מה עושים כאשר עד אינו משיב לעניין על שאלה שנשאל בחקירה נגדית?
איך לנהוג כאשר עד לא משיב לעניין על שאלה שנשאל בחקירה נגדית? האם חוזרים על השאלה? האם ממשיכים לחקור אותו באותו נושא? אולי יש טקטיקות שיגרמו לו לענות את התשובה המבוקשת?
כמו רוב השאלות בתחום הליטיגציה גם לשאלה זו יותר מתשובה אחת. כשבעת מתן עדות העד לא משיב לשאלה שנשאל הדרך להתמודד אתו קשורה בהמון שאלות משנה. כגון: מי העד; מה סוג הנושא שעליו חוקרים; מה חשיבות הנושא הנשאל לתיק; מיהו השופט והאם הוא מגלה סבלנות באותו יום חקירות; כמה זמן עבר מאז תחילת החקירה וכמה זמן משוער נותר לה; מהו הוותק של החוקר ומהם כישוריו, ועוד. כל אלה ועוד שאלות נוספות הן רכיבים בהחלטה שיש לקבל.
כמו תמיד, בעת החקירה הנגדית אין זמן לניתוח מעמיק של הסוגייה. צריך לקבל החלטה בתוך שבריר שנייה ועליה להיות ההחלטה הנכונה. חלק ניכר מהליטיגטורים מנווטים את החלטותיהם על פי האינסטינקטים שלהם. לדעתי זו דרך פחות טובה. עדיף ללמוד כיצד להתמודד עם סוגי עדים שונים ועם סיטואציות שכיחות בחקירה נגדית. מוטב לא לסמוך רק על האינסטינקט. אינסטינקטים זה דבר חשוב, אך תרומתם פחותה ביחס לתרומתו של ידע שנרכש באופן מסודר.
עד חוזר מול עד שזו לו הפעם הראשונה בה הוא מעיד
יש עדים שרגילים להופיע בבית המשפט. דוגמה בולטת לעד מסוג זה הוא העד המומחה. מדובר בעד מקצועי שמקבל שכר עבור חיווי דעתו בנושא שמצריך מומחיות. ישנם סוגי עדים חוזרים נוספים. למשל, אנשי עסקים שניהלו תביעות רבות בימי חייהם. עובדים של גופים גדולים שהם צד לתיקי ליטיגציה רבים. דוגמת עובדי בנק או חברות ביטוח. כשעד מקצועי לא עונה על השאלה שנשאל, כנראה שהוא לא יענה עליה גם אם היא תשאל בשנית. עד שכזה צריך לנסח עבורו שאלה חדשה. אם הוא מומחה – יוקרתו חשובה לו. לכן, בדרך כלל בסופו של דבר הוא יענה לכל שאלה בכל נושא. אם הוא עד שאינו מומחה – ייתכן שהוא ימשיך לנסות להתחמק ממתן תשובה. אבל יש לנסח את השאלה בצורה כזו שהוא לא יוכל להתחמק מלהשיב לה. לעיתים עורכי דין צריכים להציג שאלה כמה פעמים בנוסחים שונים עד שיקבלו תשובה. כמובן שייתכן שהתשובה שיקבלו לא תמצא חן בעיניהם. זהו כבר סיכון מקצועי שקיים בכל חקירה של עד.
אם מדובר בעד מקצועי שאינו מומחה, ננסח את השאלה מחדש. אם הוא עדיין מתחמק, אפשר לעבור לשאלות אחרות. בהמשך ייתכן שננסה לחקור שוב בנושא שעליו שאלנו את השאלה שלא נענתה. לעיתים, יהיו מצבים שעורכי דין יוותרו על השאלה ויסתפקו בכך שיציגו בסיכומים את התחמקויות העד.
עד נרגש שאינו משיב לשאלות
לאישיותו של הנחקר, לאינטליגנציה שלו ולמצבו הנפשי בעת מתן העדות משמעות רבה לגבי השאלה כיצד להתמודד עמו כשאין הוא עונה על שאלה שנשאל. ישנם עדים שלא עונים על שאלה משום שהם מתרגשים או לחוצים מהמעמד. במצב כזה הם לא תמיד מבינים מה שאלו אותם. אם זה המצב – יש לנסח את השאלה מחדש. אחריותם של החוקרים היא לשאול שאלות בצורה בהירה ומובנת כך שכל אדם יוכל להבין אותן. כדאי לפרק כל שאלה לכמה שאלות משנה קצרות ובסיסיות, ולשאול אותן לאט ובדיקציה ברורה. אין טעם להטיח בעד שהוא אינו עונה על השאלה. גם השופט מבין שהעד לא מתחמק בכוונה. יש שופטים שמזהים שהעד בלחץ ומנסחים בעצמם שאלה לעד. עורך דין שנקלע למצב ששופט מנסח שאלות במקומו מאבד שליטה על העד ועל החקירה.
עד שקרן שאינו משיב לשאלות
אם העד נתפס ככזה שאינו אומר אמת, והוא מתחמק מלהשיב על שאלה – יש לשקול אם כדאי ללחוץ עליו להשיב עליה. לעיתים אם נלחץ העד ישיב תשובה שקרית משכנעת, לכן ייתכן שעדיף לא ללחוץ עליו באותה שאלה. תמיד ישנה השאלה מה עדיף: לטעון בסיכומים שהעד שיקר ללא הוכחות לכך, או לטעון בסיכומים שהעד מתחמק ממתן תשובה. נוכל להוכיח בקלות רבה יותר שהעד התחמק מלהשיב היות שנוכל למצוא ראיות לכך בתוך פרוטוקול הדיון. עם זאת, הימנעות מלחקור על נושא מסוים תחזק את משקלה של עדות העד באותו נושא. ככלל, רצוי שנחקור על כל העניינים ששנויים במחלוקת בתיק.
עד שהוא שקרן מטבעו יש לסבך אותו ברשת הקורים השקרית שהוא טווה. לשם כך יש טקטיקות שונות. דווקא לחץ להשיב על שאלה מסוימת לא תמיד יעיל, ועדיף לנסות להוביל אותו לכיוון אחר. אף כאן, כל מקרה לגופו, ואין פתרון "בית ספר" שיורה לעורכי הדין כיצד לנהוג במצבים אלה.
מה אתם עושים עם עד שלא עונה לשאלות שנשאל?
לקריאה נוספת ראו:
