צו מניעה קבוע

צו מניעה קבוע הנו הוראה של בית המשפט להקפיא מצב קיים, ולמנוע מבעל דין שכנגד לבצע פעולה או סדרה של פעולות שקיים חשש כי בכוונתו לבצע. כאשר ניתן הצו הוא קובע  סטטוס לתקופה בלתי מוגבלת או לתקופה שתקבע על ידי בית המשפט. משמעות צו המניעה היא שמרגע שהוא ניתן נאסר על מי שהצו מופנה כלפיו לעשות פעולה מסויימת, ואם מושא הצו ייעשה בכל זאת את הפעולה שנאסרה עליו – הוא צפוי להליך של בזיון בית משפט או תביעה כספית כנגדו.

נהוג להבחין בין צווי מניעה קבועים לצווי מניעה זמניים, שניתנים עד להכרעה סופית בתיק. צו מניעה קבוע הנו כשלעצמו סעד סופי בתיק – כלומר סעד שעל מנת לזכות בו יש צורך בפסק דין של בית המשפט, שיינתן לאחר שהצדדים ינהלו הליך שיכלול הבאת ראיות וטענות. הסעד הנו כזה שיש לכללו בכתב התביעה, ולהוכיח את נחיצותו. אם זוכה התובע בצו מניעה קבוע, הרי שמאותו רגע מנוע הנתבע מלעשות פעולה שתכנן ושעשויה לפגוע בתובע. למשל, עירייה רוצה להרוס בנין בטענה שמחזיק שאינו רשום יושב בו שלא כדין. המחזיק חולק על טענה זו ומבקש מבית המשפט לקבוע כי לא ניתן יהיה להרוס את הבית. אם יוכיח את טענותיו לזכותו על הבית, יוכל לקבל צו מניעה קבוע שימנע מהעירייה להרוס את הבית בכל שלב שהוא בעתיד.

מאחר וצו המניעה הקבוע ניתן לאחר דיון, לאחר הבאת ראיות וטענות מטעם הצדדים ולאחר שבית המשפט למד ושקל את הדברים לעומקם, הרי שאין צורך בערבות לשם קבלת הצו, וזאת בניגוד למצב בצו מניעה זמני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.