אכיפת פסק חוץ משמעה שבית המשפט בישראל לוקח פסק דין שניתן על ידי בית משפט במדינה אחרת, ואוכף אותו בארץ. פסק דין של מדינה זרה אין לו תוקף בישראל. לא ניתן לאוכפו, אלא אם כן בית המשפט הישראלי ייתן לו תוקף על ידי קליטתו במשפט הישראלי.
פסק חוץ הינו פסק דין שניתן על ידי בית משפט במדינה זרה בעניין אזרחי. זאת לרבות פסק דין לתשלום פיצויים או נזקים לצד שנפגע, אף כשלא ניתן בענין אזרחי.
תנאים לאכיפת פסק חוץ
כדי שבית משפט ישראלי יאכוף את פסק הדין שניתן במדינה זרה צריכים להתקיים מספר תנאים. אלה מנויים בחוק לאכיפת פסקי חוץ, התשי"ח – 1958:
1.לבית המשפט הזר הייתה סמכות לתת את פסק הדין.
2.פסק הדין הזר צריך להיות חלוט, כלומר – לא ניתן עוד לערער עליו.
3.פסק הדין צריך להיות ניתן לאכיפה במדינת ישראל על פי הדינים של אכיפת פסקי דין בישראל. לא יאכפו בישראל פסק דין שלא ניתן לבצעו בישראל. כמו כן, בית המשפט הישראלי לא יאכוף פסק דין זר שתוקפו נוגד את תקנת הציבור.
4.פסק הדין צריך להיות בר ביצוע במדינה שבה הוא ניתן.
בנוסף, צריכה להתקיים הדדיות באכיפת פסקי דין עם אותה מדינה שבה ניתן הפסק. דהיינו: בתי המשפט של המדינה שבה ניתן פסק הדין אוכפים פסקי דין של ערכאה ישראלית. היועץ המשפטי לממשלה רשאי לבקש לאכוף פסק דין של מדינה זרה גם אם לא קיימת הדדיות כאמור.
ניתן לאכוף את פסק הדין הזר עד חמש שנים מיום נתינתו.
גם אחרי שעמד בכל התנאים הללו עלול פסק הדין הזר שלא להיאכף בשל כל מיני הגנות הקיימות בחוק לאכיפת פסקי חוץ, התשי"ח – 1958.