עד מומחה הינו עד שמעיד בבית המשפט על נושא שהוא בתחום מומחיותו, ואמור להיות עד אובייקטיבי שמחווה דעה בתחום מומחיותו מבלי הטייה לטובת בעל הדין שזימן אותו לעדות. מאחר שבית משפט אינו מומחה לסוגיות שבהן הוא אמור להכריע – נוצר צורך לשמוע מומחים על מנת ללמוד את הנושא, ולאחר מכן להחליט בו. כעקרון, נושאים רבים מחייבים הבאת מומחה, וצד שלא יביא חוות דעת מומחה בנושא שמצריך מומחיות – עשוי להפסיד את התיק עקב כך.
מומחה אינו חייב להיות בעל תואר שכזה, אלא להפגין מומחיות בנושא שלשמו הוא מובא לעדות. אם התביעה היא בתחום ליקויי בניה – נצפה שבעלי הדין יביאו מהנדסים כמומחים מטעמם, אם מדובר בתביעה על נזקי גוף – המומחה יהיה רופא שנושא התביעה הינו בתחום מומחיותו, אם מדובר בסוגיה שחל עליה דין זר, יש להביא מומחה לאותו דין, שכן דין זר צריך להוכיח בבית המשפט ממש כמו כל עובדה אחרת. לעומת זאת – אם הסוגיה הינה משפטית ובתחום הדין הישראלי, אין מקום להביא מומחה למשפט, שכן עניינים משפטיים על פי הדין הישראלי הינם בתחום מומחיותו של בית המשפט.
חוות דעתו של מומחה ניתנת בכתב, והמומחה מציין בו את תחום התמחותו ואת דעתו על הנושא שהובא בפניו. לא מדובר בתצהיר בפני עורך דין, דוגמת תצהיר עדות ראשית, אלא בחוות דעת הערוכה לפי הכללים. בחוות הדעת אין צורך בהזהרת העד על ידי עורך דין, אך על המומחה לציין שידועות לו הוראות הדין בדבר עדות שקר. במסגרת חוות הדעת העד המומחה מחווה דעתו על העובדות כפי שהוצגו בפניו, למרות שמדובר בדברים שלא ראה, שמע או קלט בחושיו שלו. לכאורה מדובר בעדות שמועה לכל דבר ועניין, ואולם זו עדות שמועה מותרת, שכן העד המומחה אינו מעיד על עובדות, אלא מפרש את העובדות שהוצגו בפניו. העד המומחה צריך להיות אובייקטיבי, ולמרות שהוא מקבל שכר בעבור עדותו מהצד שזימן אותו לעדות, הרי ההנחה היא שהוא יעיד אמת ולא ייטה את חוות דעתו לטובת הצד ששילם לו, שכן חזקה על מומחה ששמו הטוב והמוניטין שלו חשובים לו יותר מאשר הסכום אותו הוא מקבל בעבור חוות הדעת.
כאשר בעל דין מביא מומחה מטעמו עומדת לבעל הדין שכנגד זכות להביא חוות דעת נגדית באמצעות מומחה מטעמו. שני המומחים נחקרים בחקירה נגדית, ובית המשפט מחליט את חוות דעתו של מי מהם להעדיף. בית המשפט יכול גם למנות מומחה מטעמו בנוסף למומחים שהביאו הצדדים, או במקום שהצדדים יביאו מומחים מטעמם. במקרה שכזה משלמים בשלב הראשון שני הצדדים את שכר טרחת המומחה שווה בשווה, ובסופו של התיק, כאשר בית המשפט מחליט ביחס להוצאות המשפט, הוא פוסק על מי מהצדדים תחול חובת התשלום, ויהיה עליו להחזיר לצד השני את מה ששילם בעבור המומחה.