליטיגטורים שמרבים בחקירה נגדית.
אלא
שבשנים האחרונות ישנה מגמה לתקוף את האמרה הזו. ספרי עיון שעוסקים בחקירה נגדית
מפקפקים במוחלטות של האמירה הזו, ומציינים את הצורך לשאול גם שאלות שלא יודעים את
התשובה עליהם, ועורכי דין בכירים מטילים בה ספק במסגרת הרצאות שהם נושאים.
בספרי "אסטרטגיה וטקטיקה במשפט" (בורסי, 2018) הצגתי גישות שונות לגבי שאלה זו. בפוסט זה אני רוצה להיות ממוקד יותר, ולהראות שלפעמים אין ברירה וחייבים לשאול את העד שאלות שאין יודעים מהי התשובה עליהן.
כאשר חקרתי עדים בצורה קשוחה הלקוחות היו מאוד מרוצים ממני, אבל העד חשף פחות מידע
חקירה נגדית היא אומנות העומדת לעצמה. חלק מאומנות זו היא לדעת מתי לחקור נגדית בקשיחות ומתי ברכות. אין כללים קשיחים בנושא, אבל יש דרך שמומלץ לנהוג לפיה.
בשנים הראשונות לפעילותי כעו"ד שמתי לב לתופעה מעניינת. כאשר חקרתי עדים בצורה קשוחה הלקוחות היו מאוד מרוצים ממני, אבל העד חשף פחות מידע. ולהיפך: ככל שחקרתי יותר בעדינות אמנם הוצאתי מהעד מידע רב יותר וחיזוקים לדברים שרציתי לטעון בסיכומים. באופן מוזר כך זכיתי לפחות חיוכים מלקוחותיי.
בתוך זמן לא רב הבנתי שלקוחות רוצים "הצגה". הם מחפשים להכות ולהשפיל את הצד שכנגד. הם רוצים "להראות" לו "מה זה". אלא שטובתם של הלקוחות היא דווקא לא לערוך הצגות. טובתם היא לחקור בצורה יעילה שתחזק את הסיכויים להשיג את המטרות בחקירה של עדים. כך ינצחו במשפט.
חקירה נגדית היא כר פורה ליישום של טקטיקות שונות שנועדו לגרום לעד לומר את האמת. לא כולן יעילות, ולא כולן נשמעות מוסריות. אולם, לפני שחוקרים עדים יש להכיר את הטקטיקות האלה.
חקירה נגדית של עדים היא כר פורה ליישום של טקטיקות שונות שנועדו לגרום לעד לומר את האמת. לא כולן יעילות, ולא כולן נשמעות מוסריות. אולם, לפני ששואלים את העדים שאלות יש להכיר את הטקטיקות האלה.
חייב להודות: יש לי חולשה למחקרים מדעיים. לא סתם למחקרים מדעיים, אלא למופרכים ביותר שביניהם, כגון: מחקרים שזכו בפרס האיג נובל, אותו פרס לא חשוב, למחקרים שוליים שאתם יכולים לחיות חיים שלמים בלי לדעת עליהם כלום ולא להינזק מכך. אחד הנושאים שנחקרו וחביב עלי במיוחד נגע לזוכים באיג נובל לשנת 2011, שבדקו כיצד הדחף להשתין משפיע על קבלת ההחלטות, על ידי כך שנתנו למתנדבים לניסוי לשתות עוד ועוד מים בזמן עבודה מול המחשב. המחקר מצא, כמה לא מפתיע, שזיכרון העבודה ותשומת הלב נפגעים כשמתרכזים בצורך הבוער להשתין וכששלפוחית השתן עומדת להתפוצץ.
הקשר בין איג נובל לבין חקירה נגדית של עדים
עד כמה שזה יישמע מוזר ומופרך, מחקרים מהסוג הזה מאוד חשובים כשמגבשים אסטרטגיה משפטית. וכל זאת משום שאלו מחקרים שבודקים את ההתנהגות האנושית. ההתנהגות של בני אדם עומדת בדרך כלל בלב ליבו של כל תכנון אסטרטגי טוב.
כך למשל, תנסו לחשוב כיצד מחקר שעוסק ביכולת ההתאפקות של אדם שצריך לשירותים משפיע על ההחלטה איך לבצע חקירה נגדית של עד בבית המשפט? מה קורה עם עד שנחקר שעות על גבי שעות ברציפות, והוא צריך לשירותים. כיצד על עורכי הדין החוקרים לנהוג לגביו? האם ננסה לדחות את הפסקות השירותים שלו באופן שנספיק לשאול עוד מספר שאלות לפני ההפסקה, כאשר העד עדיין מתאפק, או שלהפך – נבקש לא לשאול שאלות נוספות עד לאחר שהעד יסיים את ענייניו בשירותים?
שאלה זו מערבת מכלול של שיקולים משיקולים שונים. בהם שיקולים מוסריים ואתיים, כמו גם שיקולים של יעילות הדיון והצורך לסיים תיקים בבית המשפט. לשאלה זו אין תשובה ברורה. התשובה לה תלויה הן בנסיבות העניין, הן באופיו של השופט והן באופיו של עורך הדין החוקר. מה שכן ניתן לומר הוא שחשוב מאוד "להרגיש" את העד ולהחליט כיצד לנהוג עמו בחקירתו. האם לחקור אותו באופן קצר וממוקד? או להפך, להעמיד אותו שעות על גבי שעות על דוכן העדים ולחקור אותו עד שיותש ויחשוף את האמת?
משא ומתן בסכסוכי שותפים הוא דרך מצוינת להביא סכסוך לידי גמר. החלופה למשא ומתן הוא להביא את הסכסוך לפתחו של בית המשפט.
הסדר הוא דרך מצוינת לסיום סכסוך ופעמים רבות הוא המטרה הסופית העומדת לפני הצדדים. לא אחת כשהצדדים נלחמים ביניהם הם עושים זאת מתוך שלוש סיבות אפשריות: האחת – משום שהם לא מאמינים שהקרקע בשלה להסדר, או שהיריב בשל להסדר. השנייה, משום שהם רוצים באמצעות החרפת הסכסוך לשפר את תנאי ההסדר. השלישית – משום שהשארת הסכסוך קיים משרתת אותם באופן אחר כלשהו.
הראיה לכך שהסדר הוא דרך מצוינת לסיום סכסוך היא שרוב הסכסוכים מסתיימים בהסדר. חלקם לפני שמישהו מהצדדים פונה לבית המשפט, וחלקם אחרי. ישנם הסכמי פשרה שנחתמים לאחר דיוני הוכחות, ואפילו לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים, ולפעמים ממש ערב מתן פסק דין בתיק.
פעמים רבות אנחנו פותחים את המייל ומגלים שהצד שכנגד בתיק זה או אחר שלח לנו דרישה לגילוי מסמכים שאורכה כאורך הגלות. הוא מבקש מאיתנו מסמכים שקשורים לתיק, ויחד איתם מסמכים שלא קשורים לתיק, והרבה מאוד מסמכים שבכלל לא ברור לנו למה הוא ביקש אותם.
פעמים רבות אנחנו פותחים את המייל ומגלים שהצד שכנגד בתיק זה או אחר שלח לנו דרישה לגילוי מסמכים שאורכה כאורך הגלות. הוא מבקש מאיתנו חומרים שקשורים לתיק ויחד איתם גם כאלה שלא קשורים לתיק. הוא מבקש גם הרבה מאוד חומרים שכלל לא ברור מדוע ביקש אותם. האינסטינקט הראשון שלנו הוא להתנגד לדרישה, ולהשיב לו שחלק מהחומרים המבוקשים לא רלוונטיים. אם הוא יתעקש לדרוש אותם בבית המשפט – נגיב בתקיפות. נטען שהליך גילוי המסמכים לא נועד לשם דייג.
במקרים רבים התנגדות שכזו היא צודקת. פעמים רבות דרישה למסמכים רבים נועדה להתיש אותנו, או שהיא נובעת מכך שהצד השני לא התעמק בכתבי הטענות ולא השקיע זמן ומחשבה בדרישתו. יש סיכוי טוב שחלק מדרישותיו יידחו, וכך נזכה בניצחון מוראלי. אבל האם יהיה חכם מצדנו להתנגד? האם תמיד אנחנו צריכים להתנגד לדרישות "הצפה" מסוג זה?
עורכי דין ולקוחותיהם מתקשים לעתים להשלים עם פסק דין שמכריע בפלוגתות בודדות שבין הצדדים, וזאת כאשר הסכסוך ביניהם משתרע על מחלוקות רבות. אכזבתם גוברת כאשר פסק הדין משתרע על פני עשרות ואפילו מאות עמודים שיורדים לפרטי פרטים של הסכסוך, אך מכריעים בנקודות מחלוקת מעטות בלבד.
עורכי דין ולקוחותיהם מתקשים לעתים להשלים עם פסק דין שמכריע בפלוגתות בודדות שבין הצדדים, וזאת כאשר הסכסוך ביניהם משתרע על מחלוקות רבות. אכזבתם גוברת כאשר פסק הדין משתרע על פני עמודים רבים שיורדים לפרטי פרטים של הסכסוך, אך מכריעים במחלוקות מעטות בלבד. פעמים רבות חשים בעלי דין שבית המשפט כלל לא הכריע בסכסוך ביניהם. הם חשים שבית המשפט בחר באופן אקראי בשתיים או שלוש נקודות וסביבן בנה פסק דין.
בית משפט בוחר פלוגתות שבלב הסכסוך
חשיבה זו אינה נכונה. במרבית המקרים בית המשפט לא בוחר באופן אקראי בשניים או שלושה טיעונים, אלא מכריע בפלוגתאות שלדעתו עומדות בלב הסכסוך בין הצדדים. בדרך כלל הכרעה זו אינה שרירותית, אלא נובעת מתהליך זיקוק ארוך של טיעוני הצדדים. הליך זה נעשה באמצעות כלים משפטיים. המחלוקות המוכרעות בפסק הדין הן אלה שהגיעו "לשלב הגמר" בתחרות בין מחלוקות רבות שהתגלעו בין הצדדים. הגעתן לשלב הגמר יכולה להיות מקרית, אך יכולה להיות גם תוצאה של אסטרטגיה מכוונת של הצדדים. אלה מכוונים את בית המשפט להכריע בפלוגתא זו או אחרת.
חרף מה שרוב האנשים חושבים בבית משפט לא מנצחים רק על ידי שכנוע השופט לפסוק לטובת הלקוח שלכם, אלא גם ובעיקר באמצעות תכנון וביצוע של אסטרטגיה משפטית נכונה. אם הקייס שלכם מורכב, אז גם אם תהיו בטוחים בצדקת הטענות שלכם, וגם אם תהיה לכם פסיקה מצויינת שתומכת אחד לאחד במה שאתם טוענים, אף אז יש סיכוי טוב שתפסידו אם לא תהיה לכם תוכנית סדורה מה לעשות בתיק.
למרות זאת, רוב עורכי הדין הולכים לבית המשפט ללא תוכנית פעולה מסודרת, והם מוצאים את עצמם נגררים לתגובות אחר פעולות שנוקט הצד השני.
גם כשהלקוח מבקש מעורכי הדין הללו לתכנן את פעולותיהם מראש, פעמים רבות התשובה שלהם היא "נראה מה יהיה בדיון" או "נראה מה תהיה עמדת השופט" "מה ייעשה הצד שכנגד" וכיוב'.
אלו אינן תשובות טובות, אלא סימן לתיק בית משפט שאינו מנוהל כהלכה.
זה בטח יישמע לכם דמיוני, אבל בישראל של שנת 2014 תוכלו בקלות יחסית לתבוע טייקון בסכומים אגדתיים של עשרות מליוני דולרים, גם אם הטייקון לא גרם לכם באופן אישי כל נזק. את השיעור הזה למד לב לבייב על בשרו לאחרונה, כשבית המשפט המחוזי במחוז מרכז אישר להגיש תביעה נגזרת נגדו ונגד דירקטורים אחרים בחברת אפריקה ישראל בסך של כשמונים וששה מיליוני ש"ח (תנ"ג 7147-09-10 כהן נ' לבייב ואח').
את הבקשה להגשת תביעה נגזרת במקרה של לב לבייב הגיש בעל מניות באפריקה ישראל ששווי אחזקותיו בחברה נאמד בסך של 1900 ש"ח בלבד.
מהי תביעה נגזרת?
כדי להבין טוב יותר במה מדובר, חשוב להסביר כי תביעה נגזרת היא הליך שבמסגרתו רשאי בית המשפט להרשות לבעל מניות או דירקטור בחברה לתבוע בשם החברה כאשר מתקיימים תנאים מסויימים, על אף שהחברה אינה מעוניינת להגיש תביעה. אם יזכה התובע בתביעה בשם החברה יגיע הכסף שיתקבל מפסק הדין לקופת החברה, ובעל המניות-התובע יקבל גמול הולם בעבור תביעתו.
פסק דין זר: לאישה שנכנסה לחדרי קראו מרגרט. היא הייתה כבת שמונים, שיערה היה אפור, גלי ועיניה עייפות. היא דיברה באנגלית רצוצה, למרות שהיא מתגוררת כבר שישים שנה באוסטרליה. מסתבר ששפה שלא נרכשת בגיל צעיר כנראה שאף פעם לא תתגלגל על הלשון כהלכה. היא הצליחה לברוח מאירופה מייד אחרי המלחמה ההיא, רגע לפני שמסך הברזל ירד על המדינה שבה נולדה, גדלה והצליחה לשרוד בה את השואה. היא התגלגלה לאוסטרליה, התחתנה שם, נולד לה ילד, אחר כך היא התגרשה ומאוחר יותר התחתנה בשנית. איש יהודי חם, בגיל העמידה, שצבר ממון רב בחייו.
בעלה השני נפטר חמש שנים קודם לכן. הוא השאיר רכוש באוסטרליה שחלקו נרכש בטרם חייהם המשותפים וחלקו תוך כדי, וכן דירה בישראל שנרכשה בתקופת חייהם המשותפת. הבנות שלו נאבקו איתה על הרכוש הן באוסטרליה והן בישראל. צוואה הוא לא השאיר, והיא מצאה עצמה נאבקת על זכויותיה בבתי המשפט הן באוסטרליה והן בישראל.
המאבק באוסטרליה ובישראל
המאבק בישראל היה על הדירה שהייתה רשומה על שם שניהם. בית המשפט דחה את תביעתן של הבנות שביקשו לבטל את זכויותיה של מרגרט בטענה שאביהן רכש את הדירה מכסף שצבר לפני נישואיו, וקיבל את תביעתה של מרגרט להכריז כי מחצית הדירה שייכת לה ויש לה זכות מגורים בלעדית בדירה לכל ימי חייה.
סכסוכים בין בעלי מניות גורמים מדי שנה נזק עצום למשק הישראלי, שהציבור כלל לא מודע לו.
כבר שבועיים שלרינה כואב הראש. היא חוזרת מהעבודה בלילה, מכינה אוכל לילדה, משכיבה אותה לישון וצונחת על הספה מול הטלוויזיה. השעות האלה של הערב הן השעות הנסבלות היחידות בסדר היום של רינה.
אם לא דיי בכך שכואב לה הראש, גם רפי השותף שלה מתנהג לאחרונה בצורה מוזרה. הוא נעלם מהעסק לימים שלמים ללא סיבה ידועה מראש. כשהוא חוזר הוא מתחמק מהשאלות שלה. פעם הוא היה מעדכן אותה על כל צעד שלו, כיום הוא מתנהג בחשאיות ובצורה חשודה.
רינה עובדת ביחד עם רפי כבר חמש שנים. הם הקימו חברה קטנה שמייצרת צעצועים לילדים. יש להם מחזור מכירות יפה של כמה מיליונים. רינה מתכננת את הצעצועים החדשים ומפקחת על העובדים. רפי משווק את הצעצועים לחנויות, ואחראי על הקשרים עם הלקוחות.
השותפות ביניהם מאוד מוצלחת, הם משלימים אחד את השני. רק לעיתים רחוקות הם מתערבים האחד בעבודתו של השני. בשביל רינה העסק הוא כמעט כל חייה, מקור הפרנסה שלה ושל בתה הקטנה, ומקור העניין שלה בחיים.
להקים עסק לבד זו משימה קשה: תמיד בעייתי להשיג את המימון, את הפנאי, את הידע ואת הלקוחות שנדרשים כדי להפוך רעיון שצץ בראש לעסק בר קיימא. אין פלא שרבים מעדיפים לפתוח עסק ביחד עם שותפים, כדי ליהנות מהיתרונות של עבודת צוות, ושל חלוקה בנטל, במימון ובאחריות. אלא שלעתים קרובות עולה השותפות על שרטון, היחסים בין השותפים נעכרים, ופורצות מריבות שמפרנסות היטב עורכי דין, רואי חשבון ויועצים עסקיים למיניהם. ניסיון החיים מלמד אותנו שחלק גדול ממריבות השותפים ניתן היה למנוע מראש על ידי כך שמלכתחילה היו נבחרים השותפים הנכונים לנו, במקום שותפים שצפויים איתם בעיות.
ברור שאילו היינו יודעים מראש כיצד לבחור את השותפים המתאימים לנו היה סיכוי רב למנוע את המריבות בתוך השותפות, אך כיצד נדע האם שותף פוטנציאלי מתאים לנו? כדי להקל עליכם לבחור בשותפים נכונים ריכזנו כאן מספר טיפים שיעזרו לכם לבחור את השותף או השותפה שיקימו עסק או ייכנסו לעסק קיים יחד איתכם, וילוו אותכם בהמשך בניהול העסק.
פעמים רבות כשישבו מולי לקוחות ותינו את צרותיהם, שאלתי את עצמי בשקט האם עלי לספר להם בדיוק מה מצבם, או לחסוך את זה מהם ופשוט לעשות מה שצריך כדי לחלץ אותם מהבוץ. תמיד בחרתי בשיטה של הגילוי המלא של האמת, גם אם היא לא נעימה, וגם אם הדבר הצריך ממני לבצע תפקיד של פסיכולוג יותר מאשר של עורך דין. באופן עקרוני אני מאלה שמאמינים שצריך לספר ללקוח את הכל וגם לומר לו מה האפשרויות ש"הולכות ליפול" עליו לאור מצבו. הבעיה היא שאחרי שאני מסיים את הנאום המשפטי המלומד אני תמיד מרגיש שהלקוח בודק בעדינות באיזה קומה המשרד שלי ממוקם ושוקל האם כדאי לקפוץ עכשיו, או שעדיף אחר כך.
אז נכון שעדיף שהלקוח יידע בדיוק מה מצבו, אבל מצד שני – מה זה בדיוק עוזר לו לדעת שהוא עומד לחטוף שתי תביעות חדשות, שופט עצבני, עיקול על חשבון הבנק וצו עיכוב יציאה מהארץ. האם בכלל מועיל שהוא יידע את כל זה, זה יעזור במשהו? תמיד אני תוהה למה אני טורח להכניס את הלקוח לדיכאון עמוק כשממילא הוא לא יכול לעשות שום דבר בנדון, חוץ מלסמוך עלי. באופן אישי, מאחר שלא נעים לי לראות לקוחות מדוכאים – הרי שלאחר נאום האופציות שעומדות להתקיים אני משקיע זמן רב בלעודד את הלקוחות, ולתת להם לראות שאחרי שיסתיימו שתי התביעות (בעוד כחמש עשרה שנה) מצבם יהיה נהדר והכל יחזור לקדמותו.
תרומות של חברות ציבוריות הן דבר נפוץ. בשנים האחרונות אנחנו עדים לעלייה מתמדת בכמות החברות הציבוריות שתורמות כספים למטרות וולנטריות. זאת לצד עלייה מקבילה בסכומים הנתרמים. מדי שנה תורמות חברות ציבוריות בישראל מיליוני ש"ח למגוון רחב של מטרות ציבוריות. מטרות אלה קשורות בקהילה, כחינוך, איכות הסביבה ורווחה. לכאורה, אנו עומדים בפתחו של עידן שבו חברות מכירות באחריותן לקהילה. חברות רבות משתתפות בצורה אקטיבית בקידום הקהילה שבה הן חיות וזאת לטובת הקהילה כולה. הדבר אמור לשרת את כולנו. בפועל, המצב רחוק מלהיות אידיאלי: חברות ציבוריות מנסות למרק ולפאר את תדמיתן ותדמית בעלי השליטה בהן באמצעות כספם של בעלי המניות. לדעתנו זהו מצב פסול מעיקרו ויש להטיל מגבלות על תרומות של חברות ציבוריות.
מבנה האחזקות בחברה ציבורית
כדי להבין מה לא תקין בתרומות של חברות ציבוריות יש להבין את מבנה האחזקות בחברות אלו. חברות ציבוריות הן חברות שמניותיהן מוחזקות בידי הציבור ונסחרות בבורסה לניירות ערך. חברות אלו מנוהלות על ידי הנהלה מעשית שממונה לתפקידה בידי דירקטוריון. הדירקטוריון נבחר על ידי אספת בעלי המניות. הדמוקרטיה התאגידית, שהינה נשמת אפה של חברה בערבון מוגבל, לא באה לידי ביטוי נאות בחברות שמניותיהן נסחרות בבורסה. בחברות אלה אין לבעלי המניות יכולת השפעה ממשית על המבנה הניהולי של החברה. חברות אלו מחזיקות בכמויות עצומות של מניות. ואולם לבעל מניות בודד אין את היכולת להשפיע על המתרחש בחברה. בהעדר יכולת השפעה מנוהלת החברה על ידי אדם או קבוצה של אנשים שמצליחה לצבור כמות גדולה של מניות יחסית לשאר בעלי המניות. אלו הם בעלי השליטה בחברה. בעלי השליטה מצליחים לשלוט בחברה באמצעות המניות שבידיהם. למניות אלה נוספים יפוי כוח שהם אוספים מבעלי מניות אחרים. בצורה כזו, יכול להיווצר מצב שבחברה ישלוט אדם שמחזיק 10% מהון המניות של החברה בלבד. אדם זה ימנה את הדירקטוריון; יכתיב את מדיניות החברה; וייהנה מרווחיה באמצעות משכורות והטבות שונות.
שותפות בין אנשים מושפעת לרעה ממשבר בעסקים. לעניין זה כלל לא משנה אם זו שותפות ותיקה או חדשה. המתח בין השותפים עולה בתקופה שכזו. לפיכך, דברים שבעבר נחשבו כדברים של מה בכך עלולים להפוך למוקשים בדרך לניהול יחסי עבודה תקינים. כל עוד שהעסק מרוויח מוצאים שותפים את הדרך לחיות האחד עם השני בשלום, ואפילו במערכת יחסים טובה. אולם, ברגע שהעסק מתחיל להפסיד – החיכוכים מתחילים לצאת החוצה, והופכים בהדרגה למריבות גלויות. מריבות אלה סופו של דבר עלולות להרוס עסקים טובים.
מה עושים כדי שהמשבר הכלכלי לא יחסל את השותפות, ויאפשר לה לשרוד את התקופה הקשה?
המשבר הכלכלי שעומד בפתח מטריד, נכון? עכשיו זה הזמן שלנו, עורכי הדין עצמאיים, לחשוב איך גובים כספים שחייבים לנו, ומבטיחים לשמור בעזרתם על התזרים שלנו. אין מה לעשות, אבל עם הידרדרות מוסר התשלומים בישראל נשחקה גם הקלישאה הוותיקה שישנם שלושה אנשים שתמיד משלמים את מה שחייבים להם: הרופא, המאפיונר ועורך הדין. רבים מעורכי הדין ניצבים כיום בפני מצב שלקוח שקיבל מהם טיפול שדרש עבודה רבה אינו משלם את חובו, ומצפצף עליהם בצפצוף אחד ארוך. לא אחת מתלבטים עורכי הדין מה לעשות כשלקוחות לא משלמים, ועבורם נכתב פוסט זה.
בימים אלה של מתקפות טילים על העורף במדינת ישראל, חשוב יותר מתמיד להבין את ההוראות שבאמצעותן יכולה הממשלה לטפל בהגנת העורף במדינה. החוק שמטפל בנושא הוא חוק ההתגוננות האזרחית, תשי"א – 1951. סעיף 9ג' לחוק זה עוסק בהכרזה על מצב מיוחד בעורף. סעיף זה קובע כי במקרה בו שוכנעה הממשלה כי קיימת סבירות גבוהה שתתרחש התקפה על האוכלוסיה האזרחית, היא רשאית להכריז על מצב מיוחד בעורף.
ביצוע הסעיף המאפשר מצב מיוחד בעורף
מי שמפקח על סעיף זה היא וועדת החוץ והביטחון של הכנסת, אשר רשאית לזמן את ראש הממשלה, שר הביטחון או הרמטכ"ל להופיע בפניה תוך 48 שעות מעת ההכרזה, לצורך אישורה. לא תאשר הוועדה את המצב המיוחד – תפקע ההכרזה תוך חמישה ימים מיום הינתנה. הממשלה, באישור מראש של וועדת החוץ והביטחון של הכנסת רשאית להאריך את תקופת תוקפה של ההכרזה. מה יקרה אם ראש הממשלה או שר הביטחון או הרמטכ"ל יחליטו שלא להופיע בפני הוועדה? במקרה שכזה תפקע ההכרזה בתוך 48 שעות מעת הינתנה.
שר הביטחון רשאי גם הוא להכריז על מצב מיוחד בעורף, ובמקרה כזה הוא יודיע על ההכרזה מיד לממשלה ולוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. תוקפה של הכרזה שכזו של שר הביטחון הוא ל-48 שעות בלבד, אך השר או הממשלה רשאים לבטל את ההכרזה עוד לפני כן. הממשלה רשאית גם להאריך את תוקפה של הכרזת שר הביטחון, ובמקרה כזה תצטרך לעבור את פרוצדורת האישור של וועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
התקופה של 48 שעות לא כוללת שבתות וחגים בתוכה.
משמעות ההכרזה על מצב מיוחד בעורף
בעת מצב מיוחד בעורף או בשעת התקפה על העורף, רשאים הרמטכ"ל, סגנו, ראש אגף המטה הכללי בצבא הגנה לישראל, ראש פיקוד העורף, או קצין בצבא הגנה לישראל שדרגתו אלוף המשמש בתפקיד אלוף פיקוד, לגבי המרחב שעליו הוא ממונה – לתת כל הוראה הנדרשת לשמירתם או להצלתם של חיי אדם או של רכוש. אותם בעלי תפקידים שנמנו כאן רשאים, בין היתר, להטיל חובה לשהות במקומות מסוימים, לרבות בבתים או בבניינים אחרים, בחדרי בטחון או במקלטים, לאסור או להגביל את הלימודים במוסדות חינוך, לתת הוראות לגבי ציוד אישי, לצורכי התגוננות אזרחית, לבטל רישיונות המקנים זכות שימוש במקלט למטרה אחרת מאשר לחסות בו בשעת התקפה, להורות למחזיק במקלט לפנותו מיד מהמיטלטלין שבו ועוד.
למי שתהה מה קורה אם ההוראה לא הגיעה לידיו של מי שאמור למלא אחריה, הרי שהחוק קובע כי ההוראה תפורסם בהקדם האפשרי ברדיו, בטלוויזיה, בעיתונות ובכל דרך שימצא בעל התפקיד לנכון, וכן קובע חזקה כי יראו את ההוראה כאילו הגיעה לידיעתו של אדם, בתוך שעה משעת פרסומה ברדיו או בטלוויזיה, או בתוך ארבע שעות משעת הפצת העיתונים שבהם פורסמה ההוראה, או מהמועד שבו פורסמה ההוראה בדרך אחרת, לפי המוקדם. ההוראה תחייב כל אדם, משעה שנמסרה לו או משעה שהגיעה לידיעתו, זולת אם הוכיח שלא יכול היה לדעת עליה.
כדי להגביל את תוקף ההכרזה נקבע כי אין בהוראות הסעיף העוסק בהפצת ההוראה על מצב מיוחד בעורף כדי לפגוע בפעולת העיתונות והתקשורת האלקטרונית.
שתיקה יכולה להיות ברכה גם בבית המשפט. היום ניהלתי דיון שלם בבית המשפט מבלי להוציא מילה מהפה. זה לא שלא היה לי מה להגיד, דווקא היה לי הרבה מה להגיד, תמיד יש לי מה להגיד בתיקים שאני מטפל בהם. אבל היום החלטתי לשתוק.
הסיבה לשתיקתי היתה שהשופט תקף ללא הפסקה את הצד שכנגד. היא התפתלה וניסתה "להעביר את הכדור" אלי אבל אני לא התפתיתי להשיב לה. רק חייכתי כמו מונה ליזה ונתתי לה להמשיך להתפתל.
האמת, ריחמתי עליה. כששופט "נכנס בך" זה לא נעים, בעיקר שזה לא אישי אלא נוגע לעובדות המקרה. עורכת הדין הגישה תביעה מוצדקת, לא היתה לה שום ברירה אלא לפנות להליכים משפטיים. קרוב לוודאי שגם אני הייתי נוהג כמוה. כך לפחות חשבתי.
חוק החוזים בישראל מקדש תפיסה לפיה צדדים יכולים לרשום בחוזה תניות ככל העולה על רוחם. המדינה אינה צריכה להתערב בחוזה, גם אם הוראותיו אינן צודקות. כל עוד הוראות החוזה חוקיות, ואינן נוגדות את תקנת הציבור – יכולים הצדדים לקבוע את תוכן החוזה כרצונם. מי שחותם על החוזה יהיה מחויב להוראות הכתובות בו, גם אם אלו הן תניות הגובלות באבסורד.
בתי משפט יתערבו בתוכן החוזה רק אם יסתבר שהחוזה הושג בכפייה, או בעושק, או תוך פגם אחר שנקוב בחוק החוזים. בתי משפט גם יכולים ליצוק תוכן במילות החוזה על דרך פרשנות. לבתי המשפט סמכות רחבה לפרש את החוזה באופן הנראה להם. פרשנות זו תעשה בראש וראשונה על פי לשון החוזה. רק אם זו אינה ברורה ניתן יהיה לפנות לכללים פרשניים אחרים.
הרבה פעמים עורכי דין מתלבטים עד כמה להיות נדיבים בהליכי גילוי מסמכים. לפעמים ההליכים האלה מתישים, מציקים ואפילו חצופים. למה לתת לצד שכנגד באמצעות עורך הדין שלו את דף החשבון של הסבתא מ-1928 בתביעה שעניינה בכלל סכסוך שכנים? יותר קל לטעון שמדובר במסמך לא רלבנטי וכך להיפטר מהחובה לגלות את המסמך. יש עורכי דין שכאשר הם מייצגים נתבעים הרי באופן עקרוני הם לא מעוניינים לשתף פעולה עם גילוי מסמכים, שהרי תפקידו של התובע הוא להוכיח את התביעה ואין שום סיבה לעזור לו למצוא חומר כנגד הלקוח.
סכסוכי שותפים הם דבר שקורה ברוב העסקים. אני יודע שקשה להסביר את זה, אבל כמעט לכל שותפות ישנו תאריך תפוגה. גם אם מדובר בשותפות בין שני אנשים וגם אם מדובר בחברה בע"מ. לא משנה מה תעשו, ואיך תתנהגו – בסופו של דבר יגיע היום שבו השותפים מסתכסכים. ממש כמו בנישואין – עצם הקשר הזוגי הוא זה שטומן בחובו גם זרעים של פרידה, רק בהבדל אחד: עם השותף אתה מבלה הרבה יותר זמן מאשר עם אשתך.
אז מה עושים כשהיום הזה מגיע? אין טיפול זוגי לשותפים, ואין יועצים פסיכולוגיים שיעזרו לכם לעבור את המשבר. למען האמת, אני חושב שבמקרים רבים עדיף גם לא לנסות ולהסתדר בכל מחיר עם השותף או השותפה ועדיף לפרק את החבילה. בסך הכל מדובר בקשר עסקי, וכאשר הקשר הזה מפסיק לספק מקור הכנסה בטוח ונוח – במקרים רבים עדיף שיפסיק להתקיים.
כשוולינגטון התכונן לקרב ווטרלו מול נפוליאון, הוא מצא שיטה מעניינת שתתן לו יתרון על נפוליאון בקרב: בסריקות מוקדמות של שדה הקרב, שביצעו אנשיו, הוא גילה שישנם מקומות באזור הקרב שבהן האדמה מתייבשת יותר מהר מאשר במקומות אחרים שבהם האדמה נשארת לחה ובוצית במשך רוב שעות היום. לפיכך הציב וולינגטון את חילותיו במקום בו האדמה מתייבשת מהר, והשאיר את נפוליאון להתבוסס באיזור הבוצי של שדה הקרב. כך זכה וולינגטון ליתרון ראשון וחשוב באחד הקרבות הגדולים והחשובים בהיסטוריה עוד בטרם החל הקרב.
פרידה משותף היא תמיד דבר קשה. ממש כוולינגטון שותף שרוצה לצאת מסכסוך שותפים כשידו על העליונה צריך לערוך סריקות מוקדמות של השטח, במקרה זה – העסק המשותף, על מנת להעריך מהן נקודות התורפה האפשריות שאליהן יתומרן יריבו, ומהן נקודות החוזקה האסטרטגיות של העסק עליהן עליו להשתלט. לכל עסק ישנן נקודות מפתח שמי שיחזיק בהן, יחזיק בעסק כולו. הכנה מוקדמת לקראת הסכסוך עשויה להיות קריטית בקביעת תוצאותיו. הבעיה העיקרית היא כיצד לאבחן את אותן הנקודות האסטרטגיות של העסק. לאחר שנקודות אלו נחשפות, ההשתלטות עליהן היא קלה יחסית.
אם יש משהו שמסוגל להרגיז אותי באמת זה כאשר עורכי דין מחפשים פסיקה רלבנטית על סכסוך שותפים. לא שאין פסיקה בנושא, יש פסיקה כזו, אבל אני הייתי מעדיף שלא תהיה פסיקה בכלל. חלק גדול מזמני אני משקיע בשיחות ממושכות עם לקוחות ועם עורכי דין של הצד שכנגד במטרה להגיע לפתרון סכסוכי שותפים, כזה שייתר לחלוטין את הצורך בפנייה לבית המשפט. מרגע שסכסוך בין שותפים מגיע לבית המשפט, כולם מפסידים: העסק, הלקוחות, הספקים ובעיקר – השותפים עצמם.
בזה הרגע הסתיימה החקירה נגדית. העד מתחיל להתרומם ממושבו, השופטת מרימה עיניה מעל התצהירים וממלמלת בקול עייף, "חקירה חוזרת?". אתה מעיף מבט על העד שלך, הוא לא מוצא את הדרך שיורדת מן הדוכן, פניו חיוורות כסיד – הוא היה נותן כל סכום שבעולם בשביל לחזור שלוש שעות אחורה, לימים הטובים ההם – כלומר לזמן שלפני שהתחילה בו החקירה הנגדית. עורכת הדין של הצד שכנגד מבליעה חיוך מלא סיפוק, היא את היומית שלה עשתה. הלקוחות שלה מגחכים בינם לבין עצמם.
בשבריר שנייה גלגלי השיניים במוח פועלים במהירות כפולה מן המותר, כאב ראש חד מפלח את הרקה: אתה מסתכל שוב על העד, הוא שבור לגמרי. עוד שאלה אחת והוא נשבר ומכתיב לפרוטוקול הודאה שהצד השני בכלל לא חייב לו כסף, והוא הגיש את התביעה סתם משום שאשתו לחצה, או משום שלנתבעים יש רכב יותר יפה משלו. אולי תחזור לכסא ותתקן נזקים בחקירה הנגדית. מצד שני – העד שלך ענה כל כך לא לענין שבטוח שהשופטת לא מבינה עכשיו מה הגרסה שלו, וגם אם תבין, הרי שבהעדר עדויות היא לא תוכל לקבל את הגרסה. אתה מחליט לחקור.
השיקולים שצריך לשקול אם לחקור חקירה חוזרת
השניות המועטות הללו שבהן עורך דין צריך לקבל החלטה האם לחקור את העד בחקירה חוזרת או לוותר על זכותו לחקירה זו אינן צריכות להתרחש כלל. החלטות הרות גורל מסוג זה ראוי שלא יתקבלו בלחץ הרגע, ועל פי תוצאות עבודתו או עבודתה של הצד שכנגד. ההחלטה האם לחקור עד בחקירה חוזרת הינה החלטה אסטרטגית שצריכה להתקבל הרחק מאולם בית המשפט, במשרד עורך הדין, בטרם יום שמיעת הראיות, שהרי משפטים מנצחים באמצעות אסטרטגיה, ולא על פי מצב רוח רגעי.
בשעת שמיעת הראיות ישנן שלושה סוגי חקירות שבהן על העד לעמוד. החקירה החוזרת היא האחרונה בהן, היא מתבצעת לאחר שהעד כבר נחקר בחקירה הנגדית המתישה והקשה, והיא מאוד קצרה מבחינת ההיקף שלה, אך מאוד רחבה מבחינת השאלות שמותר לשאול. השאלות אינן יכולות להיות נקודתיות, הן אינן יכולות להדריך את העד ואינן יכולות להזמין תשובה הרצויה לשואל. אי אפשר להכין עד לחקירה זו כפי שניתן להכינו לחקירה נגדית: עורך דין מנוסה יודע פחות או יותר על מה ייחקר העד שלו בשעת שמיעת הראיות, אבל אין לו מושג מה העד יענה, ומה יהיה צורך להבהיר ולתקן בחקירה החוזרת. חקירה זו היא ענין של החלטה שמתקבלת ומתעצבת תוך כדי חקירתו הנגדית של העד, ותועלתה היא תמיד מוטלת בספק. לעתים היא תגרום נזק ותסבך את דברי העד עוד יותר, לעתים דווקא תבהיר נקודה שהעד כשל בה בשעת חקירתו הנגדית ותציל את התיק כולו.
איך מקבלים החלטה מראש האם לקיים חקירה חוזרת?
השאלה האם לחקור את העד בחקירה חוזרת אינה צריכה להתקבל בזמן הדיון עצמו אלא בשקט, במשרד, בשעת הכנת התיק להוכחות. על אף שלכאורה נראה שחקירה זו היא דבר שאין אפשרות לחזות את נחיצותו הרי שבפועל עבודה דקדקנית על התיק תגלה את נחיצותה של עוד טרם החלה החקירה הנגדית. למעשה, עורך דין חד מספיק יודע מראש מה ישאל הצד שכנגד את העד שלו, וכפי שברור לו שעליו להכין את העד לחקירה הנגדית – כך עליו להתכונן לאפשרות שתהיה חקירה חוזרת. למרבה הצער, רובנו לא חושבים כל כך רחוק אלא מניחים כהנחת עבודה שנחליט בדבר לאחר שתשמע החקירה הנגדית.
אני כשלעצמי רואה בחקירה החוזרת עניין של אסטרטגיה: אחרי שאני לומד את השופט או השופטת שיושבים בדין, ואחרי שאני עורך מספר סימולציות עם העדים, אני מחליט האם האסטרטגיה שלי תהיה לערוך חקירה שכזו או שאוותר עליה. את ההחלטה הזו אני מקבל מראש ולא בזמן החקירה הנגדית של היריב. הפרמטרים שמשפיעים על החלטתי הינם: האם השופט/ת סבלני/ת להארכה של הדיון (אני לא אוהב להסתכן בהוצאות משפט מיותרות), האם העדים שלי רהוטים ויודעים להסביר את עצמם, האם מדובר בתיק שנסמך על מסמכים חזקים או שזהו תיק שנסמך על גרסאות הצדדים – ככל שבתיק ישנן פחות ראיות כתובות כך הנטייה תהיה למקד את דיון הראיות בעדויות וכמובן להשתמש בכלי של חקירה חוזרת, האם המחלוקת בין הצדדים הנה עובדתית או משפטית וכיוב'. כעקרון, אני מאמין שכאסטרטגיה צריך להשתמש בכלי היעיל של חקירה חוזרת, אלא אם כן מדובר בתיק שבו העדויות בעל פה משניות לשם הכרעה בסכסוך.
הכנה מראש לחקירה
בניגוד לרבים מחבריי אני סבור שאפשר לדעת מראש אילו נושאים יעלו בחקירה הנגדית ולהתכונן אליהם, ואפשר גם להכין את העדים להתמודד בכוחותיהם שלהם מול מתקפת השאלות שצפויה לרדת על ראשם. חשוב לציין שאת החקירה החוזרת ניתן לנצל לא רק להבהרת נושאים שעלו בשעת החקירה הנגדית, אלא גם להבהרת דברים שעלו בתצהירי הצד שכנגד ולא זכו למענה הולם בתצהיר מטעם הצד שאותו אנחנו מייצגים. שימוש מושכל בחקירה החוזרת עשוי להועיל לחדד את הנקודות השנויות במחלוקת, להבהיר את עמדת הלקוח ולהשלים חסרים שנוצרו בתצהירים.
מהו הסכם מייסדים? זו השאלה שבה נדון בפוסט זה, וננסה להסביר מהו ההסכם ומהם היתרונות בהכנת הסכם שכזה.
לפני מספר שנים הגיעו אלי חבר'ה צעירים שעמדו להקים עסק חדש. הם היו נלהבים מאוד, ניכר היה בהם כי מדובר בחברים טובים, מאז ילדותם. הם פנו אלי על מנת להקים חברה והתייעצו עמי האם יש צורך בהסכם מייסדים. המלצתי להם בחום לעשות ביניהם הסכם מייסדים. הם שמעו אותי בנימוס, הנהנו בראשם, אך בסופו של דבר החליטו שלא לערוך הסכם שכזה. לימים פגשתי את אחד מהם בדרך מקרה, הוא שמח לראות אותי, אולם כשהתעניינתי בנעשה בעסק, סיפר לי כי השותפים נמצאים כיום בסכסוך קשה, הגיעו הדברים עד כדי כך שחלקם כבר שכרו שירותיהם של עורכי דין. הם לא הצליחו להגיע ביניהם להסכמה כיצד לפרק את השותפות שעשו ביניהם במסגרת של חברה, ואת נכסיה. הוא ציין בצער שחבל שלא ערכו בשעתו הסכם מייסדים שהיה מקל על הפירוד.