תצהיר עדות ראשית הוא תצהיר שמוגש לבית המשפט בהליכים אזרחיים כתחליף לעדות ראשית מטעם עד. החל משנת 1993 רשאי בית המשפט להורות כי עד שמובא על ידי בעל דין לעדות יקדים ויגיש תצהיר ובו עדותו (בפועל ברוב התיקים ניתנת הוראה שכזו), כך שביום הדיון לא ייחקר העד בחקירה ראשית, אלא בחקירה נגדית וחוזרת בלבד. המטרה בהוראה להגשת תצהיר עדות ראשית הינה למנוע הפתעות במשפט, כמו גם לחסוך בזמן שיפוטי.
תצהיר עדות ראשית מחולק לסעיפים וכולל מידע שהנו מידיעתו האישית של העד בלבד. התצהיר ניתן באזהרה של עורך דין, בדיוק כמו כל תצהיר אחר, בה מוזהר העד לומר את האמת אחרת יהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק. לתצהיר העדות הראשית מצורפות כל הראיות שבכוונת בעל הדין להגיש במהלך המשפט באמצעות אותו עד. ראיה שלא צורפה לתצהיר העדות הראשית, סיכוי רב שלא ניתן יהיה להגישה באמצעות העד במהלך עדותו.
השאלה מה לכלול בתצהיר העדות הראשית ומה לא היא שאלה טקטית בעיקרה, ותלויה בעובדות שאותן רוצה בעל דין להוכיח, או בעובדות להן טוען הצד שכנגד ושאותן בעל הדין מבקש לסתור. אין כללי אצבע שיורו כיצד להכין תצהיר טוב, ואופן ההכנה תלוי רבות בשיקולים אסטרטגיים וטקטיים אותם שוקל עורך הדין. (מקור: אסטרטגיה וטקטיקה במשפט, בורסי – 2018).
כאשר ניתנת החלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית, הרי שההגשה הינה חובה. על אי הגשת תצהיר עדות ראשית חלה סנקציה חריפה, שיכולה להגיע למחיקת כתבי טענות מטעם בעל דין ולמתן פסק דין כנגדו, באופן זהה לפסק דין הניתן בהעדר התייצבות.
נהניתם לקרוא? הירשמו לבלוג ותקבלו עדכונים שוטפים ישירות למייל!!!