מאבק של חייב בנושים במסגרת פשיטת רגל: מקרה אלי רייפמן

פשיטת רגל מעוררת לעתים קרובות שאלות של אסטרטגיה משפטית. לאחר שהתאושש במקצת מעצם כניסתו לסטטוס החדש, ולאחר שהתרגל שהנושים שוב אינם רודפים אחריו – מחפש פושט הרגל את הדרך הקצרה והמהירה ביותר לצאת מפשיטת הרגל עם הסדר נושים שיפטירו מחובותיו. כיצד ייעשה זאת, כיצד ישכנע את הנושים שאין כספים נוספים שניתן לגבות ממנו וכי יש לאפשר לו להשתקם ולפתוח דף חדש בחייו? לצורך כך עליו לקבל בראש וראשונה החלטה באיזו אסטרטגיה לנקוט. למרבה הצער, לא תמיד פושטי רגל מקבלים החלטה אסטרטגית כיצד לפעול והם נדונים לשנים של חיים בסטטוס של פושט רגל בטרם יצליחו לקבל הפטר מחובותיהם.

הכרזתו של אלי רייפמן לפני מספר שבועות כפושט רגל מהווה הזדמנות טובה לבחון מהי האסטרטגיה הרצויה שעל פושט רגל לנקוט אם הוא רוצה לקבל במהירות הפטר מחובותיו. הכרזתו של רייפמן כפושט רגל אינה מהווה סוף פסוק בסאגה המשפטית המתגלגלת ששמה אלי רייפמן. אלא דווקא מהווה את תחילתו של הליך ארוך טווח שבסופו קיים ספק כמה כסף יראו נושיו, מתי ובאיזה שיעור מסך כל חובותיו כלפיהם. להמשיך לקרוא מאבק של חייב בנושים במסגרת פשיטת רגל: מקרה אלי רייפמן

למה לא למהר להליכי פשיטת רגל

מהירות הפנייה להליכי פשיטת רגל
אחד הדברים שמפתיעים אותי בכל פעם מחדש הינה המהירות שבה חייבים פונים להליכי פשיטת רגל. מרגע שחייב הגיע למסקנה שהוא אינו מסוגל לפרוע את חובותיו, ועד הרגע שהוא מוכרז כפושט רגל חולפים לעתים חודשים ספורים בלבד. ישנה אקסיומה במערכת המשפט בארץ ולפיה אדם שאינו סולבנטי צריך להיות מוכרז כפושט רגל. תפיסה זו משותפת לעורכי דין רבים העוסקים בתחום, וגם לרשמים בהוצאה לפועל הדנים בבקשות לאיחוד תיקים. לעתים קרובות מקשים על חייב לקבל איחוד תיקים בתואנה שההליך המתאים לו הוא הליך פשיטת רגל. אם בעבר היה חסם משמעותי בפני כניסה להליכי פשיטת רגל בדמות הדרישה לתועלת שתצמח מהליכים אלה, הרי שחסם זה בוטל בשנות התשעים, והפך כל חייב לכשיר להליכי פשיטת רגל. להמשיך לקרוא למה לא למהר להליכי פשיטת רגל