ערעור משמעו נסיון של הצד שאינו מסכים עם הפסיקה שניתנה לבטל או לשנות את הפסק שאיתו הוא אינו מסכים. הערעור נעשה לערכאה גבוהה יותר מזו שנתנה את הפסק שאותו מבקש בעל הדין לשנות. לדוגמא: ראובן תבע את שמעון בבית משפט השלום ותביעתו נדחתה. ראובן יכול להגיש ערעור על דחיית התביעה, והערעור יוגש ויידון בבית המשפט המחוזי של אותו מחוז בו נמצא בית משפט השלום שבו נדחתה תביעתו של ראובן.
ערעור אינו זכות קנויה, ולא כל החלטה של בית משפט ניתן לשנות או להפוך. הזכות לערער קיימת אך ורק במקרים שהחוק קובע שניתן לערער. הדוגמאות המובהקות למקרים שבהם קיימת זכות ערעור הינם: פסק דין (להבדיל מהחלטה שאינה פסק דין), והחלטה של רשם (בין אם ההחלטה היא בגדר פסק דין ובין אם היא בגדר "החלטה אחרת" שאינה פסק דין). קיימים מקרים נוספים שבהם קיימת זכות ערעור – למשל, קיימת זכות ערעור על החלטה של מפרק במסגרת תביעת חוב.
במקרים שלא קיימת זכות ערעור אין פירוש הדבר שזהו סוף פסוק ושבעל הדין חייב להשלים עם ההחלטה. בעל דין שרוצה לערער על החלטה שאין לגביה זכות ערעור יכול לפנות לבית המשפט בערכאה גבוהה יותר ולבקש ממנו רשות לערער על הפסק. להליך הזה קוראים "בקשת רשות ערעור". אם בקשת רשות הערעור מתקבלת פירוש הדבר שבעל הדין קיבל רשות לערער על ההחלטה, וערעורו יישמע.
כדי לדעת האם ניתן לערער על החלטה שיפוטית יש לבדוק האם ההחלטה היא בגדר "פסק דין" או שהיא בגדר "החלטה אחרת", כלומר – החלטה שאינה פסק דין. המבחן המקובל שקובע האם החלטה היא בגדר "פסק דין" הוא מבחן "סגירת התיק", שבודק האם התיק נסגר במתן ההחלטה, לא במובן הטכני, אלא במובן שאין פעולות נוספות שיש לבצע בתיק. מבחן זה תקף להחלטות שניתנו בטרם מתן פסק דין, כאשר להחלטות שניתנו לאחר פסק הדין או להחלטות בחיקוקים מיוחדים – קיימים מבחנים אחרים (למשל – בפקודת פשיטת הרגל קיים מבחן אחר להחלטות מסויימות).
שופט קבע שהצד השני לא צריך להגיש מסמכים שעורך הדין שלי ביקש. אני רודף אחריו שנה וחצי עם המסמכים ופתאום השופט קסע שלא צריך וייקבע דיון בתיק לשמוע עדים. אני רוצה לערער אבל עורך הדין אומר שאי אפשר, למה זה?
התקנות קובעות רשימה של נושאים שבהם אי אפשר לבקש רשות ערעור על החלטות של שופטים, ייתכן שהמקרה שתיארת נכלל ברשימה הזו. צריך לבדוק את ההחלטה שקיבלת.