עדים נחקרים בבתי המשפט בשלושה סוגי חקירות: הראשונה היא החקירה הראשית, השניה היא החקירה הנגדית והשלישית היא החקירה החוזרת.
החקירה ראשית מביאה את גרסתו של העד כפי שהיא בעיניו, מבלי שהחוקר מתערב בדבריו במהלך עדותו, או מנחה אותו בכל דרך שהיא. העד מעיד על המציאות כפי שהיא משתקפת בחושיו שלו. מכאן נובע גם שעורך הדין החוקר רשאי לשאול את העד שאלות כלליות בלבד. הוא אינו רשאי להנחות את העד, ואינו רשאי לשאול את העד שאלות שהתשובה עליהן רצויה לעורך הדין החוקר. בחקירה הראשית הפרקליט החוקר הנו בא כוחו של הצד אשר זימן את העד לעדות.
יש לציין כי בהליכים אזרחיים בדרך כלל מורה בית המשפט לצדדים להקדים ולהגיש תצהירי עדות ראשית, שמהווים את עדותו הכתובה של העד. במקרה בו מוגשים תצהירי עדות ראשית – לא ייחקר העד שוב בחקירה ראשית, ועדותו תתחיל ישירות בחקירה הנגדית.
הסוג השני של חקירות, והחשוב יותר, הוא שלב החקירה הנגדית: בשלב זה נחקר העד על ידי הצד שכנגד, שינסה למוטט את גרסתו של העד, לחשוף את חוסר אמינותו, ולהוציא מהעד הודאות שיתמכו בגרסת לקוחו. החקירה הנגדית רחבה מאוד בהיקפה, וניתן לשאול בה כמעט כל שאלה ובלבד שאין בה לבייש את העד, ושהיא רלבנטית לגדר המחלוקת במשפט. החקירה הנגדית מצריכה מיומנות רבה, ומחייבת את החוקר לנקוט בטקטיקות שונות ומגוונות כדי להשיג תשובה לשאלות הרצויות לו (מקור: אסטרטגיה וטקטיקה במשפט, בורסי – 2018)
השלב השלישי, ובדרך כלל גם החשוב פחות בין שלבי חקירת העד הינו זה של החקירה החוזרת: מדובר בחקירה קצרה, מספר מצומצם ביותר של שאלות, הנשאלות על ידי פרקליט הצד שזימן את העד לעדות, שתפקידה להבהיר נקודות פרטניות שעלו בחקירה הנגדית ולדעת עורך הדין שחוקר את העד נחוץ להבהירם. על החקירה החוזרת חלים אותם כללים שחלים על החקירה הראשית מבחינת צורת וסוג השאלות שניתן לשאול, אם כי לעתים בית המשפט נותן לעורך הדין החוקר מרווח גדול יותר לשאלותיו.
נהניתם לקרוא? הירשמו לבלוג ותקבלו עדכונים שוטפים ישירות למייל!!!