אם יש משהו שמרגיז עורכי דין זו סיטואציה שבה הצד שכנגד מגיש תצהירי עדות ראשית ברגע האחרון לפני הדיון. הוא עושה זאת חודשים לאחר המועד שבו הוא היה צריך להגיש את התצהירים. באותה ההזדמנות הוא כולל בהם ראיות לא קבילות, עדויות שמיעה, שינוי חזית ואף מבקש להעיד עדים שישנן סיבות שונות שיכולות למנוע את העדתם. לא רק שזה מרגיז – זה גם גורם לדילמה כיצד להתנהג? לבקש מבית המשפט למנוע עדויות, או למחוק חלקים מהתצהיר? לחקור על התצהירים ולטעון בסיכומים לשינוי חזית? לסרב לקיים חקירות ביום הדיון משום שאינכם מוכנים?
מה עושים?
גישות שונות לתגובה
יש עורכי דין שסבורים שבמצב זה הדרך הטובה ביותר היא לבקש ביום הדיון למחוק את התצהירים. הם מקווים שגם אם התצהירים ם לא יימחקו – הצד שכנגד יאולץ לוותר על חלק מהעדים, ואולי על חלקים בתצהיריו. אחרים חושבים שאין ברירה, אלא לדחות את מועד הדיון. הם מעדיפים שיינתן להם זמן ראוי ומספיק להתכונן לחקירה על התצהירים שהוגשו באיחור. המהדרין אף מבקשים שבית המשפט יפסוק להם הוצאות. עורכי דין אחרים מוותרים מראש. הם "בולעים את הצפרדע" ומקיימים את הדיון במועדו, על בסיס התצהירים שהוגשו. והשופטת? היא בכלל חושבת שהמחדל הדיוני של אחד מבעלי הדין זו הזדמנות מצוינת ללחוץ על הצדדים לסיים את התיק בפשרה.
לדעתנו, הדרך הנכונה להתנהג בסיטואציה זו צריכה להיגזר מהאסטרטגיה שבחרנו בתיק. בכל רגע נתון אנחנו צריכים לראות מהי המטרה שלנו ולנהוג לאורה. בשלב כה מאוחר של הדיון הסיכומים חייבים כבר "לשבת לנו בראש" היטב. אנחנו חייבים כבר לדעת מהם הטענות שלנו, ואילו ראיות מוכיחות אותם. פירושו של דבר הוא שעלינו להתייחס למחדל הדיוני של הצד שכנגד לא כאל פרשה נפרדת בתיק. עלינו לראותו כהזדמנות להוציא מן התיק את המיטב. אנחנו צריכים לנצל את המחדל באופן האופטימלי ולגרום שיפעל לטובתנו.
ניצול המחדל באופן אופטימאלי
כדי לעשות זאת, בראש וראשונה עלינו לבדוק האם האמור בתצהירי העדות הראשית מועיל לנו או מפריע לנו. לעתים קרובות תוספת של "סיפורים" בתצהיר, או יותר מדי עדים – פועלת לטובתנו. חקירה נגדית היא כלי משפטי מעולה המאפשר למוטט את גרסתו של הצד שכנגד. אם הצד שכנגד מוסיף סיפורים ו"עובדות" שלא הופיעו קודם בכתבי הטענות שלו, לעתים ניתן יהיה לנצל זאת כדי להראות שגרסתו מלאה חורים. נוכל להראות שגרסתו לא מתבססת על האמת, אלא על המצאות מאוחרות של עורכי דינו שנעשו לצורך ההליך.
בה במידה – הוספת עד יכולה להועיל לנו. בייחוד כשאנו יודעים שתצהירו של העד אינו חושף את כל העובדות הרלבנטיות, ומאמינים שבחקירה ממוקדת היטב נוכל להראות שהעד הסתיר פרטים מהותיים מבית המשפט.
גמגום של עד מעל דוכן העדים משפיע בעיקר על בעל הדין שקרא לו להעיד. המורל של העד צונח, וההתרשמות הכללית של בית המשפט נוטה לרעתו. כמובן שאפשר בעת החקירה להדגיש כי לא היה לנו זמן להתכונן ולבקש לקבוע מועד חדש למקצה שיפורים. אם אחרי שכבר התחלנו בחקירה נצליח לקבל מועד נוסף הדבר יסייע לנו לפגוע באמינות גרסתו של הצד שכנגד.
נוכל לזכות בהערכתו של בית המשפט אם נצליח להדגיש שלא יכולנו להתכונן לדיון כראוי, ובה בעת נתייחס כראוי לראיות הצד שכנגד לגופו של עניין. לעיתים נדירות בלבד בית המשפט ימנע מעד רלבנטי להעיד עקב סיבות פרוצדורליות. בית המשפט רוצה, ובצדק, שתהיה בפניו מלוא התמונה העובדתית. הוא לא רוצה שפסק דינו יושפע ממחדלים פרוצדורליים כאלה ואחרים. חשוב להראות יכולת לשלוט במצב. חשוב להראות שביכולתנו לחקור עד למרות שתצהירו הוגש באיחור. עלינו להראות שאנו יכולים להתמודד בצורה מכובדת עם כל מיני תוספות ושיפורים לגרסת הצד שכנגד. כל אלה מוסיפים לנו נקודות בעיני בית המשפט. כך גם נפגעת אמינותו של הצד שכנגד.
החיסרון בהתנגדות להעדת עדים מסוימים
אם נתנגד להעדת עדים מסוימים, ובסופו של דבר בית המשפט יחליט להעידם, הרי שאפשר שבית המשפט ייחס חשיבות יתר לעדויות הללו. בית המשפט עלול להניח שלא היינו מתנגדים אילו היה מדובר בעדות בלתי חשובה. האינטרס שלנו הוא להתייחס בביטול לעדויות של הצד שכנגד, ולהראות שהן שקריות ואינן מועילות לגרסתו. כמובן שעלינו לעשות זאת בזהירות. עלינו להקפיד להתנגד לפגיעה בזכויות מרשינו בהתאם לדיני הראיות. עלינו לבצע את החקירה אך ורק בכפוף להתנגדותנו לשינוי חזית ולעדות מפי השמועה. אם יש שינוי חזית אמיתי, בית המשפט יביא זאת במסגרת שיקוליו בפסק הדין הסופי. בדרך כלל בית המשפט יחפוץ לדחות את גרסת הצד שכנגד גם לגופו של עניין. כאמור לעיל, בתי המשפט אינם אוהבים לבסס את פסקי דינם על נימוקים פרוצדורליים.
