ארכיון הקטגוריה: פוסטים נבחרים

איך סכסוך של עשרים שנים מסתיים בהכרעה בשתי פלוגתאות?

זיקוק מחלוקות הוא תהליך

זיקוק מחלוקות בדרך לפסק הדין

עורכי דין ולקוחותיהם מתקשים לעתים להשלים עם פסק דין שמכריע בעניינים בודדים שבין הצדדים, וזאת כאשר הסכסוך ביניהם משתרע על מחלוקות רבות. אכזבתם גוברת כאשר פסק הדין משתרע על פני עשרות ואפילו מאות עמודים שיורדים לפרטי פרטים של הסכסוך, אך מכריעים בנקודות מחלוקת מעטות בלבד. פעמים רבות חשים בעלי דין שבית המשפט כלל לא הכריע בסכסוך ביניהם, אלא בחר באופן אקראי בשתיים או שלוש נקודות וסביבן בנה פסק דין.

אלא שחשיבה זו אינה נכונה. במרבית המקרים בית המשפט לא בוחר באופן אקראי בשניים או שלושה טיעונים, אלא מכריע בפלוגתאות שלדעתו עומדות בלב הסכסוך בין הצדדים. בדרך כלל הכרעה זו אינה שרירותית, אלא נובעת מתהליך זיקוק ארוך של טיעוני הצדדים, שנעשה באמצעות כלים משפטיים. המחלוקות המוכרעות בפסק הדין הן אלה שהגיעו "לשלב הגמר" בתחרות בין מחלוקות רבות שהתגלעו בין הצדדים. הגעתן לשלב הגמר יכולה להיות מקרית, אך יכולה להיות גם תוצאה של אסטרטגיה מכוונת של הצדדים שכיוונו את בית המשפט להכריע בפלוגתא זו או אחרת. להמשיך לקרוא

אישה חופנת את ראשה בידיה

למה סכסוכים בין בעלי מניות בחברה גורמים נזק למשק הישראלי?

כבר שבועיים שלרינה כואב הראש. היא חוזרת מהעבודה בלילה, מכינה אוכל לילדה, משכיבה אותה לישון, ואחר כך צונחת על הספה מול הטלביזיה. השעות האלה של הערב הן השעות הנסבלות היחידות בסדר היום של רינה.

אם לא דיי בכך שכואב לה הראש, גם רפי השותף שלה מתנהג לאחרונה בצורה מוזרה. הוא נעלם מהעסק לימים שלמים ללא סיבה ידועה מראש, וכשהוא חוזר הוא מתחמק מהשאלות שלה. פעם הוא היה מעדכן אותה על כל צעד שלו, כיום הוא מתנהג בחשאיות ובצורה חשודה.

אישה חופנת את ראשה בידיה

השותף עושה לך כאב ראש?

רינה עובדת ביחד עם רפי כבר חמש שנים. הם הקימו חברה קטנה שמייצרת צעצועים לילדים, ויש להם מחזור מכירות יפה של כמה מיליונים. רינה מתכננת את הצעצועים החדשים ומפקחת על העובדים. רפי משווק את הצעצועים לחנויות, ואחראי על הקשרים עם הלקוחות.

השותפות ביניהם מאוד מוצלחת, הם משלימים אחד את השני ורק לעיתים רחוקות הם מתערבים האחד בעבודתו של השני. בשביל רינה העסק הוא כמעט כל חייה, מקור הפרנסה שלה ושל בתה הקטנה, ומקור העניין שלה בחיים. להמשיך לקרוא

אישי ציבור והסוס שאולי ימות

או שהפריץ ימות או שהסוס ימות: תמצית אסטרטגיית הדחייה של אנשי הציבור

בשנים האחרונות התרגלנו שאנשי ציבור רבים שנחשדים בפלילים נוקטים באסטרטגיה של סחבת ודחייה בהליכים המשפטים, ומשתדלים לדחות את הקץ בתקווה שמשהו יצוץ מאי שם וימנע את העונש הצפוי להם אם יורשעו. אסטרטגיה זו באה לידי ביטוי במיצוי כל הליך אפשרי במשפט, גם אם לא בטוח שיועיל להגנתם. אנחנו רואים שאישי ציבור מנצלים את זכות השימוע הקיימת להם בפני היועץ המשפטי לממשלה, ואחדים אף ניצלו את זכות השתיקה. לאסטרטגיה זו הגיון משלה: נדחה, ואז או שהפריץ ימות, או שהסוס ימות, או שאני אמות. אסטרטגיה זו זכתה לביקורת ציבורית רבה, והיו שחשבו שלאישי ציבור אין זכות לנקוט באסטרטגיה זו. היו שסברו שאיש ציבור צריך להוות דוגמא ולשתף פעולה עם מערכת המשפט באופן שמשפטו (שמן הסתם יהיה מתוקשר) יתנהל במהירות, ביעילות ובסדר מופתי.

לאסטרטגיית הדחייה שורשים עמוקים, מקורה בנוהג אנושי לדחות דברים שאינם נעימים, הן מתוך חוסר רצון לעשותם והן מתוך תקווה שאולי הדחייה תעביר את רוע הגזירה. ויש הרואים בה גם משום הפרעה נפשית הנקראת דחיינות (ויקיפדיה) וזאת כאשר אדם נוטה לדחות פעולות באופן עקבי כתוצאה מחרדה, הערכה עצמית נמוכה, הלך רוח של תבוסתנות או מבעייה נפשית כגון: דיכאון. להמשיך לקרוא