אתה מייצג נאשם בתיק רצח גדול, וטוען להעדר אשמה. התביעה סיימה להביא את עדיה, ואתה כבר התחלת להביא עדים מטעם הנאשם. עכשיו הגיע רגע השיא – אתה עומד להעיד את הנאשם עצמו. בשיחות מוקדמות שהיו לך עם הנאשם התרשמת ממנו לטובה, הוא נראה כמי שמסוגל לעמוד היטב בחקירה הנגדית, לענות על השאלות בצורה יפה, ולהבין מה שואלים אותו לפני שהוא מתחיל לדבר שטויות. אי אפשר לומר שאתה לא דואג במקצת, אבל יחסית לתיקים אחרים – פה אתה מרגיש בטוח.
ערב לפני העדות אתה מבקר את הנאשם. אתה עובר עמו על פרטי העדות האחרונים, מלטש כל פרט, ומוודא שהוא עונה היטב גם על השאלות הכי קשות. עבודת ההכנה הסתיימה, ואתה קם ללכת. ואז הלקוח שלך, בחצי חיוך אומר, "אז מה, יש סיכוי טוב שאני הולך הביתה אפילו שמרחתי לו את הראש?"
נהיה שקט. אתה לא יודע מה לעשות, ומתוך מבוכה נמלט משם. כל הלילה הספקות אוכלים אותך: איך תעיד אדם שאתה יודע שהוא אשם, הרי בכך אתה נותן יד להטעיית בית המשפט – וזה בפירוש אסור. מצד שני – אתה לא יכול להתפטר – השופטת לא תשחרר אותך מייצוג בגלל טעמים זניחים, תצטרך לרמוז לה שיש בעיה עם החפות של הלקוח, ובכך תמעל בשליחותך ובאמונו. נשארה כמובן האופציה לבטל את עדותו, אבל בכך אתה בעצם מצהיר שהלקוח שלך אשם. מה עושים?
בית משפט הוא מקום בו מתקיימים דיונים וניתנת הכרעה לגבי נושאים שונים הקשורים לצדדים לדיון. הצדדים לדיון הם התובע (או המבקש) והנתבע (או המשיב). אלו הם שני הצדדים לדיון, כשלעתים ישנם גם צדדים שלישיים ואפילו רביעיים. אבל העיקרון הוא שמי שמשתתף בדיון המשפטי הוא צד במשפט. מי שאינו צד במשפט אינו יכול להשתתף בדיון, אינו יכול להגיש כתבי טענות ואינו יכול להביא עדים או לחקור עדים של צדדים אחרים.
אבל לפעמים ישנם מצבים שאדם כלשהו חושב שהוא עלול להיפגע מתוצאות הדיון או שיש לו עניין בתוצאות הדיון, ואז הוא מבקש להצטרף כצד לדיון. בית משפט רשאי לצרף אותו כצד, ואם בקשתו מתקבלת – הוא הופך לבעל דין לכל דבר ועניין, ועומדים לרשותו כל הכלים שעומדים לרשות בעלי הדין לשם בירור עניינם.
שאלה שמעניינת עורכי דין היא האם צריך אסטרטגיה תקשורתית בזמן ניהול משפט, ואם כן, מה צריכה להיות אותה אסטרטגיה?
בשנים האחרונות נדמה שיותר ויותר משרדי עורכי דין עושים שימוש בתקשורת על מנת לקדם את התיק שאותו הם מנהלים. הצוותים שמנהלים את המשפט כוללים כיום, לעתים קרובות, יחצנ"ים ואנשי תוכן שמטרתם להזין את התקשורת במידע המתאים לאותו בעל דין שאותו הם מייצגים. במיוחד ניתן לראות את התופעה הזו בתחום המשפט הפלילי, שגם כך מעניין את הציבור יותר מאשר ענפים אחרים של המשפט, אבל לא רק במשפט הפלילי: ניהול המשפט בתקשורת כאסטרטגיה משפטית מתאים מאוד גם לתיקים בתחום האזרחי. בהקשר זה נשאלת השאלה האם כדאי לשתף את התקשורת בניהול המשפט, ואיזו אסטרטגיה תקשורתית כדאי לנקוט אם בכלל.
אסטרטגיה תקשורתית נכונה תגרוס שלפעמים עדיף שלא לשלב את התקשורת בתיק
בעד ונגד תכנון אסטרטגיה תקשורתית
כדי לפשט את הנושא ננסה לתת לכם נימוקים בעד ונגד תכנון אסטרטגיה תקשורתית טובה ושיתוף התקשורת בניהול המשפט:
בעד: בימינו חלק מקבלת ההחלטות בכל תחום מתחומי החיים, גם של השופט, נגזר מדעת הקהל. אם הקהל תומך בצד מסויים במשפט זה עשוי להשפיע גם על השופט. לכן כדאי לדאוג שדעת הקהל תאהד את הלקוח שלנו, וכדי לעצב את דעת הקהל אנו זקוקים לתקשורת. כמו כן – יש להניח שהצד השני משתמש בתקשורת, ואם אנחנו לא נעשה את זה – הוא יזכה ביתרון על פנינו.
נגד: השופטים עלולים להתרגז עלינו כתוצאה מהדלפת חומרים מהתיק לתקשורת, והדבר יפעל כבומרנג ויטה את דעת השופטים כנגדנו. כמו כן – התקשורת אינה נשלטת על ידינו וקיימת סכנה שהחומרים שאנו מוסרים לה ישמשו כנגדנו. כמו כן, במשפט אזרחי עודף חשיפה עלול למנוע מאיתנו להשיג פשרה טובה בתיק או אף למנוע השגת פשרה בכלל, משום שהפרסום יגרע מהאמון שרוכש לנו הצד שכנגד, שגם כך אינו רב במיוחד.
יש לקחת בחשבון לעניין השיקולים גם את ההיבט האתי: חובת החסיון שחלה על עורך הדין מונעת ממנו להדליף לתקשורת פרטים מתיקים אותם הוא מנהל. עצם השימוש בתקשורת עלול לפגוע במוניטין של עורך הדין ואף לגרום להעמדתו לדין בגין עבירה אתית.
שימוש בתקשורת בצורה מושכלת
דווקא בשל היתרונות והחסרונות שישנם בכל אחד מהמקרים מחוייב עורך הדין שמחליט בסופו של דבר להשתמש בתקשורת ככלי אסטרטגי במשפט לעשות את זה בצורה מושכלת, תוך שהוא מתכנן אסטרטגיה שבה ינקוט במהלך המשפט כולו, בהתאם לצרכי הלקוח שלו. אסטרטגיה תקשורתית אפשרית בניהול המשפט תהיה כזו:
– יש לערב את הלקוח בהחלטה על יציאה לתקשורת, להסביר לו את היתרונות והחסרונות ולקבל את הסכמתו למהלך. רק כך ימנעו חיכוכים אפשריים בין עורך הדין ללקוח כאשר יתפרסמו חומרים חסויים מהתיק.
– יש לקבוע את כמות ואיכות החומרים שיוצאים לתקשורת בהתאם לשלבי ניהול התיק. בשלבים ההתחלתיים רצוי שהתקשורת תוזן במידע כללי בלבד, שיכלול בעיקר סיסמאות וכותרות מהטיעון הצפוי במשפט. אסור בשלב זה להדליף חומרים של ממש מהתיק. הדלפה של חומרים מהתיק בשלב הזה עלולה לגרום לנזק כפול – גם להרגיז את השופטים שלא מצפים שהתקשורת תדע לפניהם מה מתרחש בתיק, וגם לאבד את יסוד ההפתעה כלפי היריב, שהעברת החומר לתקשורת תעזור לו להתכונן טוב יותר למשפט.
– עם סיום השלבים המקדמיים של התיק, ניתן לעשות הערכה כוללת של עמדת השופטים ולפי זה לקבוע איזה חומר אם בכלל ראוי שיתפרסם, ויגרום כמה שפחות נזק ביחסים בין הצדדים ובין עורכי הדין לשופטים בתוך אולם בית המשפט.
– בשלב הסיכומים כדאי לשוב ולהיות זהיר, ולהתמקד בתמציות הטיעון כפי שהוא עולה גם מהסיכומים המוגשים או נטענים בעל פה בבית המשפט.
– יש להמנע מהעברת חומר סודי לתקשורת, ורצוי להתמקד בחומרים שידועים לציבור גם כך, וששני הצדדים משתמשים בהם ממילא כל אחד לפי צרכיו.
באופן כללי, יציאתו של הצד השני לתקשורת, ראשון, פותרת את ההתלבטות האם יש לשתף את התקשורת בתיק, משום שאין להפקיר את הזירה התקשורתית לצד שכנגד, לאור הנזק העלול להגרם ללקוח מכך שהציבור ישמע רק צד אחד מהצדדים שבמחלוקת.
סיכום: שימוש באסטרטגיה תקשורתית במשפט
יציאה לתקשורת הינה צעד כבד משקל, שאינו מתאים לכל אחד מהתיקים. לפעמים כדאי שלא לערב את התקשורת בתיק, לא לאבד את גורם ההפתעה בניהול התיק ולא להתעמת בהתעמתות מיותרת עם השופטים. אך לעתים דווקא יצירת דעת הקהל יכולה לסייע לשפר את סיכויי הזכיה בתיק. ההחלטה האם להשתתף בזירה התקשורתית צריכה להתקבל בזהירות, תוך הערכת מכלול הגורמים הפועלים בתיק ובכללם מיהות השופט ויחסו האפשרי לשיתוף התקשורת בתיק, מידת האמון הקיימת עם הצד השני, והיכולת להגיע או לא להגיע לפשרה בתיק. גם לאחר קבלת ההחלטה לנהל את המשפט בתקשורת יש לבנות אסטרטגיה מסודרת שתקבע אילו חומרים יועברו לתקשורת, באיזה עיתוי ובכפוף לאיזו תגובה אפשרית של בית המשפט והצד שכנגד. רצוי לקבוע מראש אילו עתונאים יקבלו את החומרים המשפטיים, ולא להחליף את העתונאים המסקרים במהלך ניהול התיק.