אפשר לפתור סכסוכים בין שותפים באמצעות הסכם שותפות בחברה בע"מ. למעשה, רוב העסקים המסחריים בימינו מאוגדים כחברה בעירבון מוגבל (בע"מ). בחברה ישנם בעלי מניות שאוחזים כל אחד בחבילה של מניות.
פעמים רבות כמה אנשים מקימים עסק יחדיו. בדרך כלל הם עושים זאת על ידי ייסוד חברה, שבה כל אחד מהם מקבל מניות. מרגע זה ואילך הופכים המייסדים לבעלי מניות בחברה. אף על פי שהם קוראים לעצמם שותפים – מעמדם המשפטי הוא של בעלי מניות בחברה.
יתרונות וחסרונות להתאגדות כחברה
יש יתרונות להקים עסק באמצעות חברה בע"מ, ונעסוק בהם בפוסט אחר. אלא שלהתאגדות בדרך של חברה בע"מ יש גם חסרונות. אחד העיקריים שבהם הוא חוסר האפשרות של בעל מניות לפרק כרצונו את ה"שותפות" עם בעלי המניות האחרים. הוא יוכל לעשות כן רק במסגרת העילות הקבועות בחוק לפירוק חברה – והן לא רבות.
כתוצאה מכך אנו נתקלים פעמים רבות במצב שבו בעלי מניות מסתכסכים זה עם זה, אבל נשארים "תקועים" באותו העסק, בלי יכולת לפרקו או לפרוש ממנו. כך מתפתח סכסוך שותפים שעשוי להיות קשה ולהוביל לתוצאות כלכליות הרות גורל.
פתרונות למניעת סכסוך
אפשר להימנע מסכסוך שותפים רווי יצרים כאשר השותפים מסוגלים ל"שבת" יחדיו, או יחד עם צד שלישי (שמשמש כמגשר). הם יחליטו לבד או יחד עמו כיצד לסיים את המערכת העסקית ביניהם. אלא שבשלב שבו הסכסוך כבר פרץ קשה מאוד לסיים משברים שכאלה. אלא אם כן יש כלים מוסכמים שיכולים לסייע לפתרון המשבר.
הכלי הטוב ביותר שיכול לשמש לפתרון המשבר הוא הסכם שותפות (הקרוי גם "הסכם שותפים" או "הסכם מייסדים"). את ההסכם בעלי המניות עושים בדרך כלל טרם ייסוד החברה. בין היתר הוא ישמש אותם כדי להיפרד.
הוראות בהסכם מייסדים שנועדו לפתרון סכסוכים
מייסדים נוהגים לכלול בהסכם ביניהם הוראות שיצאו אל הפועל רק אם יסתכסכו. ישנם סוגים שונים של הוראות כאלה, ונתעכב על שלוש מהן:
א. מינוי מראש של מגשר או בורר לפתרון סכסוכים בין בעלי המניות אם יתעוררו כאלה בעתיד: באמצעות תניה שכזו הצדדים יוצרים מנגנון מהיר לפתרון הסכסוכים ביניהם בלי בית משפט. הם קובעים מראש מי יהיה המגשר או הבורר, או איך יתמנו אלה. (למשל, אפשר לקבוע שיו"ר לשכת עורכי הדין ימנה את הבורר). אם בעלי המניות יסתכסכו כל צד רשאי לדרוש למנות מגשר או בורר בהתאם להסכם.
בשיטה זו יש חסרון בולט והוא הקושי המובנה של בורר במתן צווי מניעה שימנעו ממנהל בחברה לשנות מצב קיים. ארחיב על קושי זה בעתיד, ברשימה נפרדת.
ב. זכות קדימה חד-צדדית או הדדית לרכישת חלקו של בעל מניות אחר: באמצעות תניה זו מנסים בעלי המניות לקבוע מראש כיצד יוכלו לרכוש זה את חלקו של האחר אם לא יצליחו להסתדר יחדיו.
ג. במב"י: תנית במב"י (התמחרות הדדית) משמעה שבמקרה של סכסוך ייפגשו הצדדים ויתמחרו ביניהם זה על חלקו של זה בחברה. מי שייתן את המחיר הגבוה יותר עבור חלקו של האחר הוא זה שירכוש את מניותיו של הצד השני.
החסרונות בשני האמצעים האחרונים הם שכדי להפעילם יש צורך בהסכמה של כל בעלי המניות או בצווים שיפוטיים. בהעדר הסכמה אחד הצדדים ייאלץ לפנות לבית המשפט או למינוי בורר. כך מוחמצת המטרה המרכזית של התניות הללו – למנוע גלישת הסכסוך לערכאות שיפוטיות.
הכותב עוסק בדיני חברות ובסכסוכים בין שותפים/ בעלי מניות. אין באמור לעיל משום ייעוץ משפטי, ויש לבחון כל מקרה לגופו.
