פשיטת רגל היא הליך שבו נוקט אדם פרטי (שאינו גוף משפטי), כאשר חובותיו עולים על נכסיו. בפשיטת רגל מתמנה נאמן שתפקידו לכנס את כל נכסיו של החייב, לנהל אותם או לממש אותם, ואת התמורה שמתקבלת לחלק לנושים כפי חלקם (באמצעות דיבידנד). בהתאם לפקודת פשיטת הרגל על הנושים להגיש תביעת חוב, במועדים הקבועים בחוק או בהחלטת בית המשפט, ולאמת אותה בתצהיר. הנאמן יבדוק את תביעת החוב ויחליט האם לאשר אותה, לדחות אותה או לאשר חלק ממנה. על החלטת הנאמן ניתן לערער בפני בית המשפט של פשיטת הרגל – שהוא בית המשפט המחוזי במקום מגוריו של החייב. החליט הנאמן לאשר את תביעת החוב – יקבל הנושה חלק יחסי מכלל החובות לפי החלק שאושר לו לתשלום.
פירוק הינו הליך דומה לפשיטת רגל, אלא שהוא חל על חברות בע"מ. במקום נאמן מתמנה לחברה מפרק, והורא זה שינהל אותה וימכור את נכסיה. המפרק מקבל את אותם סמכויות שיש לנאמן בבדיקת תביעות חוב והכרעה בהן, ובחלוקת כספים.
הן הנאמן והן המפרק רשאים להציע הסדר לנושים, והסדר זה יש לאשר ברוב הקבוע בחוק. גם פושט הרגל יכול להציע הסדר נושים, ואף אז עליו לזכות בהסכמת הנושים שיתכנסו ויצביעו על ההסדר. בית המשפט צריך לאשר הסדר נושים, וללא אישורו אין להסדר תוקף.
ישנם הליכים נוספים שבהם נוקטים במצבים של חדלות פירעון, כגון: הקפאת הליכים וכינוס נכסים, עליהם נדון בנפרד.
תגובה אחת בנושא “ההבדל בין פשיטת רגל לפירוק”