כשדני ועמי החליטו לפתח יחד אפליקציה לניהול מסעדות, העתיד נראה ורוד. דני היה מתכנת מבריק וחבר ילדות של עמי, ועמי הביא עמו קשרים בתחום המזון ואת הכסף הראשוני לבניית העסק. תוך שנתיים העסק בניהולם הגיע למחזור של מיליון שקלים בשנה. אלא שבמהרה היחסים ביניהם עלו על שרטון. כיום הם לא מדברים, העסק דועך, והם מקללים את היום שבו החליטו לפתוח עסק יחדיו. הסיפור של דני ועמי הוא מסוג הדברים שכל יזם מקווה שלעולם לא יקרו לו. העסק הוקם בקול תרועה רמה ודעך בקול ענות חלשה והכול בשל סכסוך שארע בין השותפים.
למרבה הצער אין מדובר בסיפור נדיר. במשך השנים פגשתי פעם אחר פעם יזמים שהתחילו את דרכם כשותפים וחברים טובים – וסיימו אותה בנתק מוחלט. לרוב אפשר היה למנוע את הקרע בין השותפים, פשוט אף אחד מהם לא טרח לזהות בזמן את הטעויות ההדדיות שהובילו לסכסוך ביניהם. ישנן טעויות בולטות ששותפים עושים שמובילות למצב שכזה. בפוסט זה אציג חמש מהן.
טעות ראשונה ששותפים עושים: האם אסור לדבר על כסף?
לאיציק ומשה היה עסק משגשג. איציק טיפל בכספים, ומשה היה אחראי על ביצוע העבודה השוטפת. יום אחד, משה גילה במקרה שיש חשבון בנק נוסף על שם העסק – כזה שהוא בכלל לא ידע עליו. כששאל את איציק על כך, הלה פטר אותו ב"זה לניהול תזרים, נדבר על זה מתישהו".
רק שה"מתישהו" הזה לא הגיע, גם לא לאחר תקופה ארוכה. עם הזמן, משה הבין שישנם דברים רבים הנוגעים לעסק שהוא לא יודע. איציק מצידו, התחמק מתשובות ישירות ונהג לפטור את משה בתשובות כלליות קצרות כדוגמת: "זה מסובך", "אין זמן עכשיו", "אל תדאג, הכול בסדר". משה לא הסתפק בתשובות אלה, אלא חקר ודרש בעצמו וכך גילה כי העסק מצוי בחובות כבדים. תחושתו הייתה כי איציק לא גנב. אבל הוא הסתיר ממשה מידע.
לעיתים, גם הסתרה בלי כוונה רעה עלולה ליצור חוסר אמון שקשה לתקנו לאחר מכן. ברגע שאחד הצדדים מתחיל לחשוד ברעהו, החשד מתפשט כרעל ביחסים שבין השותפים.
הטעות השנייה ששותפים עושים: כששותף אחד עובד – ואילו השני "מנהל" את העסק
שרון ויעל פתחו יחדיו סטודיו לעיצוב. שרון עבדה בעסק ללא הפסקה: היא עיצבה מוצרים, פגשה לקוחות, ניקתה את המשרד וכך הלאה. לעומתה יעל לא עשתה רבות למען העסק. בסיכומים המוקדמים בין השותפות היא הייתה אחראית על הפיתוח העסקי. כלומר, היא הייתה זו האמורה "להביא לקוחות ולפתח את העסק". בפועל היא הגיעה לסטודיו בשעות מאוחרות, הסתלקה ממנו כעבור זמן קצר ולא הראתה תרומה רצינית לעסק. בשל כך שרון הרגישה שהיא "סוחבת" את העסק לבד על כתפיה. כשתחושה זו החמירה היא הניחה את הדברים על השולחן בצורה הברורה ביותר. מחלקים את העבודה באופן שווה בין שתי השותפות או שמפרקים את השותפות.
מכאן, הדרך לסכסוך ולחיסול העסק הייתה קצרה ביותר. לא בגלל רוע לב של מי מהשותפות, אלא כי לא היה ברור מי אחראי על מה. "פיתוח עסקי" זה מושג מעורפל ורחב מדי. חייבים להיות מדדים ברורים לעבודתו של כל שותף, ותחומי אחריות מוגדרים היטב. אם אי אפשר למדוד את התרומה של כל שותף, במוקדם או במאוחר שותפים אחרים ירגישו שמנצלים אותם. זהו מתכון בטוח לפירוק השותפות. מוטב להגדיר מראש תחומי אחריות ברורים ומדידים לעבודתו של כל שותף. כדאי לעשות זאת מראש כחלק מהסכם המייסדים.
טעות שלישית ששותפים עושים: כשמקבלים החלטות בוואטסאפ
רועי ותומר הקימו יחדיו סוכנות נדל"ן קטנה. הם קבעו מראש שכל החלטה חשובה תתקבל במשותף. בפועל? רועי קיבל את כול ההחלטות לבד, ועדכן על כך את תומר בוואטסאפ בצורה לקונית. לעיתים היה שולח הודעה בסגנון: "הבאתי לקוח", "שכרתי משרד", "שיניתי מחירים". תומר שתק. בהתחלה הוא חשב שאופן הפעולה הזה יעיל וחוסך זמן. עד שיום אחד רועי חתם על חוזה שכירות יקר למשרד לשלוש שנים בלי לבקש את רשותו של תומר. תומר רתח מזעם. רועי לא התרגש מהביקורת שתומר הטיח בפניו. "אבל שלחתי לך הודעה!" הוא השיב בתמימות.
"כן, שלחת. אבל הודעה אינה תיאום מראש. זו רק הודעה."
שותפות אינה היררכיה או ניהול של עסק במעמד צד אחד. עסק רציני דורש לקבל החלטות ואלה מתקבלות על ידי השותפים יחדיו. אם אחד השותפים מקבל החלטות לבד, ומסתפק ב"לעדכן" את שותפיו, השותפות נפגעת. למעשה, מקרה כמו זה שתואר כאן היה אפשר למנוע באמצעים משפטיים פשוטים למדי.
הטעות הרביעית ששותפים עושים: כשהשיחות הופכות לוויכוחים קבועים
מיכל ואלון הקימו יחדיו מכון כושר. בהתחלה העסק עלה יפה והיחסים בין השניים היו מצוינים. הם דיברו על הכול, תכננו יחד, צחקו יחדיו. אולם לא חלף זמן רב והיחסים ביניהם הדרדרו. עתה כל שיחה ביניהם הפכה לוויכוח: איזה שירות יש להוסיף למכון; האם לפתוח אותו בשבת ועוד. ויכוח ניטש אפילו על סוג הקפה שיש לקנות. בהדרגה מיכל ואלון חדלו לדבר זו עם זה, למעט בעניינים פעוטים. כל נושא שיחה הפך לרגיש. כל דיון הפך לקרב.
מיכל ואלון לא שנאו אחד את השני. הם פשוט לא ידעו איך לריב נכון. לא למדו להפריד בין ענייני העסק לאגו האישי. בסופו של דבר הדבר "הרג" את התקשורת ביניהם. בלי תקשורת פתוחה וכנה – קשה מאוד לנהל עסק מצליח.
הצורך לחלום את אותו החלום
ליאור ודן הקימו עסק לבניית אתרים. בתחילת הדרך שניהם רצו את אותו הדבר – עסק קטן, יציב, בלי בוס שיאמר להם מה לעשות (שניהם היו שכירים קודם לכן). אך כעבור שנתיים בלבד בין השניים נתגלעו פערים. ליאור רצה שהעסק יישאר קומפקטי ואינטימי. דן חלם על חברה המעסיקה שלושים עובדים ושוכנת במשרדים מפוארים.
ההבדלים בין הרצונות של השניים לא עלו בשיחות גלויות. הם התבטאו ברמיזות עדינות ובכך ששני השותפים היו מתוסכלים. ליאור סירב לקחת על עצמו פרויקטים גדולים. דן דחף שוב ושוב לשכור עוד עובדים. כל החלטה בעסק גרמה למפח נפש של שניהם. הבעיה לא הייתה דווקא השוני בחזון, אלא העובדה שהם לא דיברו על חזונם בפתיחות ובכנות. כל אחד הניח שהשני רוצה את מה שהוא רוצה. החזון של כל אחד מהם התנגש בחזון של רעהו (ראו מה קורה כשהחזון משתבש).
זו התנגשות השייכת לסוג הסכסוכים שאפשר היה למנוע. השניים יכולים היו לדבר על העתיד ולתאם ציפיות. הם לא עשו את זה בזמן. בסופו של דבר העדר תיאום הציפיות הוביל להידרדרות היחסים ביניהם עד שנוצר סכסוך שותפים של ממש. מתוך חמש הטעויות ששותפים עושים, ייתכן שזו הבעייתית ביותר. אם אין חזון משותף, קשה לפתח עתיד לעסק.
אז איך להימנע מהטעויות האלה?
אלו חמש טעויות ששותפים עושים, והן נפוצות. מה שמשותף לכל הסיפורים האלה הוא שהסכסוך נבע מדברים שבתחילה היו קטנים ופתירים. משהו ש"מרגיש לא נעים" או "מציק קצת" ולא טופל בזמן. כמו כל דבר בעסק וגם בחיים – מה שלא מטופל, גדל, מחריף ולבסוף מתפוצץ. המסקנה המתבקשת היא שכאשר מבחינים במשהו מעין זה אין לחכות ואין לדחות. צריך לשבת לשיחה רצינית עם השותף, ואם הדבר לא מועיל לא להתבייש ולפנות לסיוע חיצוני. שיחה שכזו עם השותף עשויה להתגלות כבלתי נעימה. אבל לעיתים הדבר הכרחי, ובוודאי עדיף על פני הדרדרות של העסק.
ראו עוד: סכסוך בין בעלי מניות
