אכיפת חוזה

אכיפת חוזה פירושה כי בית המשפט מאלץ צד שמפר חוזה לקיים אותו, ולמלא את ההוראות של החוזה. במסגרת הסעד של אכיפת חוזה יכול בית המשפט ליתן הוראות שיהפכו את החוזה לאכיף ולגרום לכך שסעיפי החוזה יקויימו. סעד האכיפה נחשב בבתי המשפט לתרופה עיקרית לנפגע מהפרת חוזה, ובית המשפט ייעשה כל מאמץ לדאוג כי ההסכם יקויים, גם אם פירוש הדבר להתנות כל מיני תנאים בפסק הדין שיאפשרו את הוצאת החוזה אל הפועל.

סעד האכיפה הנו תרופה, כלומר: סעד שיכול בית המשפט להעניק לנפגע מהפרת חוזה כדי לרפא את תוצאות ההפרה. יחד עמו קיימים סעדים נוספים שניתן לבקש כאשר החוזה מופר, ובעיקר הכוונה לסעדים של ביטול חוזה ופיצויים. הסעדים הללו מופיעים בחוק החוזים (תרופות) שכשמו כן הוא: נועד ליצור תרופות שמטרתן היא לרפא חוזים שהופרו.

ככלל בית המשפט נוטה לאכוף חוזה שהופר, אולם חוק החוזים (תרופות) מונה ארבעה מקרים שבהתקיימם רשאי בית המשפט שלא לאכוף את החוזה, והם:

1. כאשר החוזה אינו בר ביצוע.

2. כאשר החוזה הנו בבחינת כפייה לעשות או לקבל עבודה אישית או שירות אישי.

3. כאשר החוזה דורש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית המשפט.

4. כאשר אכיפת החוזה אינה צודקת בנסיבות הענין.

בית המשפט רשאי גם להתנות תנאים לאכיפת החוזה, ובהם לחייב את הנפגע מההפרה לקיים את חיוביו בהתאם לחוזה.