ארכיון תגיות: טקטיקה

משא ומתן בסכסוכי שותפים

הסדר הוא דרך מצוינת לסיום סכסוך ופעמים רבות הוא המטרה הסופית העומדת לפני הצדדים. לא אחת כשהצדדים נלחמים ביניהם  הם עושים זאת מתוך שלוש סיבות אפשריות: האחת – משום שהם לא מאמינים שהקרקע בשלה להסדר, או שהיריב בשל להסדר. השנייה, משום שהם רוצים באמצעות החרפת הסכסוך לשפר את תנאי ההסדר. השלישית – משום שהשארת הסכסוך קיים משרתת אותם באופן אחר כלשהו.

הראיה לכך שהסדר הוא דרך מצוינת לסיום סכסוך היא שרוב הסכסוכים מסתיימים בהסדר. חלקם לפני שמישהו מהצדדים פונה לבית המשפט, וחלקם אחרי. ישנם הסכמי פשרה שנחתמים לאחר דיוני הוכחות, ואפילו לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים, ולפעמים ממש ערב מתן פסק דין בתיק. להמשיך לקרוא

אישי ציבור והסוס שאולי ימות

או שהפריץ ימות או שהסוס ימות: תמצית אסטרטגיית הדחייה של אנשי הציבור

בשנים האחרונות התרגלנו שאנשי ציבור רבים שנחשדים בפלילים נוקטים באסטרטגיה של סחבת ודחייה בהליכים המשפטים, ומשתדלים לדחות את הקץ בתקווה שמשהו יצוץ מאי שם וימנע את העונש הצפוי להם אם יורשעו. אסטרטגיה זו באה לידי ביטוי במיצוי כל הליך אפשרי במשפט, גם אם לא בטוח שיועיל להגנתם. אנחנו רואים שאישי ציבור מנצלים את זכות השימוע הקיימת להם בפני היועץ המשפטי לממשלה, ואחדים אף ניצלו את זכות השתיקה. לאסטרטגיה זו הגיון משלה: נדחה, ואז או שהפריץ ימות, או שהסוס ימות, או שאני אמות. אסטרטגיה זו זכתה לביקורת ציבורית רבה, והיו שחשבו שלאישי ציבור אין זכות לנקוט באסטרטגיה זו. היו שסברו שאיש ציבור צריך להוות דוגמא ולשתף פעולה עם מערכת המשפט באופן שמשפטו (שמן הסתם יהיה מתוקשר) יתנהל במהירות, ביעילות ובסדר מופתי.

לאסטרטגיית הדחייה שורשים עמוקים, מקורה בנוהג אנושי לדחות דברים שאינם נעימים, הן מתוך חוסר רצון לעשותם והן מתוך תקווה שאולי הדחייה תעביר את רוע הגזירה. ויש הרואים בה גם משום הפרעה נפשית הנקראת דחיינות (ויקיפדיה) וזאת כאשר אדם נוטה לדחות פעולות באופן עקבי כתוצאה מחרדה, הערכה עצמית נמוכה, הלך רוח של תבוסתנות או מבעייה נפשית כגון: דיכאון. להמשיך לקרוא