גרם הפרת חוזה הוא כינוי למצב שבו אדם גורם למישהו אחר להפר חוזה מחייב שבין אותו מישהו לבין צד שלישי. לדוגמה: יוסי מתקשר בהסכם עם הילה. יוסי אינו מקיים את חלקו בהסכם. הסיבה לכך היא שמירב גרמה לו להפר את החוזה באמצעות פעולה בלתי לגיטימית שביצעה כלפיו.
מירב יכולה לגרום להפרת ההסכם שבין יוסי להילה בדרכים שונות. אם יימצא שהיא הגורם להפרה היא עלולה להתחייב בפיצויים.
גרם הפרת חוזה הינו עילה לתביעה. כאשר מוכיחים את העילה היא יכולה להוביל לקבלת סעד משפטי. למרות שהעילה נוקבת במילה "חוזה" הרי שהיא ממוקמת דווקא בפקודת הנזיקין, בסעיף 62 לפקודה שזו לשונו:
"מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון."
היסודות של עוולת גרם הפרת חוזה
מתוך לשונו של סעיף 62 האמור ניתן ללמוד על חמישה יסודות שצריכים להתקיים כדי שהמעשה של מירב יכנס לגדר הסעיף:
1. ביודעין: המעשה שעשתה מירב וגרם להפרת ההסכם בין יוסי להילה צריך להיעשות במודעות של מירב לכך שהיא גורמת להפרה. מדובר בדרישה חשובה. פעמים רבות אנשים גורמים להפרתו של הסכם מבלי לדעת שקיים חוזה ושהם גורמים להפרתו.
2. בלא צידוק מספיק: מירב צריכה לפעול מבלי שיש תרוץ טוב לפעולתה. תרוץ טוב צריך להיות כזה שמצדיק את המעשה שהיא עשתה. לדעתנו אם מירב פעלה בשביל לשמור על אינטרס לגיטימי שלה, הרי שיש לה צידוק מספיק. למרבה הצער, לא בטוח שבית המשפט חושב כך. לפעמים שמירה על אינטרס לגיטימי של מירב לא תצדיק את הפרת ההסכם שבין יוסי להילה.
3. חוזה מחייב כדין: בין יוסי להילה צריך להיות חוזה מחייב כדין. כלומר כזה שמתקיימים בו כל יסודות החוזה.
4. הפרת חוזה: המעשה של מירב צריך שיהיה בו משום הפרת הסכם. כאשר את המונח הפרת חוזה נשאב מתוך חוק החוזים (חלק כללי) ומתוך חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה).
5. גורם להפרת ההסכם: המעשה של מירב צריך להיות כזה שיגרום להפרתו של ההסכם שבין יוסי להילה. אם המעשה לא גרם להפרת ההסכם, אין כאן גרם הפרת חוזה. הדגש ביסוד זה הנו עצם הגרימה.
יסודות העוולה הם מצטברים
חמשת היסודות הללו צריכים להיות מצטברים. כמו כן צריך שייגרם נזק ממון. אם מירב עשתה מעשה שהפר הסכם וכתוצאה מכך לא נגרם לאף אחד מהצדדים נזק שניתן לביטוי בכסף, הרי שהיא לא תחויב. נזק ממון מוגדר בסעיף 2 לפקודת הנזיקין כ"הפסד או הוצאה ממשיים הניתנים לשומה בכסף ואפשר למסור עליהם פרטים."
במשך השנים הצטברה פסיקה רבה על העוולה של גרם הפרת חוזה. בשל אורכה לא נכניס אותה לכאן. תוכלו לקרוא על הפסיקה במסגרת הערך של גרם הפרת חוזה בויקיפדיה.