עיפרון כחול

עיפרון כחול הוא מושג מדיני חוזים שמשמעותו שצד נפגע עקב הפרת חוזה או בית המשפט יכולים לקחת סעיף או כמה סעיפים מחוזה ולהכיר בהם כתקפים בעוד ששאר החוזה ייחשב כבלתי תקף. משמעות המונח עיפרון כחול היא סימבולית – בית המשפט כמו מסמן בעיפרון כחול את הסעיפים שהחליט להשאיר בחוזה (או להיפך – להוציא מהחוזה). עיקרון העיפרון הכחול בא לידי ביטוי בסעיף 19 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973.

העיקרון חשוב בחוזים שלא ניתן לקיימם, למשל: חוזים הנוגדים את תקנת הציבור, או שהם בלתי חוקיים. בית המשפט לא ימהר לאכוף חוזה בלתי חוקי, אולם הוא לא יתקשה להוציא מתוך החוזה את החלקים החוקיים ולאכוף אותם, או לאכוף את החוזה ללא החלקים הלא חוקיים שבו.

כאשר מתחילים להפריד בין סעיפים מסוימים בחוזה לבין סעיפים אחרים קיים תמיד חשש של פגיעה בכוונת הצדדים וברצונם להתקשר בחוזה כפי שהוא כמקשה אחת, שהרי אילו הצדדים היו יודעים מראש שרק חלק מהחוזה יקוים, ספק אם היו מתקשרים בחוזה מלכתחילה. כדי למנוע מצב זה קובע סעיף 19 לחוק החוזים  כי אם יש להניח שהצד הרשאי לבטל לא היה מתקשר בחוזה לולא העילה, רשאי הוא לבטל את החלק האמור או את החוזה כולו. כלומר – בידי הצד הנפגע מהפרת החוזה להחליט האם ניתן לבטל את כל החוזה או רק חלק ממנו.

פסיקה רלבנטית:

בג"צ 9098/01 גניס נ' משרד הבינוי והשיכון – מחיל את עיקרון העיפרון הכחול על דבר חקיקה.