צווים זמנים – הנם צווים שנותן בית המשפט על מנת להבטיח את הקפאת המצב הקיים עד לבירור התובענה, או כדי להבטיח שיהיה מהיכן להיפרע אם התובענה תתקבל. כוללים בדרך כלל: צו מניעה, צו עשה, צו עיקול, צו עיכוב יציאה מהארץ, הקפאת הליכים וכל צו אחר שיש צורך לתתו על מנת לשמור על המצב הקיים כפי שהוא עד לבירור התובענה.
מיום שמוגשת תביעה עד היום שניתן פסק דין חולפות בדרך כלל מספר שנים. בזמן הזה עלול הנתבע לשנות את המצב באופן שפסק הדין, אם יינתן, לא יוכל עוד לסייע לתובע. למשל: בעלי שליטה בחברה מעוניינים למכור לצד חיצוני את הנכס העיקרי של החברה שבלעדיו היא אינה יכולה להתקיים. בעל מניות אחרים שמתנגדים לעסקה מגישים תביעה לבית המשפט למנוע את המכירה. אם לא יינתן צו מניעה באופן מיידי – יימכר הנכס ואז לא יהיה עוד טעם בהמשך התביעה שהסעד המבוקש בה הוא למנוע את מכירת הנכס.
בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי רשאי בית המשפט לתת צו מניעה ארעי במעמד צד אחד (כלומר: מבלי לבקש את תגובת הצד השני לצו המניעה) אבל עליו לקיים דיון באופן מיידי במעמד שני הצדדים תוך זמן קצר לאחר מתן הצו הארעי (לא יאוחר מארבעה עשר ימים מיום מתן הצו). בדיון זה יתקיימו בדרך כלל חקירות עדים, אם כי אלו יהיו קצרות.
בתום הדיון במעמד הצדדים יחליט בית המשפט אם לתת צו מניעה זמני, שיעמוד בתוקף עד לסיום התובענה.