ההבדל בין חוזה רגיל לחוזה אחיד

חוק החוזים בישראל מקדש את התפיסה לפיה צדדים יכולים לרשום בחוזה ככל העולה על נפשם, והמדינה אינה צריכה להתערב בחוזה, גם אם הוראותיו אינן צודקות. כל עוד הוראות החוזה חוקיות, ואינן נוגדות את תקנת הציבור – יכולים הצדדים לחוזה לרשום בו ככל העולה על רוחם, ומי שחותם על החוזה יהיה מחוייב להוראות הכתובות בו – גם אם הן אבסורד.

בתי משפט יתערבו בתוכן החוזה רק אם יסתבר שהחוזה הושג בכפייה, או בעושק, או תוך פגם אחר שנקוב בחוק החוזים. בתי משפט גם יכולים ליצוק תוכן במילות החוזה על דרך פרשנות, כאשר יש להם סמכות רחבה לפרש את החוזה באופן הנראה להם. בעקבות תיקון  בחוק החוזים שהתקבל לא מזמן – פרשנות זו תעשה בראש וראשונה על פי לשון החוזה, ורק אם זו אינה ברורה ניתן יהיה לפנות לכללים פרשניים אחרים.

אבל יש סוגי חוזים שהמדינה מראש מתערבת בתוכנם, אלו הם החוזים האחידים. חוזים אלה – שנהוגים בבנקים, חברות ביטוח, חברות סלולאר וחברות גדולות אחרות – אינן נותנות למתקשר בהם חופש אמיתי  לקבוע בעצמו את תניות החוזה. הלקוח נאלץ לחתום על החוזה כפי שהוא, וכפיצוי המדינה מעניקה לו הגנה מסויימת בכך שבית הדין לחוזים אחידים יכול לבטל תניות בחוזה או להכריז עליהן כמקפחות.

מי שמכיר את החוזים האחידים (יש כאלה שמכנים אותם בטעות בתואר "סטנדרטים") יודע שלמרות ההגנה שמעניקה המדינה קשה מאוד להתחמק מהוראות של חוזה אחיד. תנסו לטעון בבית משפט שאינכם מחוייבים לחוזה שחתמתם עם הבנק משום שלא היתה לכם ברירה. קרוב לוודאי ש"תעופו" בליווי הוצאות. בתי משפט מצפים שלקוח יקיים הוראות של חוזים אחידים, למרות שלא היתה לו שום ברירה אלא לחתום עליהם.

לדעתנו יש בכך טעם לפגם: חברות גדולות אינן מאפשרות ללקוחות לנהל מו"מ על תנאי החוזה, ומכריחות אותם לחתום עליו כפי שהוא. בדרך כלל עומדת ללקוח אפשרות שלא לחתום על החוזה האחיד אם תנאיו אינם נראים לו, אבל במרבית המקרים גם ברירה זו אינה עומדת לו.

דוגמא טובה למקרה בו אין ללקוח ברירה אלא לחתום על חוזה אחיד עם בנק ולהיות שבוי בהוראותיו הוא כאשר הלקוח פותח עסק. על פי החוק העוסק חייב להחזיק חשבון בנק ואליו להכניס את כל התקבולים שקיבל. מאחר שהוא חייב לפתוח חשבון בבנק – הוא חייב לחתום על החוזה הדרקוני שהבנק מכתיב לו. גם אם יילך לבנק אחר הדבר לא יעזור לו, משום שבכל הבנקים קיימים חוזים אחידים ודרקוניים. במקרה כזה הלקוח יחתום על החוזה שהציג לו הבנק, והוא יהיה מחויב בהוראותיו גם אם אלה יביאו אותו לחיובים שאינו יכול לעמוד בהם.

המקרה של מסמכי פתיחת חשבון הוא מקרה קל יחסית, משום שבהם הלקוח אינו לוקח על עצמו מחויבות, אלא אם כן הוא נוטל אשראי מהבנק באותה הזדמנות. אבל מה קורה במקרים בהם הבנק נותן ללקוח ברירה בין לחתום על הלוואה מסויימת לפריסת חובותיו בתנאים שאי אפשר לעמוד בהם לבין מינוי כונס נכסים על עסקיו והכרזתו כפושט רגל?

הגיע הזמן שהכנסת תתערב ותקבע כללים יותר נוקשים על מה אפשר להחתים לקוח ועל מה לא, ורצוי גם לאפשר ללקוחות לנהל מו"מ על תנאי החוזים עם החברות הגדולות ולהשפיע על תוכן החוזה.

מאת: עו"ד ניר גולן

עורך דין מאז שנת 1996, עוסק בחברות, סכסוכי שותפים וייעוץ משפטי-אסטרטגי לעסקים ולעורכי דין