גילוי מסמכים זה עניין של אסטרטגיה משפטית

הרבה פעמים עורכי דין מתלבטים עד כמה להיות נדיבים בהליכי גילוי מסמכים. לפעמים ההליכים האלה מתישים, מציקים ואפילו חצופים. למה לתת לצד שכנגד באמצעות עורך הדין שלו את דף החשבון של הסבתא מ-1928 בתביעה שעניינה בכלל סכסוך שכנים? יותר קל לטעון שמדובר במסמך לא רלבנטי וכך להיפטר מהחובה לגלות את המסמך. יש עורכי דין שכאשר הם מייצגים נתבעים הרי באופן עקרוני הם לא מעוניינים לשתף פעולה עם גילוי מסמכים, שהרי תפקידו של התובע הוא להוכיח את התביעה ואין שום סיבה לעזור לו למצוא חומר כנגד הלקוח.

גילוי מסמכים זה עניין של אסטרטגיה משפטית. התמונה לצורך דקורציה בלבד. לקוחה ממאגר פיקסביי
להמשיך לקרוא גילוי מסמכים זה עניין של אסטרטגיה משפטית

אי הבאת מצהיר לחקירה – אסטרטגיה שעלולה לעלות ביוקר

ישנם תכסיסים משפטיים שלעתים מצליחים ולעתים נכשלים, אבל כישלון בהם עלול לעלות ביוקר. אחד המקרים הוא כאשר לא מביאים מצהיר לחקירה בבקשת רשות להתגונן, במטרה שהשופט ידחה את הדיון וכך ירוויח מגיש הבקשה זמן. התכסיס הזה משמש למקרים בהם קיים חוב כספי, אך הלקוח אינו יכול או אינו רוצה לשלם אותו. במקרה כזה ממתין הלקוח לתביעה וכאשר היא נמסרת לו הוא שוכר עו"ד ומגיש בקשת רשות להתגונן שנימוקיה לקוחים "מן היקב ומן הגורן" או בשפה פשוטה – אין בה נימוקים כלל.

היתרון בהגשת בקשה כזו היא לנצל את פרק הזמן הארוך שעובר מעת הגשת הבקשה לרשות להתגונן ועד לדיון בה. כאשר בינתיים הלקוח מרוויח זמן, יכול לנסות ולארגן כסף על מנת לשלם את חובו, ואולי אפילו לנצל את העובדה שקיימים עורכי דין בתמונה על מנת להגיע לפשרה נוחה. ניצול שכזה של מערכת המשפט הוא לגיטימי, אבל לא ממש ראוי, ובתי המשפט מאוד לא אוהבים אותו. אך הבעיה המרכזית בהגשת בקשה כזו, שהינה בקשת סרק במהותה, הוא שהרווח בגינה לעתים מתמצה בדחיית הקץ במספר חודשים בלבד. להמשיך לקרוא אי הבאת מצהיר לחקירה – אסטרטגיה שעלולה לעלות ביוקר