לקוח שמודה באשמתו בפניכם עשוי לעורר בעיה אתית לא פשוטה. נניח אתם מייצגים נאשם בתיק רצח, וטוענים להעדר אשמה. התביעה סיימה להביא את עדיה, והתחלתם כבר להביא עדים מטעם הנאשם. עכשיו הגיע רגע השיא – אתם עומדים להעיד את הנאשם עצמו. בשיחות מוקדמות ביניכם לבין הלקוח התרשמתם ממנו לטובה. הוא נראה כמי שמסוגל לעמוד היטב בחקירה הנגדית, לענות על השאלות בצורה יפה, ולהבין מה שואלים אותו לפני שהוא מתחיל לדבר שטויות. אתם דואגים במקצת, אבל יחסית לתיקים אחרים – פה אתם מרגישים בטוחים.
ערב לפני העדות אתם מבקרים את הנאשם. עוברים עמו על פרטי העדות האחרונים, מלטשים כל פרט, ומוודאים שהוא עונה היטב גם על השאלות הכי קשות. עבודת ההכנה הסתיימה, ואתם קמים ללכת. ואז הלקוח, בחצי חיוך אומר, "אז מה, יש סיכוי טוב שאני הולך הביתה אפילו שמרחתי לו את הראש?"
נהיה שקט. אתם לא יודעים מה לעשות, ומתוך מבוכה נמלטים משם. כל הלילה הספקות אוכלים אותכם: איך תעידו אדם שאתם יודעים שהוא אשם, הרי בכך אתם נותנים יד להטעיית בית המשפט – וזה בפירוש אסור. מצד שני – אתם לא יכולים להתפטר – השופטת לא תשחרר אותכם מייצוג בגלל טעמים זניחים. תצטרכו לרמוז לה שיש בעיה עם החפות של הלקוח, ובכך תמעלו בשליחותכם ובאמונו. נשארה כמובן האופציה לבטל את עדותו, אבל בכך אתם בעצם מצהירים שהלקוח אשם. מה עושים?
מה אתם הייתם עושים?
אני לא עורכת דין, אבל לא מבינה מה הבעיה. מה זה משנה מה הלקוח אמר לך, אתה מהתחלה יודע שהלקוח שלך הוא לא טלית תכלת, אז מה זה משנה. במילא עורכי דין משקרים לבית משפט בשביל להרוויח חבילות של כסף, אז מה פתאום עכשיו להיות יפה נפש?
רואים שאת לא עורכת דין. אם היית עורכת דין היית מבינה שעורך דין לא יכול לטעון לחפות של לקוח בבית המשפט אם הוא יודע שהוא אשם. במקרה כזה הוא יכול או להתפטר מייצוג או לא להעיד את הלקוח שלו. אז נכון שהלקוח נדפק – אבל הוא באמת עשה את זה, כך שזה לא משנה. אני הייתי מזהיר את הלקוח מהיום הראשון שהוא לא צריך להגיד לי אם הוא אשם, ושאם יגיד לי זה יכול לפגוע בהגנה שלו. זו טעות של עורך הדין שלא הזהיר את הלקוח מלכתחילה.
עורך הדין לא יכול להתפטר ברגע האחרון, משום שאסור לא להתפטר בנסיבות שיכולות לגרום נזק ללקוחו. מצד שני – אסור לו גם להעיד את הלקוח כשהוא יודע שהלקוח אמור לשקר. מה שצריך עורך הדין לעשות זה אחד משנים: או שהוא מבקש את דחיית הדיון, ועד למועד הנדחה משתחרר בנסיבות שלא גורמות נזק ללקוח. אפשרות שנייה – הוא מעיד את הלקוח אבל נמנע משאלות שהתשובה עליהם עלולה להיות שקרית.
ישנה אפשרות נוספת לכל מה שאמרו כאן.
שמוציאה גם את הרוצח נשכר, גם את העו"ד אמין כלפי הלקוח שלו (הרוצח) וגם כלפי בית המשפט.
האפשרות הנוספת העומדת לפניו, היא לשנות את כל מטרת ההגנה שלו.
ובמקום להגיד כי הלקוח שלו – אינו אשם. ואף חף מפשע. הוא עדין לא רוצח שהמאיים על הציבור, ולא רק זה אלא הוא מודה במעשיו, מצטער וזה בעד כמובן עונש מופחת. כמו כן, אפשר להגיע עם המדינה להסכם. ולתת לבית המשפט לאשר את הסכם זה, כדי שיתפוס חוקתית. כמובן שכל זה, תלוי גם בהסכמת הלקוח.
יש לציין, שאני לא עו"ד. ולא קרוב לזה. אבל אני לאחרונה נכנסתי לעולם הזה חזק, כדי להתכונן לתביעה קטנה, כנגד חברת סלולר גדולה. שיהיה בהצלחה 🙂