פעמים רבות אנחנו פותחים את המייל ומגלים שהצד שכנגד בתיק זה או אחר שלח לנו דרישה לגילוי מסמכים שאורכה כאורך הגלות. הוא מבקש מאיתנו חומרים שקשורים לתיק ויחד איתם גם כאלה שלא קשורים לתיק. הוא מבקש גם הרבה מאוד חומרים שכלל לא ברור מדוע ביקש אותם. האינסטינקט הראשון שלנו הוא להתנגד לדרישה, ולהשיב לו שחלק מהחומרים המבוקשים לא רלוונטיים. אם הוא יתעקש לדרוש אותם בבית המשפט – נגיב בתקיפות. נטען שהליך גילוי המסמכים לא נועד לשם דייג.
במקרים רבים התנגדות שכזו היא צודקת. פעמים רבות דרישה למסמכים רבים נועדה להתיש אותנו, או שהיא נובעת מכך שהצד השני לא התעמק בכתבי הטענות ולא השקיע זמן ומחשבה בדרישתו. יש סיכוי טוב שחלק מדרישותיו יידחו, וכך נזכה בניצחון מוראלי. אבל האם יהיה חכם מצדנו להתנגד? האם תמיד אנחנו צריכים להתנגד לדרישות "הצפה" מסוג זה?
