האם מגשר יצטרך רישיון כדי לעסוק בגישור?

כיום כל אדם יכול לעסוק בגישור, בין אם הוסמך לכך ובין אם לאו. יש לציין שכמה מהמגשרים הטובים ביותר לא הוסמכו מעולם לגישור, מה שלא מונע מהם לעשות עבודתם נאמנה. ועם זאת, החריג אינו מעיד על הכלל. אם רוצים להבטיח רמה נאותה של גישור – יש צורך להסדיר את ההסמכה לגישור, ולהבטיח שאדם המשמש כמגשר אומנם יהא בעל הכשרה מתאימה לכך.

היום אני רוצה לחרוג ממנהגי לכתוב על פרקטיקות בחיי היומיום המשפטיים ולדבר דווקא על הצעת חוק. לא סתם הצעת חוק, אלא הצעת חוק הגישור, התש"ף – 2020. הסיבה העיקרית לכך היא שגישור הוא אמצעי שיכול להיות גם אסטרטגי וגם טקטי (תלוי באיזה נסיבות ומי המשתמש), וכן כי זהו נושא הקרוב לליבי.

האם העיסוק בגישור יוסדר בחוק?

הצעת חוק הגישור היא הצעת חוק פרטית, שהוצעה על ידי ח"כ מרב מיכאלי. לאור היותה כזו הסיכוי של ההצעה להפוך לחוק לא נראה מזהיר, ועם זאת מדובר בהצעה מעניינת שבאה לפתור ויכוח רב שנים על הסדרה בחוק של תחום העיסוק בגישור.

כיום כל אדם יכול לעסוק בגישור, בין אם הוסמך לכך ובין אם לאו. יש לציין שכמה מהמגשרים הטובים ביותר לא הוסמכו מעולם לגישור, מה שלא מונע מהם לעשות עבודתם נאמנה. ועם זאת, החריג אינו מעיד על הכלל. אם רוצים להבטיח רמה נאותה של גישור – יש צורך להסדיר את ההסמכה לגישור, ולהבטיח שאדם המשמש כמגשר אומנם יהא בעל הכשרה מתאימה לכך.

ביטוי לכך אפשר למצוא בדברי ההסבר של החוק שם נכתב כהאי לישנא:

"ההסדרה המקצועית תבטיח את איכותו של הגישור, תחזק את מעמד המגשרות והמגשרים ואת אמון הציבור בפרקטיקה חשובה זו".

ואכן, בסעיף 11(א) להצעת החוק נקבע במפורש:

"לא יעסוק אדם בגישור דרך עיסוק, או בתמורה אף שלא דרך עיסוק, אם איננו רשום בפנקס המגשרים".

הצעת החוק מביאה לידי ביטוי את המצב הקיים בהליכי גישור, שחלקו תולדה של חקיקה קיימת וחלקו נובע מהיבטים רחבים יותר של הדין והנוהג.

כך לדוגמא נקבע בהצעה כי "במילוי תפקידו ינהג המגשר בהגינות, בתום לב וללא משוא פנים"; כי המגשר יסרב לקבל על עצמו הליך של גישור אם הוא מצוי בניגוד עניינים בין תפקידו כמגשר לבין עניין אחר או אם היה בינו לבין אחד הצדדים קשר מקצועי או אישי קודם (אלא אם כן הודיע על כך לצדדים האחרים ואלה אישרו בכתב הסכמתם לגישור); כי המגשר לא ישתמש בכל מידע שנמסר לו בהליך הגישור שלא יכול היה לקבלו בדרך אחרת במאמץ סביר; לא יגלה מידע שנמסר לו בגישור למי שאינו צד לגישור; ישמור על סודיות המידע שמסר לו צד לגישור בתוך דרישה לשמרו בסוד, אלא אם כן הוא חייב לגלותו על פי דין או שהצד המוסר ויתר על הסודיות וכך הלאה.

עוד נאמר בהצעת החוק כי המגשר רשאי להיוועד עם הצדדים, יחד או לחוד, ובידיעת הצדדים גם עם מי שאינו קשור לסכסוך, ואף רשאי להיפגש עם צד ללא עורך דינו אם נתן הצד הסכמתו לכך בכתב; המגשר יהא רשאי להיוועץ במומחה ולקבל חוות דעת מומחה אם הצדדים נתנו לכך הסכמתם ואם כרוך הדבר בתשלום – רק לאחר הסכמה מראש של הצדדים לשאת בעלות המומחה; המגשר לא ייעץ לצדדים בעניין מקצועי שאינו בתחום התמחותו, ולא ייתן חוות דעת מקצועית על שאלה שבמומחיות שהתעוררה במהלך הגישור אף אם היא בתחום התמחותו; המגשר לא יהיה צד להסכם הגישור, לא יוטלו עליו בהסדר הגישור חובות ולא יוקנו לו זכויות, לרבות לא תפקידים שקשורים בביצוע ההסכם ועוד.

הצעת החוק קובעת גם כי המגשר יהיה רשאי להפסיק את הגישור במקרים מסוימים שקבועים בהצעה, כגון: אם העניין לא מתאים לגישור; או אם הצדדים או מי מהם לא נוהגים בהגינות או בתום לב או לא משתפים עמו פעולה; או שהצדדים לא מגלים למגשר את המידע הדרוש להליך הגישור; או שהצדדים עומדים להגיע להסדר גישור שהוא בלתי חוקי או בלתי הוגן בעליל.

יש לברך על הצעת חוק שנועדה להסדיר את הליך הגישור, אם כי – כפי שצוין בתחילת הפוסט – מדובר בהצעה פרטית של חברת כנסת ולא בהצעת חוק ממשלתית. אם הצעת חוק זו לא תזכה לתמיכת הממשלה מועטים סיכוייה להשתכלל לחוק. מובן שגם אם ההצעה תהפוך לחוק בסופו של דבר יש להניח שהיא תעבור עוד גלגולים רבים טרם סיום הליכי החקיקה, והחוק הסופי יהיה שונה מכפי שהוא מתבטא בהצעת החוק.

מאת: עו"ד ניר גולן

עורך דין מאז שנת 1996, עוסק בחברות, סכסוכי שותפים וייעוץ משפטי-אסטרטגי לעסקים ולעורכי דין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.