לא רק דעאש: עריפת ראשים זו אסטרטגיה משתלמת בבתי המשפט

האסטרטגיה של הטלת מורא ואימה טובה לא רק בשדה הקרב אלא גם בשדה המשפטי. יש לשים לב אליה ולהתגונן מפניה כראוי.

בזמן האחרון אנחנו עסוקים בסרטוני האימה מבית מדרשה של דעא"ש, שעורפת ראשים של עיתונאים מערביים ומפיצה את התמונות ביוטיוב וברשתות החברתיות האחרות. דעאש אינה היחידה שפועלת בדרכים אכזריות: ג'ינגיס חאן, שהיה מגדולי הכובשים והמצביאים בתולדות המין האנושי, היה ידוע כסמל לאכזריות. בעת המצור על בייג'ינג הודיע כי אם תכנע העיר בפני כוחותיו יחוס על חיי תושביה, אך אם היא לא תכנע הוא לא ישאיר אף אחד מהם בחיים. ואכן, לאחר שנכנס לבייג'ינג שרף את העיר יחד עם כל אנשיה. ישנם תיאורים מזוויעים של בני התקופה שלפיהם לאחר כניסת כוחותיו של חאן לעיר ושריפתה רחובותיה היו חלקלקים כתוצאה משומן אדם שזרם בהם.

רבים תוהים מדוע בוחרת דעא"ש לערוף ראשים, ומה היא מרוויחה מכך שהיא מזעזעת את העולם וגורמת לו להתאחד נגדה? ובכן, התשובה כנראה נמצאת ברצון להטיל אימה ומורא על האויב. לחרוט בו את הפחד ממלחמה, ולגרום לו להיכנע בשלבים מוקדמים של המערכה.

אסטרטגיה של הטלת אימה ומורא

האסטרטגיה של הטלת אימה ומורא נכונה לא רק בשדה הקרב, אלא גם בשדה המשפטי. לעתים בעלי דין שצופים ביריב מבצע את האסטרטגיה הזו מאבדים את הרצון להילחם ונדחפים להשגת פשרה נוחה פחות מכפי שיכולים היו להשיג אלמלא נקט היריב באסטרטגיה זו.

דוגמא מצויינת לאפקטיביות של אסטרטגיית האימה והמורא ניתן למצוא בתיקים רבי-משתתפים. מדובר בתיקים שבהם קיימים בעלי דין רבים. זה יכול להיות מספר רב של תובעים או נתבעים, או נושים בתיקי פש"ר, פירוק והקפאות הליכים, זה יכול להיות יורשים אחדים בתביעות נגד עיזבון או נתבע אחד שקיימים נגדו תיקים רבים עם מערכת עובדתית דומה וכיוב'. המשותף לתיקים אלה הוא שניתן לבודד בעל דין יחיד ולפעול נגדו, כאשר לעצם הפעולה נגד אותו בעל דין יכולה להיות השפעה על בעלי דין אחרים.

במקרה מסויים הוגשו תביעות אחדות כנגד בעל דין אחד באשמה של רשלנות בטיפול בעניניהם הכספיים של התובעים. רמת הרשלנות הנטענת הייתה גבוהה, וכמות התיקים כנגד הנתבע הלכה ותפחה. מטבע הדברים כל אחד מהתובעים ידע על קיומם של האחרים, ואף היו שיתופי פעולה בין תובעים שונים.

הנתבע, תחת מלהרים ידיים בפני המתקפה שנגדו, נקט באסטרטגיה מעניינת: הוא בחר באחד התיקים שבהם מצבו לא היה מן המשובחים והגיש תביעה בסכום גבוה כנגד אחד מהתובעים באותו תיק בעילות של לשון הרע ופגיעה בפרטיות. ספק רב אם העילות הללו היו יכולות להצמיח לו סעד, אבל עצם הגשת התביעה כנגד אחד מהתובעים גרמה לשאר להיזהר שלא להסתבך עם הנתבע, ולא לתת לו עילה להגשת תביעה גם כנגדם, משום שאף אחד מהתובעים לא רצה להוציא הוצאות נוספות על עורכי הדין, ולא רצה להאריך בשנים נוספות את ההליכים המשפטים שבהם הוא מעורב.

התוצאה הייתה שחלק מהתובעים "הנמיכו את הלהבות" בתביעות כנגד אותו נתבע, ובהדרגה החלו  להגיע להסדרי פשרה נפרדים עם הנתבע, בסכומים נמוכים בהרבה מכפי שציפו להשיג מלכתחילה.

הרווח של הנתבע מהנקיטה באסטרטגיה זו היה עצום: בכך שתקף רק כמות קטנה של תובעים הצליח להשיג "בזול" את מטרותיו. הנתבע לא יכול היה לשלם עבור עורכי דין שיתקפו את כל התובעים שמולו, ואף לא הייתה לו עילה לתבוע את כל התובעים שכנגדו. כך, באמצעות תביעה אחת שהגיש באמצעות עורך דין אחד בלבד, הוא הצליח ליצור תגובת שרשרת של תובעים שהרימו בהדרגה ידיים והגיעו עמו להסדרי פשרה נוחים.

יישום האסטרטגיה בשדה המשפטי

המסקנה היא שבשדה הקרב המשפטי, כמו גם בשדה הקרב האמיתי, ניתן להשיג רווחים לא מבוטלים על ידי שימוש באסטרטגיה של הטלת אימה ומורא. אך בזמן שבשדה הקרב האמצעים שננקטים הם מזעזעים וכוללים עריפת ראשים, שריפת ערים ובאופן כללי הפעלת כלים אכזריים במיוחד, הרי שבשדה הקרב המשפטי ניתן להטיל אימה ומורא גם באמצעים תרבותיים באופן יחסי, ומבלי להגרר לאלימות.