מטבעות של עשר אגורות צילום: ניר גולן

מניות באלפיים ש"ח מספיקות כדי לחייב טייקון בתשלום של מיליונים

זה בטח יישמע לכם דמיוני, אבל בישראל של שנת 2014 תוכלו בקלות יחסית לתבוע טייקון בסכומים אגדתיים של עשרות מליוני דולרים, גם אם הטייקון לא גרם לכם באופן אישי כל נזק. את השיעור הזה למד לב לבייב על בשרו לאחרונה, כשבית המשפט המחוזי במחוז מרכז אישר להגיש תביעה נגזרת נגדו ונגד דירקטורים אחרים בחברת אפריקה ישראל בסך של כשמונים וששה מיליוני ש"ח (תנ"ג 7147-09-10 כהן נ' לבייב ואח').

את הבקשה להגשת תביעה נגזרת במקרה של לב לבייב הגיש בעל מניות באפריקה ישראל ששווי אחזקותיו בחברה נאמד בסך של 1900 ש"ח בלבד.

מטבעות של עשר אגורות צילום: ניר גולן

בעל מניות שמחזיק במניות בשיעור זעום יכול להגיש תביעה של מיליונים בשם החברה

כדי להבין טוב יותר במה מדובר, חשוב להסביר כי תביעה נגזרת היא הליך שבמסגרתו רשאי בית המשפט להרשות לבעל מניות או דירקטור בחברה לתבוע בשם החברה כאשר מתקיימים תנאים מסויימים, על אף שהחברה אינה מעוניינת להגיש תביעה. אם יזכה התובע בתביעה בשם החברה יגיע הכסף שיתקבל מפסק הדין לקופת החברה, ובעל המניות-התובע יקבל גמול הולם בעבור תביעתו. להמשיך לקרוא

איך אפשר להגיע לבית המשפט מבלי לפתוח בהליכים משפטיים?

לאישה שנכנסה לחדרי קראו מרגרט. היא הייתה כבת שמונים, שיערה היה אפור, גלי ועיניה עייפות. היא דיברה באנגלית רצוצה, למרות שהיא מתגוררת כבר שישים שנה באוסטרליה. מסתבר ששפה שלא נרכשת בגיל צעיר כנראה שאף פעם לא תתגלגל על הלשון כהלכה. היא הצליחה לברוח מאירופה מייד אחרי המלחמה ההיא, רגע לפני שמסך הברזל ירד על המדינה שבה נולדה, גדלה והצליחה לשרוד בה את השואה. היא התגלגלה לאוסטרליה, התחתנה שם, נולד לה ילד, אחר כך היא התגרשה ומאוחר יותר התחתנה בשנית. איש יהודי חם, בגיל העמידה, שצבר ממון רב בחייו.

בעלה השני נפטר חמש שנים קודם לכן. הוא השאיר רכוש באוסטרליה שחלקו נרכש בטרם חייהם המשותפים וחלקו תוך כדי, וכן דירה בישראל שנרכשה בתקופת חייהם המשותפת. הבנות שלו נאבקו איתה על הרכוש הן באוסטרליה והן בישראל. צוואה הוא לא השאיר, והיא מצאה עצמה נאבקת על זכויותיה בבתי המשפט הן באוסטרליה והן בישראל.

המאבק בישראל היה על הדירה שהייתה רשומה על שם שניהם. בית המשפט דחה את תביעתן של הבנות שביקשו לבטל את זכויותיה של מרגרט בטענה שאביהן רכש את הדירה מכסף שצבר לפני נישואיו, וקיבל את תביעתה של מרגרט להכריז כי מחצית הדירה שייכת לה ויש לה זכות מגורים בלעדית בדירה לכל ימי חייה. להמשיך לקרוא

מה עורכי הדין יכולים ללמוד מצוק איתן?

בשדה המשפט מתרחשת מלחמה יומיומית. גדודים של עורכי דין מתנגחים האחד בשני ולא לוקחים שבויים, ממש כמו בשדב קרב אמיתי. אך חלק גדול מ"הלוחמים" הללו אינם מונעים על ידי תוכנית אסטרטגית מבוססת, אלא על ידי מכלול של טקטיקות, במקרה הטוב, או גחמות של הלקוחות, במקרה הטוב פחות.

מבצע צוק איתן הזכיר לכולנו עד כמה חשוב לנהל מלחמה על פי אסטרטגיה צבאית ברורה שהוכנה מראש, ועד כמה יכולות אסטרטגיות עשויות לקבוע את גורל המערכה. בהכנת תוכניות אסטרטגיות מביא הצבא בכלל חישוביו מכלול של גורמים, ובהם יעדים שקבע הדרג המדיני, מודיעין, סדרי כוחות, אופן חימוש של הצבא כמו גם חימושו של האויב, לוגיסטיקה וכיוב'. כדי לנצח בשדה הקרב יש לקחת בחשבון כמות עצומה של מטרות, בעיות ונתונים מסוגים שונים.

גם עורכי דין צריכים לכוון היטב לפני שהם יורים. בתמונה: חייל מכוון אם 16 במארב

גם עורכי דין צריכים לכוון היטב לפני שהם יורים. בתמונה: חייל מכוון אם 16 במארב. צילום: רפאל בן ארי (מתוך מאגר פוטוליה)

ישנם דברים רבים שעורכי דין יכולים ללמוד מהנעשה בשדה הקרב, וליישמם על הנעשה בתיק שבפניהם. דוגמאות לכך לא חסר. כך למשל הצורך במודיעין מקדים שאוספים צבאות לפני היציאה לקרב ובמהלכה. עורכי דין עשויים להפיק תועלת רבה מאיסוף מודיעין על הצד היריב. אמנם נכון שלצד המתדיין במשפט לא חשוב לדעת היכן נמצא היריב וכמה אנשים חיים בביתו, כפי שלצבא חשוב לדעת היכן נמצא האויב ומהו סדר כוחותיו, אך לצד המתדיין חשוב לדעת האם היריב היה מעורב בתביעות דומות מאותו הסוג של התיק שמתנהל בין הצדדים, ומה היתה תוצאתן, האם היריב מסוכסך עם גורמים עסקיים שניתן לכרות איתם ברית ואולי אף לזמנם כעדים וכיוב'. ככל שהמודיעין רב יותר כך תשתפר תוצאת ההליך. להמשיך לקרוא

המלחמה, השותף הצ'ילבה וכבוד הבורר הקדוש

הטילים שעפים פה מכל עבר בימים האחרונים מזכירים לי את אחד הסבבים הקודמים בעימות המתמשך עם החמאס. גם אז עפו טילים, היו אזעקות ובתי הקפה התרוקנו מכל יושביהם. כשבתי הקפה מתרוקנים, אז לנו זה אומר שהפסדנו בילוי אחד או שנים או עשר. אבל יש כאלה שבשבילם ההתרוקנות הזו היא הרבה יותר גרועה: אלו הם הבעלים של בתי הקפה.

בסבב הטילים הקודם היה בית קפה אחד בעיירה דרומית כלשהי שבמשך עשרה ימים לא נכנסו אליו כמעט אנשים. כל יום הצוות היה מגיע, מכין אוכל כרגיל ומחכה אולי יבואו קצת לקוחות. אבל כלום, עשרה ימים אנשים לא באו, האוכל שהוכן הלך לפח, והצוות ישב באפס מעשה.

בית הקפה הוחזק על ידי חברה בע"מ שהיו לה שני בעלי מניות, שלצורך הענין נקרא להם דני ויוסי. כשפרץ המשבר הבטחוני מצב היחסים ביניהם כבר לא היה כל כך טוב כפי שהיה בהתחלה, אבל איכשהו הם הצליחו להסתדר ולפעול יחדיו למען המטרה המשותפת: עשיית כמה שיותר כסף.

כשהתחילו לעוף הטילים ויחד איתם התעופפו גם הלקוחות של בית הקפה, הפסיקו שני השותפים לדבר אחד עם השני. הפסקת שיתוף הפעולה ביניהם היתה עלולה לחסל את בית הקפה, אבל מאחר שממילא לא נכנסו לקוחות, אז הנזק שעשו שניהם לא היה כל כך גרוע. לכל מי שעבד בבית הקפה היה ברור שהשניים האלה לא יישארו ביחד ושבית הקפה הולך לפירוק.

היתה רק בעיה אחת עם סגירת בית הקפה: מי ישלם את החובות לבנקים ולספקים? להמשיך לקרוא