תנאי יסודי או תנאי עיקרי בחוזה הנו תנאי שעומד ביסוד החוזה, ואלמלא הוא לא היו הצדדים מתקשרים בחוזה. לדוגמא: בחוזה לרכישת דירה או מוצר אחר – סעיף התמורה הוא סעיף יסודי בהתקשרות בין הצדדים. אין להניח שמוכר דירה היה מסכים למכור אותה ללא תמורה. אם הוא היה יודע בטרם חתימת החוזה שהתמורה לא תשולם לו במלואה ובמועדה, יש להניח שמלכתחילה לא היה מוכר את הדירה.
לתנאי יסודי או עיקרי ישנה משמעות גדולה כאשר הוא מופר. תנאי שכזה מזכה את הנפגע מהפרת החוזה בזכות לביטול מיידי של החוזה, וזאת בזמן שתנאי שאינו יסודי אינו מקנה זכות ביטול של החוזה, אלא על הצד הנפגע להתריע בפני הצד המפר על כך שהחוזה מופר ולתת לו התראה סבירה לתקן את ההפרה.
בדרך כלל מצמידים הצדדים המתקשרים בחוזה גם סנקציה להפרת תנאי יסודי, בדמות פיצויים מוסכמים. נהוג לכלול סעיפים בחוזה שהפרתם מזכה את הנפגע מההפרה בפיצוי מוסכם, ללא צורך להוכיח את הנזק שנגרם לו כתוצאה מההפרה. בחוזים רבים מעמידים הצדדים את שיעור הפיצוי בגין הפרת תנאי יסודי על סך של 10% מכלל התמורה. לדוגמא: בחוזה הדירה שהוזכר קודם לכן, אם הקונה לא שילם את התמורה, הרי שבנוסף לכל סעד אחר יש להניח שהמוכר יהיה זכאי גם לפיצויים מוסכמים, מבלי שיצטרך להוכיח שנגרם לו נזק כתוצאה מההפרה.
תנאי יסודי בחוזה יכול להיווצר על ידי כך שהצדדים יקבעו באותו סעיף שעוסק בתנאי כי הוא יסודי, או שהצדדים יכניסו סעיף שקובע אלו סעיפים בחוזה הינם סעיפים יסודיים.
יש לשים לב שכאשר הצדדים קובעים כמות גדולה של סעיפים יסודיים בחוזה, בצורה גורפת וללא כל הבחנה ביניהם, עלול בית המשפט לבטל את הקביעה כי מדובר בתנאים יסודיים, ועלול לראות בסעיפים שעוסקים בתנאים אלה – תנאים רגילים בחוזה. באותה מידה, בית המשפט יכול לקבוע שתנאי בחוזה הוא תנאי יסודי בהתקשרות בין הצדדים גם אם הצדדים לא הגדירו אותו בחוזה ככזה.