עורכי דין ולקוחותיהם מתקשים לעתים להשלים עם פסק דין שמכריע בפלוגתות בודדות שבין הצדדים, וזאת כאשר הסכסוך ביניהם משתרע על מחלוקות רבות. אכזבתם גוברת כאשר פסק הדין משתרע על פני עשרות ואפילו מאות עמודים שיורדים לפרטי פרטים של הסכסוך, אך מכריעים בנקודות מחלוקת מעטות בלבד.
עורכי דין ולקוחותיהם מתקשים לעתים להשלים עם פסק דין שמכריע בפלוגתות בודדות שבין הצדדים, וזאת כאשר הסכסוך ביניהם משתרע על מחלוקות רבות. אכזבתם גוברת כאשר פסק הדין משתרע על פני עמודים רבים שיורדים לפרטי פרטים של הסכסוך, אך מכריעים במחלוקות מעטות בלבד. פעמים רבות חשים בעלי דין שבית המשפט כלל לא הכריע בסכסוך ביניהם. הם חשים שבית המשפט בחר באופן אקראי בשתיים או שלוש נקודות וסביבן בנה פסק דין.
בית משפט בוחר פלוגתות שבלב הסכסוך
חשיבה זו אינה נכונה. במרבית המקרים בית המשפט לא בוחר באופן אקראי בשניים או שלושה טיעונים, אלא מכריע בפלוגתאות שלדעתו עומדות בלב הסכסוך בין הצדדים. בדרך כלל הכרעה זו אינה שרירותית, אלא נובעת מתהליך זיקוק ארוך של טיעוני הצדדים. הליך זה נעשה באמצעות כלים משפטיים. המחלוקות המוכרעות בפסק הדין הן אלה שהגיעו "לשלב הגמר" בתחרות בין מחלוקות רבות שהתגלעו בין הצדדים. הגעתן לשלב הגמר יכולה להיות מקרית, אך יכולה להיות גם תוצאה של אסטרטגיה מכוונת של הצדדים. אלה מכוונים את בית המשפט להכריע בפלוגתא זו או אחרת.
כשחבר הכנסת אורן חזן הגיש לבית המשפט תביעה נגד עמית סגל הוא בוודאי לא שיער לעצמו שבסופו של ההליך בית המשפט יקבע שהוא השתמש בסמים וניהל בית קזינו.
כשחבר הכנסת אורן חזן הגיש לבית המשפט תביעה נגד עמית סגל הוא בוודאי לא שיער לעצמו שבסופו של ההליך בית המשפט יקבע שהוא השתמש בסמים וניהל בית קזינו. אם היו אומרים למישהו ממקורביו שהתוצאה הזו תתרחש בפסק דין שבו תתקבל תביעתו באופן חלקי, והוא אף יזכה בפיצוי בסך לא מבוטל בסך של ארבעים אלף ש"ח, הוא בוודאי היה תופס בראשו כלא מאמין. הרעיון שניתן לזכות בדין ועם זאת לאבד את עולמך בן לילה אינו זר למי שעוסק בעולם המשפט, ומהווה בהחלט תוצאה אפשרית של הדיון המשפטי.
מי שמכיר אותי יודע שאני מאוד אוהב להשוות בין אסטרטגיה משפטית לאסטרטגיה צבאית. אמנם נכון הדבר שמדובר בשתי מערכות שהשוני ביניהם רב, אך אי אפשר גם להתעלם מקווי הדמיון ביניהן
מה אסטרטגיה צבאית מלמדת על עולם המשפט?
מי שמכיר אותי יודע שאני מאוד אוהב להשוות בין אסטרטגיה משפטית לאסטרטגיה צבאית. אמנם נכון הדבר שמדובר בשתי מערכות שהשוני ביניהם רב, אך אי אפשר גם להתעלם מקווי הדמיון ביניהם. מה לעשות, בני אדם הם בני אדם, ומי שמתכנן מהלכיו מראש וצופה את מהלכיו של היריב עוד בטרם אלה יוצאים אל הפועל ייעשה זאת בין אם מדובר בשולחן החול בחמ"ל, ובין אם מדובר בשולחן חדר הישיבות במגדלי עזריאלי.
זו הסיבה שאני כל כך אוהב לקרוא על אסטרטגיה צבאית, להבין את החשיבה שמובילה למהלכים האסטרטגיים והטקטיים בשדה הקרב, וליישם את תורות הלחימה שהתגבשו במשך אלפי שנים, בין אם מדובר בתיקי חברות, סכסוכי שותפים או תיקים מסחריים.
היישום של אסטרטגיה צבאית בשדה המשפט
הנה למשל דוגמא שמתאימה לימים הסגרירים שנחתו עלינו לאחרונה: מאו דזה דונג, המנהיג המיתולוגי של סין הקומוניסטית, ואחד מהאסטרטגיים הצבאיים הגדולים בכל הדורות, ו נהג לומר לאנשיו את המשפט הבא: "כשהגשם יורד עליכם הוא יורד גם על האויב." בכך העביר מאו לאנשיו את המסר שהתנאים בשדה הקרב שווים לשני הצדדים, ומי שיידע להסתגל אליהם ולעשות בהם את השימוש הנכון – הוא גם זה שינצח במערכה (האמרה הזו מיוחסת גם ליצחק שדה, בנוסח: "זכרו, כשיורד גשם – נרטב גם האויב. מנצח מי שמחזיק מעמד רגע אחד נוסף").
חרף מה שרוב האנשים חושבים בבית משפט לא מנצחים רק על ידי שכנוע השופט לפסוק לטובת הלקוח שלכם, אלא גם ובעיקר באמצעות תכנון וביצוע של אסטרטגיה משפטית נכונה. אם הקייס שלכם מורכב, אז גם אם תהיו בטוחים בצדקת הטענות שלכם, וגם אם תהיה לכם פסיקה מצויינת שתומכת אחד לאחד במה שאתם טוענים, אף אז יש סיכוי טוב שתפסידו אם לא תהיה לכם תוכנית סדורה מה לעשות בתיק.
למרות זאת, רוב עורכי הדין הולכים לבית המשפט ללא תוכנית פעולה מסודרת, והם מוצאים את עצמם נגררים לתגובות אחר פעולות שנוקט הצד השני.
גם כשהלקוח מבקש מעורכי הדין הללו לתכנן את פעולותיהם מראש, פעמים רבות התשובה שלהם היא "נראה מה יהיה בדיון" או "נראה מה תהיה עמדת השופט" "מה ייעשה הצד שכנגד" וכיוב'.
אלו אינן תשובות טובות, אלא סימן לתיק בית משפט שאינו מנוהל כהלכה.
מה משמעות האסטרטגיה של הטלת מורא ואימה, מדוע היא אפשרית בבית המשפט ולמה צריך לשים לב אליה ולהתגונן מפניה?
האסטרטגיה של הטלת מורא ואימה טובה לא רק בשדה הקרב אלא גם בשדה המשפטי. יש לשים לב אליה ולהתגונן מפניה כראוי.
בזמן האחרון אנחנו עסוקים בסרטוני האימה מבית מדרשה של דעא"ש, שעורפת ראשים של עיתונאים מערביים ומפיצה את התמונות ביוטיוב וברשתות החברתיות האחרות. דעאש אינה היחידה שפועלת בדרכים אכזריות: ג'ינגיס חאן, שהיה מגדולי הכובשים והמצביאים בתולדות המין האנושי, היה ידוע כסמל לאכזריות. בעת המצור על בייג'ינג הודיע כי אם תכנע העיר בפני כוחותיו יחוס על חיי תושביה, אך אם היא לא תכנע הוא לא ישאיר אף אחד מהם בחיים. ואכן, לאחר שנכנס לבייג'ינג שרף את העיר יחד עם כל אנשיה. ישנם תיאורים מזוויעים של בני התקופה שלפיהם לאחר כניסת כוחותיו של חאן לעיר ושריפתה רחובותיה היו חלקלקים כתוצאה משומן אדם שזרם בהם.
רבים תוהים מדוע בוחרת דעא"ש לערוף ראשים, ומה היא מרוויחה מכך שהיא מזעזעת את העולם וגורמת לו להתאחד נגדה? ובכן, התשובה כנראה נמצאת ברצון להטיל אימה ומורא על האויב. לחרוט בו את הפחד ממלחמה, ולגרום לו להיכנע בשלבים מוקדמים של המערכה.
אסטרטגיה של הטלת אימה ומורא
האסטרטגיה של הטלת אימה ומורא נכונה לא רק בשדה הקרב, אלא גם בשדה המשפטי. לעתים בעלי דין שצופים ביריב מבצע את האסטרטגיה הזו מאבדים את הרצון להילחם ונדחפים להשגת פשרה נוחה פחות מכפי שיכולים היו להשיג אלמלא נקט היריב באסטרטגיה זו.
זה בטח יישמע לכם דמיוני, אבל בישראל של שנת 2014 תוכלו בקלות יחסית לתבוע טייקון בסכומים אגדתיים של עשרות מליוני דולרים, גם אם הטייקון לא גרם לכם באופן אישי כל נזק. את השיעור הזה למד לב לבייב על בשרו לאחרונה, כשבית המשפט המחוזי במחוז מרכז אישר להגיש תביעה נגזרת נגדו ונגד דירקטורים אחרים בחברת אפריקה ישראל בסך של כשמונים וששה מיליוני ש"ח (תנ"ג 7147-09-10 כהן נ' לבייב ואח').
את הבקשה להגשת תביעה נגזרת במקרה של לב לבייב הגיש בעל מניות באפריקה ישראל ששווי אחזקותיו בחברה נאמד בסך של 1900 ש"ח בלבד.
מהי תביעה נגזרת?
כדי להבין טוב יותר במה מדובר, חשוב להסביר כי תביעה נגזרת היא הליך שבמסגרתו רשאי בית המשפט להרשות לבעל מניות או דירקטור בחברה לתבוע בשם החברה כאשר מתקיימים תנאים מסויימים, על אף שהחברה אינה מעוניינת להגיש תביעה. אם יזכה התובע בתביעה בשם החברה יגיע הכסף שיתקבל מפסק הדין לקופת החברה, ובעל המניות-התובע יקבל גמול הולם בעבור תביעתו.
פסק דין זר: לאישה שנכנסה לחדרי קראו מרגרט. היא הייתה כבת שמונים, שיערה היה אפור, גלי ועיניה עייפות. היא דיברה באנגלית רצוצה, למרות שהיא מתגוררת כבר שישים שנה באוסטרליה. מסתבר ששפה שלא נרכשת בגיל צעיר כנראה שאף פעם לא תתגלגל על הלשון כהלכה. היא הצליחה לברוח מאירופה מייד אחרי המלחמה ההיא, רגע לפני שמסך הברזל ירד על המדינה שבה נולדה, גדלה והצליחה לשרוד בה את השואה. היא התגלגלה לאוסטרליה, התחתנה שם, נולד לה ילד, אחר כך היא התגרשה ומאוחר יותר התחתנה בשנית. איש יהודי חם, בגיל העמידה, שצבר ממון רב בחייו.
בעלה השני נפטר חמש שנים קודם לכן. הוא השאיר רכוש באוסטרליה שחלקו נרכש בטרם חייהם המשותפים וחלקו תוך כדי, וכן דירה בישראל שנרכשה בתקופת חייהם המשותפת. הבנות שלו נאבקו איתה על הרכוש הן באוסטרליה והן בישראל. צוואה הוא לא השאיר, והיא מצאה עצמה נאבקת על זכויותיה בבתי המשפט הן באוסטרליה והן בישראל.
המאבק באוסטרליה ובישראל
המאבק בישראל היה על הדירה שהייתה רשומה על שם שניהם. בית המשפט דחה את תביעתן של הבנות שביקשו לבטל את זכויותיה של מרגרט בטענה שאביהן רכש את הדירה מכסף שצבר לפני נישואיו, וקיבל את תביעתה של מרגרט להכריז כי מחצית הדירה שייכת לה ויש לה זכות מגורים בלעדית בדירה לכל ימי חייה.
סכסוכים בין בעלי מניות גורמים מדי שנה נזק עצום למשק הישראלי, שהציבור כלל לא מודע לו.
כבר שבועיים שלרינה כואב הראש. היא חוזרת מהעבודה בלילה, מכינה אוכל לילדה, משכיבה אותה לישון, ואחר כך צונחת על הספה מול הטלוויזיה. השעות האלה של הערב הן השעות הנסבלות היחידות בסדר היום של רינה.
אם לא דיי בכך שכואב לה הראש, גם רפי השותף שלה מתנהג לאחרונה בצורה מוזרה. הוא נעלם מהעסק לימים שלמים ללא סיבה ידועה מראש, וכשהוא חוזר הוא מתחמק מהשאלות שלה. פעם הוא היה מעדכן אותה על כל צעד שלו, כיום הוא מתנהג בחשאיות ובצורה חשודה.
Closeup of unhappy young woman with bad headache, rubbing her head
רינה עובדת ביחד עם רפי כבר חמש שנים. הם הקימו חברה קטנה שמייצרת צעצועים לילדים, ויש להם מחזור מכירות יפה של כמה מיליונים. רינה מתכננת את הצעצועים החדשים ומפקחת על העובדים. רפי משווק את הצעצועים לחנויות, ואחראי על הקשרים עם הלקוחות.
השותפות ביניהם מאוד מוצלחת, הם משלימים אחד את השני ורק לעיתים רחוקות הם מתערבים האחד בעבודתו של השני. בשביל רינה העסק הוא כמעט כל חייה, מקור הפרנסה שלה ושל בתה הקטנה, ומקור העניין שלה בחיים.
אם יש משהו שמרגיז עורכי דין זו סיטואציה שבה הצד שכנגד מגיש תצהירי עדות ראשית ברגע האחרון לפני הדיון. הוא עושה זאת חודשים לאחר המועד שבו הוא היה צריך להגיש את התצהירים. באותה ההזדמנות הוא כולל בהם ראיות לא קבילות, עדויות שמיעה, שינוי חזית ואף מבקש להעיד עדים שישנן סיבות שונות שיכולות למנוע את העדתם. לא רק שזה מרגיז – זה גם גורם לדילמה כיצד להתנהג? לבקש מבית המשפט למנוע עדויות, או למחוק חלקים מהתצהיר? לחקור על התצהירים ולטעון בסיכומים לשינוי חזית? לסרב לקיים חקירות ביום הדיון משום שאינכם מוכנים?
מה עושים?
גישות שונות לתגובה
יש עורכי דין שסבורים שבמצב זה הדרך הטובה ביותר היא לבקש ביום הדיון למחוק את התצהירים. הם מקווים שגם אם התצהירים ם לא יימחקו – הצד שכנגד יאולץ לוותר על חלק מהעדים, ואולי על חלקים בתצהיריו. אחרים חושבים שאין ברירה, אלא לדחות את מועד הדיון. הם מעדיפים שיינתן להם זמן ראוי ומספיק להתכונן לחקירה על התצהירים שהוגשו באיחור. המהדרין אף מבקשים שבית המשפט יפסוק להם הוצאות. עורכי דין אחרים מוותרים מראש. הם "בולעים את הצפרדע" ומקיימים את הדיון במועדו, על בסיס התצהירים שהוגשו. והשופטת? היא בכלל חושבת שהמחדל הדיוני של אחד מבעלי הדין זו הזדמנות מצוינת ללחוץ על הצדדים לסיים את התיק בפשרה.
להקים עסק לבד זו משימה קשה: תמיד בעייתי להשיג את המימון, את הפנאי, את הידע ואת הלקוחות שנדרשים כדי להפוך רעיון שצץ בראש לעסק בר קיימא. אין פלא שרבים מעדיפים לפתוח עסק ביחד עם שותפים, כדי ליהנות מהיתרונות של עבודת צוות, ושל חלוקה בנטל, במימון ובאחריות. אלא שלעתים קרובות עולה השותפות על שרטון, היחסים בין השותפים נעכרים, ופורצות מריבות שמפרנסות היטב עורכי דין, רואי חשבון ויועצים עסקיים למיניהם. ניסיון החיים מלמד אותנו שחלק גדול ממריבות השותפים ניתן היה למנוע מראש על ידי כך שמלכתחילה היו נבחרים השותפים הנכונים לנו, במקום שותפים שצפויים איתם בעיות.
ברור שאילו היינו יודעים מראש כיצד לבחור את השותפים המתאימים לנו היה סיכוי רב למנוע את המריבות בתוך השותפות, אך כיצד נדע האם שותף פוטנציאלי מתאים לנו? כדי להקל עליכם לבחור בשותפים נכונים ריכזנו כאן מספר טיפים שיעזרו לכם לבחור את השותף או השותפה שיקימו עסק או ייכנסו לעסק קיים יחד איתכם, וילוו אותכם בהמשך בניהול העסק.
הסדר החוב שהוצע למחיקת חובות בקבוצת אי-די-בי, יחד עם תספורות האג"ח התכופות בשנים האחרונות, העלו לכותרות את נושא מחיקת החובות של חייבים. מדי שנה בנקים ונושים אחרים מוחקים סכומי עתק בשל חובות שאינם נפרעים וכנראה גם לא ייפרעו לעולם. אולי טוב שכך. ישנם חובות שאין להם עוד ערך כלכלי, משום שלא ניתן יהיה לעולם לגבות אותם. כאשר חייב מסוגל לשלם משהו על חשבון חובותיו ובתמורה יימחקו שאר חובותיו, לעיתים כדאי להסכים להסדר שכזה. הדבר עדיף מאשר להמשיך ולהחזיק לעד בחובות עתק שלעולם לא ניתן יהיה לגבותם. האם צריך למחוק חובות לכל חייב שהסתבך? בוודאי שלא. ישנם מקרים שבהם ראוי למחוק חובות וישנם מקרים שבהם ראוי לא למחוק. המחיקה אינה אוטומטית, ולא נכונה לכל מקרה ומקרה.
פעמים רבות כשישבו מולי לקוחות ותינו את צרותיהם, שאלתי את עצמי בשקט האם עלי לספר להם בדיוק מה מצבם, או לחסוך את זה מהם ופשוט לעשות מה שצריך כדי לחלץ אותם מהבוץ. תמיד בחרתי בשיטה של הגילוי המלא של האמת, גם אם היא לא נעימה, וגם אם הדבר הצריך ממני לבצע תפקיד של פסיכולוג יותר מאשר של עורך דין. באופן עקרוני אני מאלה שמאמינים שצריך לספר ללקוח את הכל וגם לומר לו מה האפשרויות ש"הולכות ליפול" עליו לאור מצבו. הבעיה היא שאחרי שאני מסיים את הנאום המשפטי המלומד אני תמיד מרגיש שהלקוח בודק בעדינות באיזה קומה המשרד שלי ממוקם ושוקל האם כדאי לקפוץ עכשיו, או שעדיף אחר כך.
אז נכון שעדיף שהלקוח יידע בדיוק מה מצבו, אבל מצד שני – מה זה בדיוק עוזר לו לדעת שהוא עומד לחטוף שתי תביעות חדשות, שופט עצבני, עיקול על חשבון הבנק וצו עיכוב יציאה מהארץ. האם בכלל מועיל שהוא יידע את כל זה, זה יעזור במשהו? תמיד אני תוהה למה אני טורח להכניס את הלקוח לדיכאון עמוק כשממילא הוא לא יכול לעשות שום דבר בנדון, חוץ מלסמוך עלי. באופן אישי, מאחר שלא נעים לי לראות לקוחות מדוכאים – הרי שלאחר נאום האופציות שעומדות להתקיים אני משקיע זמן רב בלעודד את הלקוחות, ולתת להם לראות שאחרי שיסתיימו שתי התביעות (בעוד כחמש עשרה שנה) מצבם יהיה נהדר והכל יחזור לקדמותו.
תרומות של חברות ציבוריות הן דבר נפוץ. בשנים האחרונות אנחנו עדים לעלייה מתמדת בכמות החברות הציבוריות שתורמות כספים למטרות וולנטריות. זאת לצד עלייה מקבילה בסכומים הנתרמים. מדי שנה תורמות חברות ציבוריות בישראל מיליוני ש"ח למגוון רחב של מטרות ציבוריות. מטרות אלה קשורות בקהילה, כחינוך, איכות הסביבה ורווחה. לכאורה, אנו עומדים בפתחו של עידן שבו חברות מכירות באחריותן לקהילה. חברות רבות משתתפות בצורה אקטיבית בקידום הקהילה שבה הן חיות וזאת לטובת הקהילה כולה. הדבר אמור לשרת את כולנו. בפועל, המצב רחוק מלהיות אידיאלי: חברות ציבוריות מנסות למרק ולפאר את תדמיתן ותדמית בעלי השליטה בהן באמצעות כספם של בעלי המניות. לדעתנו זהו מצב פסול מעיקרו ויש להטיל מגבלות על תרומות של חברות ציבוריות.
מבנה האחזקות בחברה ציבורית
כדי להבין מה לא תקין בתרומות של חברות ציבוריות יש להבין את מבנה האחזקות בחברות אלו. חברות ציבוריות הן חברות שמניותיהן מוחזקות בידי הציבור ונסחרות בבורסה לניירות ערך. חברות אלו מנוהלות על ידי הנהלה מעשית שממונה לתפקידה בידי דירקטוריון. הדירקטוריון נבחר על ידי אספת בעלי המניות. הדמוקרטיה התאגידית, שהינה נשמת אפה של חברה בערבון מוגבל, לא באה לידי ביטוי נאות בחברות שמניותיהן נסחרות בבורסה. בחברות אלה אין לבעלי המניות יכולת השפעה ממשית על המבנה הניהולי של החברה. חברות אלו מחזיקות בכמויות עצומות של מניות. ואולם לבעל מניות בודד אין את היכולת להשפיע על המתרחש בחברה. בהעדר יכולת השפעה מנוהלת החברה על ידי אדם או קבוצה של אנשים שמצליחה לצבור כמות גדולה של מניות יחסית לשאר בעלי המניות. אלו הם בעלי השליטה בחברה. בעלי השליטה מצליחים לשלוט בחברה באמצעות המניות שבידיהם. למניות אלה נוספים יפוי כוח שהם אוספים מבעלי מניות אחרים. בצורה כזו, יכול להיווצר מצב שבחברה ישלוט אדם שמחזיק 10% מהון המניות של החברה בלבד. אדם זה ימנה את הדירקטוריון; יכתיב את מדיניות החברה; וייהנה מרווחיה באמצעות משכורות והטבות שונות.
שותפות בין אנשים מושפעת לרעה ממשבר בעסקים. לעניין זה כלל לא משנה אם זו שותפות ותיקה או חדשה. המתח בין השותפים עולה בתקופה שכזו. לפיכך, דברים שבעבר נחשבו כדברים של מה בכך עלולים להפוך למוקשים בדרך לניהול יחסי עבודה תקינים. כל עוד שהעסק מרוויח מוצאים שותפים את הדרך לחיות האחד עם השני בשלום, ואפילו במערכת יחסים טובה. אולם, ברגע שהעסק מתחיל להפסיד – החיכוכים מתחילים לצאת החוצה, והופכים בהדרגה למריבות גלויות. מריבות אלה סופו של דבר עלולות להרוס עסקים טובים.
מה עושים כדי שהמשבר הכלכלי לא יחסל את השותפות, ויאפשר לה לשרוד את התקופה הקשה?
המשבר הכלכלי שעומד בפתח מטריד, נכון? עכשיו זה הזמן שלנו, עורכי הדין עצמאיים, לחשוב איך גובים כספים שחייבים לנו, ומבטיחים לשמור בעזרתם על התזרים שלנו. אין מה לעשות, אבל עם הידרדרות מוסר התשלומים בישראל נשחקה גם הקלישאה הוותיקה שישנם שלושה אנשים שתמיד משלמים את מה שחייבים להם: הרופא, המאפיונר ועורך הדין. רבים מעורכי הדין ניצבים כיום בפני מצב שלקוח שקיבל מהם טיפול שדרש עבודה רבה אינו משלם את חובו, ומצפצף עליהם בצפצוף אחד ארוך. לא אחת מתלבטים עורכי הדין מה לעשות כשלקוחות לא משלמים, ועבורם נכתב פוסט זה.
בימים אלה של מתקפות טילים על העורף במדינת ישראל, חשוב יותר מתמיד להבין את ההוראות שבאמצעותן יכולה הממשלה לטפל בהגנת העורף במדינה. החוק שמטפל בנושא הוא חוק ההתגוננות האזרחית, תשי"א – 1951. סעיף 9ג' לחוק זה עוסק בהכרזה על מצב מיוחד בעורף. סעיף זה קובע כי במקרה בו שוכנעה הממשלה כי קיימת סבירות גבוהה שתתרחש התקפה על האוכלוסיה האזרחית, היא רשאית להכריז על מצב מיוחד בעורף.
ביצוע הסעיף המאפשר מצב מיוחד בעורף
מי שמפקח על סעיף זה היא וועדת החוץ והביטחון של הכנסת, אשר רשאית לזמן את ראש הממשלה, שר הביטחון או הרמטכ"ל להופיע בפניה תוך 48 שעות מעת ההכרזה, לצורך אישורה. לא תאשר הוועדה את המצב המיוחד – תפקע ההכרזה תוך חמישה ימים מיום הינתנה. הממשלה, באישור מראש של וועדת החוץ והביטחון של הכנסת רשאית להאריך את תקופת תוקפה של ההכרזה. מה יקרה אם ראש הממשלה או שר הביטחון או הרמטכ"ל יחליטו שלא להופיע בפני הוועדה? במקרה שכזה תפקע ההכרזה בתוך 48 שעות מעת הינתנה.
שר הביטחון רשאי גם הוא להכריז על מצב מיוחד בעורף, ובמקרה כזה הוא יודיע על ההכרזה מיד לממשלה ולוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. תוקפה של הכרזה שכזו של שר הביטחון הוא ל-48 שעות בלבד, אך השר או הממשלה רשאים לבטל את ההכרזה עוד לפני כן. הממשלה רשאית גם להאריך את תוקפה של הכרזת שר הביטחון, ובמקרה כזה תצטרך לעבור את פרוצדורת האישור של וועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
התקופה של 48 שעות לא כוללת שבתות וחגים בתוכה.
משמעות ההכרזה על מצב מיוחד בעורף
בעת מצב מיוחד בעורף או בשעת התקפה על העורף, רשאים הרמטכ"ל, סגנו, ראש אגף המטה הכללי בצבא הגנה לישראל, ראש פיקוד העורף, או קצין בצבא הגנה לישראל שדרגתו אלוף המשמש בתפקיד אלוף פיקוד, לגבי המרחב שעליו הוא ממונה – לתת כל הוראה הנדרשת לשמירתם או להצלתם של חיי אדם או של רכוש. אותם בעלי תפקידים שנמנו כאן רשאים, בין היתר, להטיל חובה לשהות במקומות מסוימים, לרבות בבתים או בבניינים אחרים, בחדרי בטחון או במקלטים, לאסור או להגביל את הלימודים במוסדות חינוך, לתת הוראות לגבי ציוד אישי, לצורכי התגוננות אזרחית, לבטל רישיונות המקנים זכות שימוש במקלט למטרה אחרת מאשר לחסות בו בשעת התקפה, להורות למחזיק במקלט לפנותו מיד מהמיטלטלין שבו ועוד.
למי שתהה מה קורה אם ההוראה לא הגיעה לידיו של מי שאמור למלא אחריה, הרי שהחוק קובע כי ההוראה תפורסם בהקדם האפשרי ברדיו, בטלוויזיה, בעיתונות ובכל דרך שימצא בעל התפקיד לנכון, וכן קובע חזקה כי יראו את ההוראה כאילו הגיעה לידיעתו של אדם, בתוך שעה משעת פרסומה ברדיו או בטלוויזיה, או בתוך ארבע שעות משעת הפצת העיתונים שבהם פורסמה ההוראה, או מהמועד שבו פורסמה ההוראה בדרך אחרת, לפי המוקדם. ההוראה תחייב כל אדם, משעה שנמסרה לו או משעה שהגיעה לידיעתו, זולת אם הוכיח שלא יכול היה לדעת עליה.
כדי להגביל את תוקף ההכרזה נקבע כי אין בהוראות הסעיף העוסק בהפצת ההוראה על מצב מיוחד בעורף כדי לפגוע בפעולת העיתונות והתקשורת האלקטרונית.
שתיקה יכולה להיות ברכה גם בבית המשפט. היום ניהלתי דיון שלם בבית המשפט מבלי להוציא מילה מהפה. זה לא שלא היה לי מה להגיד, דווקא היה לי הרבה מה להגיד, תמיד יש לי מה להגיד בתיקים שאני מטפל בהם. אבל היום החלטתי לשתוק.
הסיבה לשתיקתי היתה שהשופט תקף ללא הפסקה את הצד שכנגד. היא התפתלה וניסתה "להעביר את הכדור" אלי אבל אני לא התפתיתי להשיב לה. רק חייכתי כמו מונה ליזה ונתתי לה להמשיך להתפתל.
האמת, ריחמתי עליה. כששופט "נכנס בך" זה לא נעים, בעיקר שזה לא אישי אלא נוגע לעובדות המקרה. עורכת הדין הגישה תביעה מוצדקת, לא היתה לה שום ברירה אלא לפנות להליכים משפטיים. קרוב לוודאי שגם אני הייתי נוהג כמוה. כך לפחות חשבתי.
חוק החוזים בישראל מקדש תפיסה לפיה צדדים יכולים לרשום בחוזה תניות ככל העולה על רוחם. המדינה אינה צריכה להתערב בחוזה, גם אם הוראותיו אינן צודקות. כל עוד הוראות החוזה חוקיות, ואינן נוגדות את תקנת הציבור – יכולים הצדדים לקבוע את תוכן החוזה כרצונם. מי שחותם על החוזה יהיה מחויב להוראות הכתובות בו, גם אם אלו הן תניות הגובלות באבסורד.
בתי משפט יתערבו בתוכן החוזה רק אם יסתבר שהחוזה הושג בכפייה, או בעושק, או תוך פגם אחר שנקוב בחוק החוזים. בתי משפט גם יכולים ליצוק תוכן במילות החוזה על דרך פרשנות. לבתי המשפט סמכות רחבה לפרש את החוזה באופן הנראה להם. פרשנות זו תעשה בראש וראשונה על פי לשון החוזה. רק אם זו אינה ברורה ניתן יהיה לפנות לכללים פרשניים אחרים.
לקוח שמודה באשמתו בפניכם עשוי לעורר בעיה אתית לא פשוטה. נניח אתם מייצגים נאשם בתיק רצח, וטוענים להעדר אשמה. התביעה סיימה להביא את עדיה, והתחלתם כבר להביא עדים מטעם הנאשם. עכשיו הגיע רגע השיא – אתם עומדים להעיד את הנאשם עצמו. בשיחות מוקדמות ביניכם לבין הלקוח התרשמתם ממנו לטובה. הוא נראה כמי שמסוגל לעמוד היטב בחקירה הנגדית, לענות על השאלות בצורה יפה, ולהבין מה שואלים אותו לפני שהוא מתחיל לדבר שטויות. אתם דואגים במקצת, אבל יחסית לתיקים אחרים – פה אתם מרגישים בטוחים.
ערב לפני העדות אתם מבקרים את הנאשם. עוברים עמו על פרטי העדות האחרונים, מלטשים כל פרט, ומוודאים שהוא עונה היטב גם על השאלות הכי קשות. עבודת ההכנה הסתיימה, ואתם קמים ללכת. ואז הלקוח, בחצי חיוך אומר, "אז מה, יש סיכוי טוב שאני הולך הביתה אפילו שמרחתי לו את הראש?"
נהיה שקט. אתם לא יודעים מה לעשות, ומתוך מבוכה נמלטים משם. כל הלילה הספקות אוכלים אותכם: איך תעידו אדם שאתם יודעים שהוא אשם, הרי בכך אתם נותנים יד להטעיית בית המשפט – וזה בפירוש אסור. מצד שני – אתם לא יכולים להתפטר – השופטת לא תשחרר אותכם מייצוג בגלל טעמים זניחים. תצטרכו לרמוז לה שיש בעיה עם החפות של הלקוח, ובכך תמעלו בשליחותכם ובאמונו. נשארה כמובן האופציה לבטל את עדותו, אבל בכך אתם בעצם מצהירים שהלקוח אשם. מה עושים?
בית משפט הוא מקום בו מתקיימים דיונים וניתנת הכרעה לגבי נושאים שונים הקשורים לצדדים לדיון. הצדדים לדיון הם התובע (או המבקש) והנתבע (או המשיב). אלו הם שני הצדדים לדיון, כשלעתים ישנם גם צדדים שלישיים ואפילו רביעיים. אבל העיקרון הוא שמי שמשתתף בדיון המשפטי הוא צד במשפט. מי שאינו צד במשפט אינו יכול להשתתף בדיון, אינו יכול להגיש כתבי טענות ואינו יכול להביא עדים או לחקור עדים של צדדים אחרים.
אבל לפעמים ישנם מצבים שאדם כלשהו חושב שהוא עלול להיפגע מתוצאות הדיון או שיש לו עניין בתוצאות הדיון, ואז הוא מבקש להצטרף כצד לדיון. בית משפט רשאי לצרף אותו כצד, ואם בקשתו מתקבלת – הוא הופך לבעל דין לכל דבר ועניין, ועומדים לרשותו כל הכלים שעומדים לרשות בעלי הדין לשם בירור עניינם.
