ארכיון תגיות: לקוח

האם להתנגד לדרישה לגילוי מסמכים?

פעמים רבות אנחנו פותחים את המייל ומגלים שהצד שכנגד בתיק זה או אחר שלח לנו דרישה לגילוי מסמכים שאורכה כאורך הגלות. הוא מבקש מאיתנו מסמכים שקשורים לתיק, ויחד איתם מסמכים שלא קשורים לתיק, והרבה מאוד מסמכים שבכלל לא ברור לנו למה הוא ביקש אותם. האינסטינקט הראשון שלנו הוא להתנגד לדרישה, ולכתוב לו שחלק מהמסמכים שהוא ביקש לא רלוונטיים. אם הוא יתעקש לדרוש את המסמכים בבית המשפט – נגיב בתקיפות ונטען שהליך גילוי המסמכים לא נועד לשם דייג.

במקרים רבים התנגדות שכזו היא צודקת. פעמים רבות דרישה למסמכים רבים נועדה להתיש אותנו, או שהיא נובעת מכך שהצד השני לא התעמק בכתבי הטענות ולא השקיע זמן ומחשבה בדרישת המסמכים שלו. יש סיכוי טוב שחלק מדרישותיו יידחו, וכך נזכה בניצחון מוראלי. אבל האם יהיה חכם מצדנו להתנגד? האם תמיד אנחנו צריכים להתנגד לדרישות "הצפה" מסוג זה? להמשיך לקרוא

ההבדל בין חוזה רגיל לחוזה אחיד

חוק החוזים בישראל מקדש את התפיסה לפיה צדדים יכולים לרשום בחוזה ככל העולה על נפשם, והמדינה אינה צריכה להתערב בחוזה, גם אם הוראותיו אינן צודקות. כל עוד הוראות החוזה חוקיות, ואינן נוגדות את תקנת הציבור – יכולים הצדדים לחוזה לרשום בו ככל העולה על רוחם, ומי שחותם על החוזה יהיה מחוייב להוראות הכתובות בו – גם אם הן אבסורד.

בתי משפט יתערבו בתוכן החוזה רק אם יסתבר שהחוזה הושג בכפייה, או בעושק, או תוך פגם אחר שנקוב בחוק החוזים. בתי משפט גם יכולים ליצוק תוכן במילות החוזה על דרך פרשנות, כאשר יש להם סמכות רחבה לפרש את החוזה באופן הנראה להם. בעקבות תיקון  בחוק החוזים שהתקבל לא מזמן – פרשנות זו תעשה בראש וראשונה על פי לשון החוזה, ורק אם זו אינה ברורה ניתן יהיה לפנות לכללים פרשניים אחרים. להמשיך לקרוא

מה עושים כשהלקוח מודה באשמתו בפנייך, ממש לפני שהוא מעיד?

אתה מייצג נאשם בתיק רצח גדול, וטוען להעדר אשמה. התביעה סיימה להביא את עדיה, ואתה כבר התחלת להביא עדים מטעם הנאשם. עכשיו הגיע רגע השיא – אתה עומד להעיד את הנאשם עצמו. בשיחות מוקדמות שהיו לך עם הנאשם התרשמת ממנו לטובה, הוא נראה כמי שמסוגל לעמוד היטב בחקירה הנגדית, לענות על השאלות בצורה יפה, ולהבין מה שואלים אותו לפני שהוא מתחיל לדבר שטויות. אי אפשר לומר שאתה לא דואג במקצת, אבל יחסית לתיקים אחרים – פה אתה מרגיש בטוח.

ערב לפני העדות אתה מבקר את הנאשם. אתה עובר עמו על פרטי העדות האחרונים, מלטש כל פרט, ומוודא שהוא עונה היטב גם על השאלות הכי קשות. עבודת ההכנה הסתיימה, ואתה קם ללכת. ואז הלקוח שלך, בחצי חיוך אומר, "אז מה, יש סיכוי טוב שאני הולך הביתה אפילו שמרחתי לו את הראש?"

נהיה שקט. אתה לא יודע מה לעשות, ומתוך מבוכה נמלט משם. כל הלילה הספקות אוכלים אותך: איך תעיד אדם שאתה יודע שהוא אשם, הרי בכך אתה נותן יד להטעיית בית המשפט – וזה בפירוש אסור. מצד שני – אתה לא יכול להתפטר – השופטת לא תשחרר אותך מייצוג בגלל טעמים זניחים, תצטרך לרמוז לה שיש בעיה עם החפות של הלקוח, ובכך תמעל בשליחותך ובאמונו. נשארה כמובן האופציה לבטל את עדותו, אבל בכך אתה בעצם מצהיר שהלקוח שלך אשם. מה עושים?

מה אתם הייתם עושים?