חקירה נגדית של עדים היא כר פורה ליישום של טקטיקות שונות שנועדו לגרום לעד לומר את האמת. לא כולן יעילות, ולא כולן נשמעות מוסריות. אולם, לפני ששואלים את העדים שאלות יש להכיר את הטקטיקות האלה.
חייב להודות: יש לי חולשה למחקרים מדעיים. לא סתם למחקרים מדעיים, אלא למופרכים ביותר שביניהם, כגון: מחקרים שזכו בפרס האיג נובל, אותו פרס לא חשוב, למחקרים שוליים שאתם יכולים לחיות חיים שלמים בלי לדעת עליהם כלום ולא להינזק מכך. אחד הנושאים שנחקרו וחביב עלי במיוחד נגע לזוכים באיג נובל לשנת 2011, שבדקו כיצד הדחף להשתין משפיע על קבלת ההחלטות, על ידי כך שנתנו למתנדבים לניסוי לשתות עוד ועוד מים בזמן עבודה מול המחשב. המחקר מצא, כמה לא מפתיע, שזיכרון העבודה ותשומת הלב נפגעים כשמתרכזים בצורך הבוער להשתין וכששלפוחית השתן עומדת להתפוצץ.
הקשר בין איג נובל לבין חקירה נגדית של עדים
עד כמה שזה יישמע מוזר ומופרך, מחקרים מהסוג הזה מאוד חשובים כשמגבשים אסטרטגיה משפטית. וכל זאת משום שאלו מחקרים שבודקים את ההתנהגות האנושית. ההתנהגות של בני אדם עומדת בדרך כלל בלב ליבו של כל תכנון אסטרטגי טוב.
כך למשל, תנסו לחשוב כיצד מחקר שעוסק ביכולת ההתאפקות של אדם שצריך לשירותים משפיע על ההחלטה איך לבצע חקירה נגדית של עד בבית המשפט? מה קורה עם עד שנחקר שעות על גבי שעות ברציפות, והוא צריך לשירותים. כיצד על עורכי הדין החוקרים לנהוג לגביו? האם ננסה לדחות את הפסקות השירותים שלו באופן שנספיק לשאול עוד מספר שאלות לפני ההפסקה, כאשר העד עדיין מתאפק, או שלהפך – נבקש לא לשאול שאלות נוספות עד לאחר שהעד יסיים את ענייניו בשירותים?
שאלה זו מערבת מכלול של שיקולים משיקולים שונים. בהם שיקולים מוסריים ואתיים, כמו גם שיקולים של יעילות הדיון והצורך לסיים תיקים בבית המשפט. לשאלה זו אין תשובה ברורה. התשובה לה תלויה הן בנסיבות העניין, הן באופיו של השופט והן באופיו של עורך הדין החוקר. מה שכן ניתן לומר הוא שחשוב מאוד "להרגיש" את העד ולהחליט כיצד לנהוג עמו בחקירתו. האם לחקור אותו באופן קצר וממוקד? או להפך, להעמיד אותו שעות על גבי שעות על דוכן העדים ולחקור אותו עד שיותש ויחשוף את האמת?
חלילה אין מדובר בהמלצה להכריח עד להתאפק. ניסיון לכפות על עד להישאר במקומו כאשר הוא מבקש ללכת לשירותים עלול לגרור אבדן נקודות אצל השופט. עם זאת, עורכי דין רבים בוחרים בקו חקירה שיגרום לעד להישאר שעות על שעות על דוכן העדים. המשמעות של מצב זה היא קשיים פיסיים מהסוג שתואר לעיל.
הגבלות שמטיל בית המשפט על חקירת עדים
יהיו ביניכם כאלה שיאמרו עכשיו: איך בדיוק נחקור עד שעות על שעות? הרי בית המשפט מגביל אותנו בחקירה? אחרי חצי שעה הוא כבר לוחץ עלינו לסיים?
ובכן, בית המשפט אכן מגביל את החקירה הנגדית של עדים. אולם רק לעתים נדירות לא יאפשר לשאול שאלות רלוונטיות החשובות לצורך ההכרעה בתיק. החכמה היא, אפוא, לדעת ליצור כל הזמן עניין אצל בית המשפט. אסור להיקלע לשאלות שנראה שהתשובה עליהן לא תקדם את התיק. כל זאת כמובן בתנאי שאתם מגיעים למסקנה שלגבי העד הספציפי הזה תוכלו להשיג הישגים גדולים יותר בחקירה ארוכה.
חקירה נגדית של עדים שאורכה נגזר משיקולים טקטיים
לחקור עד באריכות על מנת להוציא ממנו כמה שיותר דברים זו טקטיקה מקובלת. לא תמיד היא נכונה, ולא תמיד היא רצויה ומוסרית. יתרה מכך, לפעמים עצם ביצוע החקירה הארוכה נובע מאסטרטגיה שמטרתה לכפות פשרה נוחה על בעל דין שכנגד. זאת ללא קשר לדברים שייחשפו או לא ייחשפו בחקירה.
כך למשל, סוחר יהלומים תבע סוחר אחר בטענה שלא קיבל ממנו כספים בעבור עסקה מסוימת. הנתבע טען שבינו לבין התובע התקיימה מערכת יחסים ארוכה ומסובכת. זו כללה עסקות רבות, ולא ניתן להפריד את העסקה נושא התביעה מהעסקאות האחרות. הוכחות לכך לא היו לו, אבל הוא מאוד רצה פשרה שבמסגרתה ישלם את החוב האמתי ולא את זה שנטען בתביעה. עורך דינו של הנתבע בחר בחקירתו של התובע לשאול אותו שאלות רבות על עסקאות שונות בין הצדדים. בשאלות הללו הקפיד לרדת לפרטי פרטים. מאחר שהשאלות היו רלוונטיות, לא התערב בית המשפט בחקירה אפילו פעם אחת. עורך הדין יכול היה לחקור כרצונו. בהדרגה העד הלך והסתבך בפרטי הפרטים. אף שהיו לו ספרי הנהלת חשבונות מסודרים שאותם הביא עמו לעדות, הלכה גרסתו ונחלשה.
החקירה הלכה והתמשכה, עד שלאחר שלוש שעות רצופות ביקש העד הפסקה. השופטת שאלה את עורך הדין החוקר בנימוס כמה זמן עוד נותר לחקירה. היא סברה שאולי אין צורך בהפסקה. עורך הדין ענה לה שלסיום החקירה נותרו שלוש שעות נוספות. כששמע זאת העד הוא ביקש בכל זאת לעשות הפסקה. כשמבוקשו ניתן לו הוא יצא החוצה והסתודד עם עורך דינו. לאחר מכן ניגש אל עורך דינו של הנתבע והציע פשרה. סופו של דבר שהתיק הסתיים בפשרה שהייתה בדיוק הסכום שאותו היה הנתבע מוכן לשלם.
תגובה של עדים לטקטיקה
איני בטוח כיצד מחקרי האיג נובל היו מתייחסים לסיפור שהצגתי. אולם, איני יכול להשתחרר מהרושם שהמחשבה של העד על כך שיצטרך לעמוד שלוש שעות נוספות על דוכן העדים, תחת חקירה צולבת, ומבלי יכולת ללכת לשירותים לכל הפחות חיזקה אצלו את ההכרה שעדיף להתפשר בתיק ולא להוסיף ולנהל אותו. ואם היא לא חיזקה את ההכרה הזו, הרי שבטוח שהיא גם לא הזיקה.
חקירה נגדית היא עולם ומלואו, וכמות הטקטיקות המופעלות בה היא כמעט אינסופית. למתעניינים בטקטיקות בחקירה נגדית אפשר למצוא הרחבה לנושא זה בספרי אסטרטגיה וטקטיקה במשפט (בורסי, 2018).
אתם מוזמנים גם להירשם לקבלת עדכונים מהבלוג. תוכלו גם לקבל לתיבת הדואר האלקטרוני שלכם פוסטים חדשים העוסקים באסטרטגיה ובטקטיקה המשפטית.
לקריאה נוספת ראו:
עד שאינו משיב לעניין על שאלה שנשאל
