תנית בוררות היא בין הסעיפים הפופולאריים בהסכם בין שותפים. משמעה כי בכל סכסוך בין הצדדים ימונה בורר שיכריע במחלוקות ביניהם.
תנית בוררות היא בין הסעיפים הפופולאריים בהסכם בין שותפים. משמעה כי בכל מקרה של סכסוך בין הצדדים ימונה בורר שיכריע במחלוקות ביניהם. פעמים רבות התניה אף מגבילה את הבורר בזמן, באופן זה עליו ליתן פסק בוררות בתוך זמן קצר שאותו קוצבים הצדדים. כך למשל, במקרה מסוים נתקלתי בתנית בוררות שקבעה כי על הבורר לפסוק פסקו בתוך עשרה ימים מעת תחילת הבוררות. זו, כמובן, לא הוראה נפוצה – בדרך כלל בוררויות יימשכו זמן רב יותר. אורכן ייקבע לפי מורכבות התיק, ובהתאם לאופיו של הבורר ולעומס העבודה שמוטל עליו.
עורכי דין רבים ממליצים על תניה זו
לכאורה, תנית בוררות היא תניה מתבקשת בהסכמי מייסדים. בדרך כלל הסכסוכים בין השותפים מתגלעים בעת שהעסק פעיל. סכסוך שלא נפתר במהירות יפגע קשות בעסק; יוריד מערכו ועלול לסבך את השותפים בחובות לצדדים שלישיים. לכן, פעמים רבות עורכי דין ממליצים לצדדים לכלול בהסכמים ביניהם תנית בוררות. כך הם מקווים למנוע הליכים משפטיים ממושכים ולהכריע בסכסוך במהירות וביעילות.
כלל ברזל במשא ומתן הוא שהמשתתפים שואפים לקדם את האינטרס שלהם ואת רצונותיהם. אלא שלמרבה ההפתעה לא פעם קורה שהלקוח לא יודע מה הוא רוצה. הוא מבקש מעורכי דינו להחליט עבורו. מצב זה בעייתי עבור עורכי דין: התפקיד של עורכי הדין הוא לייעץ ללקוחות, להגן עליהם ולקדם את ענייניהם. לא נכון להמליץ להם מה עליהם לרצות.
היה לי לקוח שניהלתי עבורו משא ומתן מפרך על פתרון סכסוך עם שותפיו בחברה פלונית. לפני כל ישיבה עם הצד השני ביקשתי ממנו שיאמר לי מה הוא רוצה להשיג. בדרך כלל, התשובה שקיבלתי הייתה: "בוא נראה מה הם יציעו".
יש הגיון בתשובה כזו כשרוצים להשאיר את כל האופציות "על השולחן". אלא שעבור עורך דין תשובה כזו מעוררת קושי. כדי להשיג את המטרות במשא ומתן צריך להוביל, לא להיגרר אחרי הצד השני. חשוב ליזום, לתת הצעות, ל"סובב" כל עניין לטובת הלקוח.
נכון שלעיתים דווקא מועיל יותר לשבת בשקט. עורך דין מיומן יודע שלעיתים עליו לשתוק, להאזין בסבלנות ואפילו לומר "לא" להצעות שהוא מקבל. עורך דין מיומן יודע מתי להיות אקטיבי ומתי להיות פאסיבי במשא ומתן. זו חלק מאומנותו. אך גם כשהוא פאסיבי הוא עושה זאת כדי לקדם מטרה מסוימת. כשהלקוח לא יודע מה הוא רוצה, אי אפשר לנקוט באמצעים המתאימים שיקדמו את המשא ומתן.
סכסוך בין שותפים עשוי לעורר אצל שניהם רגשות עזים. דווקא בעת שבו אנשים נזקקים יותר מכל לחשיבה רציונלית קרה, הם נגררים אחר רגשותיהם. אין זה מפתיע: מריבה עם שותף מאיימת על פרנסתם של השותפים. אי אפשר לריב ולנהל עסק בו זמנית. אי אפשר לסיים את הסכסוך בצורה ששני השותפים יצאו כשידם על העליונה. מישהו מהם יפגע, ובדרך כלל שניהם ייפגעו. גם אם יפתרו את הסכסוך, תמיד יש מי שירגיש שאפשר היה לסיים אותו טוב יותר.
אנשים שנאבקים על עסק מזכירים קצת מאבק גירושין בין בני זוג. בשני המקרים רבים על הבית, והאויב הוא אדם מקורב, לא מישהו זר. זהו האדם שעד לפני רגע סמכו עליו בעיניים עצומות. תחושת הפגיעה שמתלווה לסכסוך – עצומה. מצב זה מעורר רגשות. הסתמכות על רגשות מובילה לטעויות.
סכסוך בין בעלי מניות עלול להסתבך עקב קושי בהערכת שווי חברה. בחברות הזנק הבעיה הופכת למסובכת במיוחד, היות שפעמים רבות אין לחברות אלה הכנסות או רכוש שבאמצעותו אפשר לקבוע את שוויין
משא ומתן כשיש סכסוך שותפים בחברות הזנק עלול "להיתקע" עקב קושי בקביעת שווי החברה. כך למשל, עדן היא מהנדסת מחשבים שפרשה מחברה גדולה והקימה חברת הזנק קטנה בתחום הקריפטו. היא הצליחה לגייס משקיעים לשלב הראשוני של פיתוח המוצר. אך עתה אזל הכסף בקופת החברה. הליך פיתוח המוצר מתארך והולך ודורש עוד ועוד כסף. המשקיעים מגלים חוסר סבלנות. הם לא רוצים להשקיע כספים נוספים בפיתוח המוצר. עדן מרגישה שהמוצר עדיין לא בשל ליציאה לשוק, וזקוקה לסכום גדול נוסף כדי לסיים את פיתוחו. היחסים בין עדן למשקיעים מתוחים, עד כדי כך שהם כבר כמעט לא מדברים ביניהם. מה עושים במקרה כזה?
פתרונות מקובלים בסכסוך שותפים
סכסוך שותפים: כשאין הסכמה על שווי חברה
יש פתרונות שונים למצבים אלה. אחד הפתרונות הנפוצים לסכסוך שותפים הוא "להפריד כוחות". בדרך כלל אחד הצדדים קונה את השני במחיר מוסכם. אם אין מחיר מוסכם הוא קונה אותו במחיר שקובע צד שלישי. פתרון זה לא חף מבעיות, אך הוא עובד כהלכה.
אלא שאליה וקוץ בה. כדי ליישם פתרון זה על הצדדים להסכים מהו המחיר שיש לשלם עבור מניות החברה. קשה מאוד להגיע להסכמות על נושא זה. בשל כך פעמים רבות הסכסוך הולך ומתמשך, ופתרון לא נראה באופק.
סכסוכי שותפים הפכו נפוצים יותר עקב המשבר הכלכלי בעקבות מגפת הקורונה. בשל כך מצורפים כמה כללי עשה ואל תעשה בסכסוכי שותפים
סכסוכי שותפים הפכו נפוצים יותר עקב המשבר הכלכלי בעקבות מגפת הקורונה. בשל כך מצורפים כמה כללי עשה ואל תעשה בסכסוכי שותפים, כולל סכסוכים בין בעלי מניות בחברות בע"מ.
חלק מהסכסוכים מבעבעים מתחת לפני השטח זמן רב וכתוצאה מהמשבר עולים אל פני השטח. חלק אחר הוא תוצאה ישירה של המשבר.
סכסוך שותפים הוא לא סוף העולם. אך סכסוך כזה יכול לגרום לחיסול עסקים ולקריסת מטה לחמם של השותפים. סכסוך שותפים שלא מטופל כראוי, יכול להתפתח לידי משבר כלכלי עמוק. קשה יהיה בהמשך לצאת ממשבר זה.
מטרת רשימה זו היא לתת כמה המלצות שיסייעו לבעלי עסקים שנקלעו לסכסוך עם השותף שלהם (לא משנה לצורך העניין אם הם מאוגדים כחברה בע"מ או כשותפות). לא כל האמצעים האלה הכרחיים וישנם גם אמצעים נוספים. יש אמצעים שמתאימים לעסק אחד ולא מתאימים לעסק אחר. ישנם אמצעים שמתאימים לאדם אחד ולא מתאימים לאחר. כל מקרה לפי נסיבותיו.
הרעיון הוא לתת כמה כללי אצבע שיסייעו במקרה של סכסוך, ומובן שהם לא תחליף לייעוץ מקצועי פרטני.
פעמים רבות כמה אנשים מקימים עסק יחדיו. בדרך כלל הם עושים זאת על ידי ייסוד חברה, שבה כל אחד מהם מקבל מניות. מרגע זה ואילך הופכים המייסדים לבעלי מניות בחברה, ועל אף שהם קוראים לעצמם שותפים – הרי שמעמדם המשפטי הוא של בעלי מניות בחברה.
אפשר לפתור סכסוכים בין שותפים באמצעות הסכם שותפות בחברה בע"מ. למעשה, רוב העסקים המסחריים בימינו מאוגדים כחברה בעירבון מוגבל (בע"מ). בחברה ישנם בעלי מניות שאוחזים כל אחד בחבילה של מניות.
תניות אפשריות בהסכם מייסדים
פעמים רבות כמה אנשים מקימים עסק יחדיו. בדרך כלל הם עושים זאת על ידי ייסוד חברה, שבה כל אחד מהם מקבל מניות. מרגע זה ואילך הופכים המייסדים לבעלי מניות בחברה. אף על פי שהם קוראים לעצמם שותפים – מעמדם המשפטי הוא של בעלי מניות בחברה.
יתרונות וחסרונות להתאגדות כחברה
יש יתרונות להקים עסק באמצעות חברה בע"מ, ונעסוק בהם בפוסט אחר. אלא שלהתאגדות בדרך של חברה בע"מ יש גם חסרונות. אחד העיקריים שבהם הוא חוסר האפשרות של בעל מניות לפרק כרצונו את ה"שותפות" עם בעלי המניות האחרים. הוא יוכל לעשות כן רק במסגרת העילות הקבועות בחוק לפירוק חברה – והן לא רבות.
סכסוכי שותפים נוטים להסתיים פעמים רבות בפשרה. הסיבות לכך הן מגוונות, החשובה בהן היא שהסכסוך נסב על קיומו של עסק חי, והשותפים או בעלי המניות (אם מדובר בחברה מסחרית), מעדיפים פשרה על פני המשך הסכסוך שעצם קיומו מאיים על שלמות העסק.
סכסוכי שותפים נוטים להסתיים פעמים רבות בפשרה. הסיבות לכך הן מגוונות, החשובה בהן היא שהשותפים נלחמים על שליטתם בעסק חי. השותפים או בעלי המניות (אם מדובר בחברה מסחרית), מעדיפים פשרה על פני המשך הסכסוך שעצם קיומו מאיים על שלמות העסק.
פעמים רבות מצליחים הצדדים בעצמם או בסיוע עורכי דינם להגיע לפשרה עוד טרם החלו הליכים משפטיים כלשהם. אחת הדרכים שמשמשת לשם פתרון הסכסוך היא להסתייע במגשרים.
גישור בסכסוכי שותפים
אלא שאליה וקוץ בה: ישנם לא מעט גישורים בתחום זה שלא מסתיימים בפשרה. למעשה, הדבר מפתיע בשל העובדה שברמה הרעיונית סכסוכי שותפים מתאימים מאוד לגישור. מפתיע עד כמה הגישור מתגלה פעמים רבות ככלי לא יעיל. הדבר מעורר את השאלה מדוע לא מסתיימים יותר סכסוכי שותפים במהלך הגישור?
הצורך של אנשים להתאגד ולהקים עסק יחד הוא טבעי, ויש בו יתרונות רבים גם בצד המימוני, גם בצד השיווקי וגם בחלוקת נטל העבודה. אלא שכמו בכל שותפות אחרת בין אנשים, פעמים מגיע רגע שבו לשותפים נמאס האחד מהשני, והם לא רואים שום סיבה להמשיך יחד. במצב שכזה חלק מהשותפים או כולם רוצים לפרק את החבילה, וללכת איש-איש לדרכו.
האם כאשר שותפים מסתכסכים אפשר להוציא שותף מחברה בכפייה?
עסקים רבים במדינת ישראל בנויים על מתכונת של שותפות. זו יכולה להיות שותפות של אנשים שמחזיקים ביחד במניות של חברה בע"מ. זו יכולה להיות שותפות רשומה או שותפות שלא מוסדרת בדרך חוקית כלשהי אך היא שותפות לכל דבר ועניין. לעיתים הבעלים של העסק מסתכסכים ביניהם. זהו מצב שמכונה "סכסוך שותפים".
הוצאת שותף מחברה לא פשוט בכלל
הסיבה שבגללה מתאגדים
הצורך של אנשים להתאגד ולהקים עסק יחד הוא טבעי, ויש בו יתרונות רבים גם בצד המימוני, גם בצד השיווקי וגם בחלוקת נטל העבודה.
אלא שכמו בכל שותפות אחרת בין אנשים, פעמים מגיע רגע שבו לשותפים נמאס האחד מהשני, והם לא רואים שום סיבה להמשיך יחד.
במצב שכזה חלק מהשותפים או כולם רוצים לפרק את החבילה, וללכת איש-איש לדרכו.
אך מה קורה אם בין השותפים ישנם כאלה שרוצים להיפרד אך יש גם כאלה שלא מעוניינים בפרידה? האם אפשר להוציא אותם מהשותפות ללא הסכמתם?
הוצאת שותף משותפות כאשר יש סכסוך שותפים
דרך המלך לפתרון מצב שכזה עוברת דרך משא ומתן בין השותפים בחברה (בעלי מניות), או באמצעות הכרעות של בית המשפט.
כיום כל אדם יכול לעסוק בגישור, בין אם הוסמך לכך ובין אם לאו. יש לציין שכמה מהמגשרים הטובים ביותר לא הוסמכו מעולם לגישור, מה שלא מונע מהם לעשות עבודתם נאמנה. ועם זאת, החריג אינו מעיד על הכלל. אם רוצים להבטיח רמה נאותה של גישור – יש צורך להסדיר את ההסמכה לגישור, ולהבטיח שאדם המשמש כמגשר אומנם יהא בעל הכשרה מתאימה לכך.
פוסט זה עוסק בהצעת חוק הגישור שמסדירה את נושא הגישור שהוגשה על ידי ח"כ מרב מיכאלי.
רישיון לגישור
היום אני רוצה לחרוג ממנהגי לכתוב על פרקטיקות בחיי היומיום המשפטיים ולדבר דווקא על הצעת חוק. לא סתם הצעת חוק, אלא הצעת חוק הגישור, התש"ף – 2020. הסיבה העיקרית לכך היא שגישור הוא אמצעי שיכול להיות גם אסטרטגי וגם טקטי (תלוי באיזה נסיבות ומי המשתמש). כמו כן זהו נושא הקרוב לליבי.
מגשר האם הוא יצטרך רשיון?
הצעת חוק הגישור היא הצעת חוק פרטית, שהוצעה על ידי ח"כ מרב מיכאלי. לאור היותה כזו הסיכוי של ההצעה להפוך לחוק לא נראה מזהיר. עם זאת מדובר בהצעה מעניינת. היא באה לפתור ויכוח רב שנים על הסדרה בחוק של תחום העיסוק בגישור.
כיום כל אדם יכול לעסוק בגישור, בין אם הוסמך לכך ובין אם לאו. יש לציין שכמה מהמגשרים הטובים ביותר לא הוסמכו מעולם לגישור. עובדה זו לא מונעת מהם לעשות עבודתם נאמנה. עם זאת, החריג אינו מעיד על הכלל. אם רוצים להבטיח רמה נאותה של גישור יש צורך להסדיר את ההסמכה לגישור. יש להבטיח שאדם המשמש כמגשר אומנם יהא בעל הכשרה מתאימה לכך.
הסדרת הגישור
ביטוי לעקרון זה אפשר למצוא בדברי ההסבר של החוק שם נכתב כהאי לישנא:
ישנם מקרים בהם גישור לא רק שהוא לא תרופת פלא, אלא הוא עשוי לגרום נזק לאחד מבעלי הדין, ולהביא אותו לפשרה לא אופטימלית שתהיה עבורו גרועה מפסק דין בבית המשפט
לא כדאי לדחוף יותר מדי
פעמים רבות מוצע לאנשים שמסתכסכים זה עם זה לפתור את הסכסוך ביניהם באמצעות גישור. אומרים להם שמגשר יכול להביא אותם לעמק השווה, למצוא פתרון לסכסוך ולחסוך להם זמן וכסף רב. לא אחת ממליצים שופטים לבעלי דין לנסות את הליך הגישור כמזור לסכסוך: "אם לא תלכו למגשר ולא תתפשרו – סופו של דבר תמצאו עצמכם תחת הגליוטינה של הדין, ואחד מכם עלול לאבד בה את ראשו", הם אומרים שוב ושוב.
ואומנם, מאז שפרץ לחיינו בסערה לפני למעלה משני עשורים נחשב מוסד הגישור כפתרון קסם, גלולת פלא לכל סכסוך, הדרך הטובה, הפשוטה והחסכונית ביותר לסיים מאבק, בלי לעבור את ספו של בית המשפט, ובלי לסבול בזבוז של זמן והוצאות רק כדי לגלות כי בסוף הדרך עלולה התוצאה להיות לא נעימה.
אלא שישנם מקרים בהם גישור לא רק שהוא לא תרופת פלא, אלא הוא עשוי לגרום נזק לאחד מבעלי הדין, ולהביא אותו להסכים לפשרה לא אופטימלית שתהיה עבורו גרועה מפסק דין בבית המשפט.
בניגוד למקובל לחשוב תקנות סדר הדין האזרחי לא בהכרח יקצרו את הזמן שבו תיק מתנהל בבית המשפט, אלא אולי דווקא להיפך – יאריכו אותו באורח משמעותי.
הפרוצדורה לוחצת?
בניגוד למקובל לחשוב תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, שייכנסו לתוקפן בספטמבר 2020, לא בהכרח יקצרו את הזמן שבו תיק מתנהל בבית המשפט, אלא אולי דווקא להיפך – יאריכו אותו באורח משמעותי.
שני דברים יגרמו להארכת הדיון המשפטי לאחר כניסת התקנות החדשות לתוקפן: האחד – יהיו פחות פשרות בין בעלי הדין, שכן לפשרה לוקח זמן והיא "מתבשלת" במהלך ישיבות קדם המשפט. בהתאם לתקנות החדשות בית המשפט ישאף ששלב קדם המשפט לא ייקח יותר משתי ישיבות. בפועל, המצב כיום הוא שתיקים רבים מסתיימים בפשרה לאחר ישיבה שלישית ורביעית.
האמרה כי בעת חקירה נגדית לא שואלים שאלה שאינכם יודעים מה העד יענה עליה זקוקה מדי פעם לרענון. זאת חרף העובדה שמדובר באמרה נפוצה שמקובלת על חלקים נרחבים מקהל הליטיגטורים שמרבים בחקירה נגדית.
אלא
שבשנים האחרונות ישנה מגמה לתקוף את האמרה הזו. ספרי עיון שעוסקים בחקירה נגדית
מפקפקים במוחלטות של האמירה הזו, ומציינים את הצורך לשאול גם שאלות שלא יודעים את
התשובה עליהם, ועורכי דין בכירים מטילים בה ספק במסגרת הרצאות שהם נושאים.
בספרי "אסטרטגיה וטקטיקה במשפט" (בורסי, 2018) הצגתי גישות שונות לגבי שאלה זו. בפוסט זה אני רוצה להיות ממוקד יותר, ולהראות שלפעמים אין ברירה וחייבים לשאול את העד שאלות שאין יודעים מהי התשובה עליהן.
כאשר חקרתי עדים בצורה קשוחה הלקוחות היו מאוד מרוצים ממני, אבל העד חשף פחות מידע
חקירה נגדית היא אומנות העומדת לעצמה. חלק מאומנות זו היא לדעת מתי לחקור נגדית בקשיחות ומתי ברכות. אין כללים קשיחים בנושא, אבל יש דרך שמומלץ לנהוג לפיה.
בשנים הראשונות לפעילותי כעו"ד שמתי לב לתופעה מעניינת. כאשר חקרתי עדים בצורה קשוחה הלקוחות היו מאוד מרוצים ממני, אבל העד חשף פחות מידע. ולהיפך: ככל שחקרתי יותר בעדינות אמנם הוצאתי מהעד מידע רב יותר וחיזוקים לדברים שרציתי לטעון בסיכומים. באופן מוזר כך זכיתי לפחות חיוכים מלקוחותיי.
בתוך זמן לא רב הבנתי שלקוחות רוצים "הצגה". הם מחפשים להכות ולהשפיל את הצד שכנגד. הם רוצים "להראות" לו "מה זה". אלא שטובתם של הלקוחות היא דווקא לא לערוך הצגות. טובתם היא לחקור בצורה יעילה שתחזק את הסיכויים להשיג את המטרות בחקירה של עדים. כך ינצחו במשפט.
חקירה נגדית היא כר פורה ליישום של טקטיקות שונות שנועדו לגרום לעד לומר את האמת. לא כולן יעילות, ולא כולן נשמעות מוסריות. אולם, לפני שחוקרים עדים יש להכיר את הטקטיקות האלה.
חקירה נגדית של עדים היא כר פורה ליישום של טקטיקות שונות שנועדו לגרום לעד לומר את האמת. לא כולן יעילות, ולא כולן נשמעות מוסריות. אולם, לפני ששואלים את העדים שאלות יש להכיר את הטקטיקות האלה.
חייב להודות: יש לי חולשה למחקרים מדעיים. לא סתם למחקרים מדעיים, אלא למופרכים ביותר שביניהם, כגון: מחקרים שזכו בפרס האיג נובל, אותו פרס לא חשוב, למחקרים שוליים שאתם יכולים לחיות חיים שלמים בלי לדעת עליהם כלום ולא להינזק מכך. אחד הנושאים שנחקרו וחביב עלי במיוחד נגע לזוכים באיג נובל לשנת 2011, שבדקו כיצד הדחף להשתין משפיע על קבלת ההחלטות, על ידי כך שנתנו למתנדבים לניסוי לשתות עוד ועוד מים בזמן עבודה מול המחשב. המחקר מצא, כמה לא מפתיע, שזיכרון העבודה ותשומת הלב נפגעים כשמתרכזים בצורך הבוער להשתין וכששלפוחית השתן עומדת להתפוצץ.
הקשר בין איג נובל לבין חקירה נגדית של עדים
עד כמה שזה יישמע מוזר ומופרך, מחקרים מהסוג הזה מאוד חשובים כשמגבשים אסטרטגיה משפטית. וכל זאת משום שאלו מחקרים שבודקים את ההתנהגות האנושית. ההתנהגות של בני אדם עומדת בדרך כלל בלב ליבו של כל תכנון אסטרטגי טוב.
כך למשל, תנסו לחשוב כיצד מחקר שעוסק ביכולת ההתאפקות של אדם שצריך לשירותים משפיע על ההחלטה איך לבצע חקירה נגדית של עד בבית המשפט? מה קורה עם עד שנחקר שעות על גבי שעות ברציפות, והוא צריך לשירותים. כיצד על עורכי הדין החוקרים לנהוג לגביו? האם ננסה לדחות את הפסקות השירותים שלו באופן שנספיק לשאול עוד מספר שאלות לפני ההפסקה, כאשר העד עדיין מתאפק, או שלהפך – נבקש לא לשאול שאלות נוספות עד לאחר שהעד יסיים את ענייניו בשירותים?
שאלה זו מערבת מכלול של שיקולים משיקולים שונים, בהם שיקולים מוסריים ואתיים, כמו גם שיקולים של יעילות הדיון והצורך לסיים תיקים בבית המשפט. לשאלה זו אין תשובה ברורה והיא תלויה הן בנסיבות, הן באופיו של השופט והן באופיו של עורך הדין החוקר. מה שכן ניתן לומר הוא שחשוב מאוד "להרגיש" את העד ולהחליט כיצד לנהוג עמו בחקירתו. האם לחקור אותו באופן קצר וממוקד, או שלהפך, להעמיד אותו שעות על גבי שעות על דוכן העדים ולחקור אותו עד שיותש ויחשוף את האמת?
משא ומתן בסכסוכי שותפים הוא דרך מצוינת להביא סכסוך לידי גמר. החלופה למשא ומתן הוא להביא את הסכסוך לפתחו של בית המשפט.
הסדר הוא דרך מצוינת לסיום סכסוך ופעמים רבות הוא המטרה הסופית העומדת לפני הצדדים. לא אחת כשהצדדים נלחמים ביניהם הם עושים זאת מתוך שלוש סיבות אפשריות: האחת – משום שהם לא מאמינים שהקרקע בשלה להסדר, או שהיריב בשל להסדר. השנייה, משום שהם רוצים באמצעות החרפת הסכסוך לשפר את תנאי ההסדר. השלישית – משום שהשארת הסכסוך קיים משרתת אותם באופן אחר כלשהו.
הראיה לכך שהסדר הוא דרך מצוינת לסיום סכסוך היא שרוב הסכסוכים מסתיימים בהסדר. חלקם לפני שמישהו מהצדדים פונה לבית המשפט, וחלקם אחרי. ישנם הסכמי פשרה שנחתמים לאחר דיוני הוכחות, ואפילו לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים, ולפעמים ממש ערב מתן פסק דין בתיק.
פעמים רבות אנחנו פותחים את המייל ומגלים שהצד שכנגד בתיק זה או אחר שלח לנו דרישה לגילוי מסמכים שאורכה כאורך הגלות. הוא מבקש מאיתנו מסמכים שקשורים לתיק, ויחד איתם מסמכים שלא קשורים לתיק, והרבה מאוד מסמכים שבכלל לא ברור לנו למה הוא ביקש אותם.
פעמים רבות אנחנו פותחים את המייל ומגלים שהצד שכנגד בתיק זה או אחר שלח לנו דרישה לגילוי מסמכים שאורכה כאורך הגלות. הוא מבקש מאיתנו חומרים שקשורים לתיק ויחד איתם גם כאלה שלא קשורים לתיק. הוא מבקש גם הרבה מאוד חומרים שכלל לא ברור מדוע ביקש אותם. האינסטינקט הראשון שלנו הוא להתנגד לדרישה, ולהשיב לו שחלק מהחומרים המבוקשים לא רלוונטיים. אם הוא יתעקש לדרוש אותם בבית המשפט – נגיב בתקיפות. נטען שהליך גילוי המסמכים לא נועד לשם דייג.
במקרים רבים התנגדות שכזו היא צודקת. פעמים רבות דרישה למסמכים רבים נועדה להתיש אותנו, או שהיא נובעת מכך שהצד השני לא התעמק בכתבי הטענות ולא השקיע זמן ומחשבה בדרישתו. יש סיכוי טוב שחלק מדרישותיו יידחו, וכך נזכה בניצחון מוראלי. אבל האם יהיה חכם מצדנו להתנגד? האם תמיד אנחנו צריכים להתנגד לדרישות "הצפה" מסוג זה?
עורכי דין ולקוחותיהם מתקשים לעתים להשלים עם פסק דין שמכריע בפלוגתות בודדות שבין הצדדים, וזאת כאשר הסכסוך ביניהם משתרע על מחלוקות רבות. אכזבתם גוברת כאשר פסק הדין משתרע על פני עשרות ואפילו מאות עמודים שיורדים לפרטי פרטים של הסכסוך, אך מכריעים בנקודות מחלוקת מעטות בלבד.
עורכי דין ולקוחותיהם מתקשים לעתים להשלים עם פסק דין שמכריע בפלוגתות בודדות שבין הצדדים, וזאת כאשר הסכסוך ביניהם משתרע על מחלוקות רבות. אכזבתם גוברת כאשר פסק הדין משתרע על פני עמודים רבים שיורדים לפרטי פרטים של הסכסוך, אך מכריעים במחלוקות מעטות בלבד. פעמים רבות חשים בעלי דין שבית המשפט כלל לא הכריע בסכסוך ביניהם. הם חשים שבית המשפט בחר באופן אקראי בשתיים או שלוש נקודות וסביבן בנה פסק דין.
בית משפט בוחר פלוגתות שבלב הסכסוך
חשיבה זו אינה נכונה. במרבית המקרים בית המשפט לא בוחר באופן אקראי בשניים או שלושה טיעונים, אלא מכריע בפלוגתאות שלדעתו עומדות בלב הסכסוך בין הצדדים. בדרך כלל הכרעה זו אינה שרירותית, אלא נובעת מתהליך זיקוק ארוך של טיעוני הצדדים. הליך זה נעשה באמצעות כלים משפטיים. המחלוקות המוכרעות בפסק הדין הן אלה שהגיעו "לשלב הגמר" בתחרות בין מחלוקות רבות שהתגלעו בין הצדדים. הגעתן לשלב הגמר יכולה להיות מקרית, אך יכולה להיות גם תוצאה של אסטרטגיה מכוונת של הצדדים. אלה מכוונים את בית המשפט להכריע בפלוגתא זו או אחרת.
כשחבר הכנסת אורן חזן הגיש לבית המשפט תביעה נגד עמית סגל הוא בוודאי לא שיער לעצמו שבסופו של ההליך בית המשפט יקבע שהוא השתמש בסמים וניהל בית קזינו.
כשחבר הכנסת אורן חזן הגיש לבית המשפט תביעה נגד עמית סגל הוא בוודאי לא שיער לעצמו שבסופו של ההליך בית המשפט יקבע שהוא השתמש בסמים וניהל בית קזינו. אם היו אומרים למישהו ממקורביו שהתוצאה הזו תתרחש בפסק דין שבו תתקבל תביעתו באופן חלקי, והוא אף יזכה בפיצוי בסך לא מבוטל בסך של ארבעים אלף ש"ח, הוא בוודאי היה תופס בראשו כלא מאמין. הרעיון שניתן לזכות בדין ועם זאת לאבד את עולמך בן לילה אינו זר למי שעוסק בעולם המשפט, ומהווה בהחלט תוצאה אפשרית של הדיון המשפטי.
מי שמכיר אותי יודע שאני מאוד אוהב להשוות בין אסטרטגיה משפטית לאסטרטגיה צבאית. אמנם נכון הדבר שמדובר בשתי מערכות שהשוני ביניהם רב, אך אי אפשר גם להתעלם מקווי הדמיון ביניהן
מה אסטרטגיה צבאית מלמדת על עולם המשפט?
מי שמכיר אותי יודע שאני מאוד אוהב להשוות בין אסטרטגיה משפטית לאסטרטגיה צבאית. אמנם נכון הדבר שמדובר בשתי מערכות שהשוני ביניהם רב, אך אי אפשר גם להתעלם מקווי הדמיון ביניהם. מה לעשות, בני אדם הם בני אדם, ומי שמתכנן מהלכיו מראש וצופה את מהלכיו של היריב עוד בטרם אלה יוצאים אל הפועל ייעשה זאת בין אם מדובר בשולחן החול בחמ"ל, ובין אם מדובר בשולחן חדר הישיבות במגדלי עזריאלי.
זו הסיבה שאני כל כך אוהב לקרוא על אסטרטגיה צבאית, להבין את החשיבה שמובילה למהלכים האסטרטגיים והטקטיים בשדה הקרב, וליישם את תורות הלחימה שהתגבשו במשך אלפי שנים, בין אם מדובר בתיקי חברות, סכסוכי שותפים או תיקים מסחריים.
היישום של אסטרטגיה צבאית בשדה המשפט
הנה למשל דוגמא שמתאימה לימים הסגרירים שנחתו עלינו לאחרונה: מאו דזה דונג, המנהיג המיתולוגי של סין הקומוניסטית, ואחד מהאסטרטגיים הצבאיים הגדולים בכל הדורות, ו נהג לומר לאנשיו את המשפט הבא: "כשהגשם יורד עליכם הוא יורד גם על האויב." בכך העביר מאו לאנשיו את המסר שהתנאים בשדה הקרב שווים לשני הצדדים, ומי שיידע להסתגל אליהם ולעשות בהם את השימוש הנכון – הוא גם זה שינצח במערכה (האמרה הזו מיוחסת גם ליצחק שדה, בנוסח: "זכרו, כשיורד גשם – נרטב גם האויב. מנצח מי שמחזיק מעמד רגע אחד נוסף").
חרף מה שרוב האנשים חושבים בבית משפט לא מנצחים רק על ידי שכנוע השופט לפסוק לטובת הלקוח שלכם, אלא גם ובעיקר באמצעות תכנון וביצוע של אסטרטגיה משפטית נכונה. אם הקייס שלכם מורכב, אז גם אם תהיו בטוחים בצדקת הטענות שלכם, וגם אם תהיה לכם פסיקה מצויינת שתומכת אחד לאחד במה שאתם טוענים, אף אז יש סיכוי טוב שתפסידו אם לא תהיה לכם תוכנית סדורה מה לעשות בתיק.
למרות זאת, רוב עורכי הדין הולכים לבית המשפט ללא תוכנית פעולה מסודרת, והם מוצאים את עצמם נגררים לתגובות אחר פעולות שנוקט הצד השני.
גם כשהלקוח מבקש מעורכי הדין הללו לתכנן את פעולותיהם מראש, פעמים רבות התשובה שלהם היא "נראה מה יהיה בדיון" או "נראה מה תהיה עמדת השופט" "מה ייעשה הצד שכנגד" וכיוב'.
אלו אינן תשובות טובות, אלא סימן לתיק בית משפט שאינו מנוהל כהלכה.
