אולי תשתקו?

היום ניהלתי דיון שלם בבית המשפט מבלי להוציא מילה מהפה. זה לא שלא היה לי מה להגיד, דווקא היה לי הרבה מה להגיד, תמיד יש לי מה להגיד בתיקים שאני מטפל בהם. אבל היום החלטתי לשתוק.

הסיבה לשתיקתי היתה שהשופט תקף ללא הפסקה את הצד שכנגד. היא התפתלה וניסתה "להעביר את הכדור" אלי אבל אני לא התפתיתי להשיב לה. רק חייכתי כמו מונה ליזה ונתתי לה להמשיך להתפתל.

האמת, ריחמתי עליה. כששופט "נכנס בך" זה לא נעים, בעיקר שזה לא אישי אלא נוגע לעובדות המקרה. עורכת הדין הגישה תביעה מוצדקת, לא היתה לה שום ברירה אלא לפנות להליכים משפטיים. קרוב לוודאי שגם אני הייתי נוהג כמוה. כך לפחות חשבתי.

אבל השופט חשב אחרת. הוא חשב שעורכת הדין הגישה תביעת סרק, שהיא מבזבזת את זמנו של בית המשפט ושעדיף לה למחוק את התביעה.

אני מופיע כבר למעלה משש עשרה שנים בבתי המשפט, ואני יודע שרוגז של שופט יכול לעבור בקלות מצד אל צד. ממילא, שום דבר שאומר עכשיו לא ישפיע עליו לגופו של ענין, אבל אם "אעזור לו" לתקוף את עורכת הדין המסכנה – לא רק שהוא לא יכיר לי תודה על כך, אני גם אפסיד אצלו נקודות.

רוצים לקבל עדכונים שוטפים על מאמרים בבלוג? בקרו בדף הפייסבוק שלנו

כשהייתי מתמחה ראיתי את אחד מעורכי הדין הבכירים במדינה מנהל דיון שלם בבית המשפט העליון מבלי להוציא הגה מהפה.

השופט שלמה לוין שישב בראש ההרכב ששמע את התיק תקף אותנו, בנימוס, אבל באופן ברור, ולא נותר לנו אלא להתפתל ולחפש תשובות משפטיות הולמות שישאו חן בעיני בית המשפט. הצד שכנגד הבין מה קורה באולם, ופשוט שתק. הוא לקח את זה כל כך ברצינות עד שאפילו כאשר נסתיים הדיון וכולנו יצאנו החוצה, הוא לא אמר תודה או שלום, כנהוג, אלא פשוט חייך, קד בראשו ויצא החוצה.

ואז למדתי שלפעמים בבית המשפט כדאי לשתוק.

המסקנה, חברים יקרים, ששתיקה היא לא מילה גסה. אם אתם מרגישים שהשופטים נוטים אל עבר העמדה שלכם, אל תתעקשו בכוח להוסיף להם מידע, או לנסות "לעזור" להם. תנו לגל לצבור תאוצה ותרכבו עליו כל הדרך לניצחון.