אי הבאת מצהיר לחקירה – אסטרטגיה שעלולה לעלות ביוקר

ישנם תכסיסים משפטיים שלעתים מצליחים ולעתים נכשלים, אבל כישלון בהם עלול לעלות ביוקר. אחד המקרים הוא כאשר לא מביאים מצהיר לחקירה בבקשת רשות להתגונן, במטרה שהשופט ידחה את הדיון וכך ירוויח מגיש הבקשה זמן. התכסיס הזה משמש למקרים בהם קיים חוב כספי, אך הלקוח אינו יכול או אינו רוצה לשלם אותו. במקרה כזה ממתין הלקוח לתביעה וכאשר היא נמסרת לו הוא שוכר עו"ד ומגיש בקשת רשות להתגונן שנימוקיה לקוחים "מן היקב ומן הגורן" או בשפה פשוטה – אין בה נימוקים כלל.

היתרון בהגשת בקשה כזו היא לנצל את פרק הזמן הארוך שעובר מעת הגשת הבקשה לרשות להתגונן ועד לדיון בה. כאשר בינתיים הלקוח מרוויח זמן, יכול לנסות ולארגן כסף על מנת לשלם את חובו, ואולי אפילו לנצל את העובדה שקיימים עורכי דין בתמונה על מנת להגיע לפשרה נוחה. ניצול שכזה של מערכת המשפט הוא לגיטימי, אבל לא ממש ראוי, ובתי המשפט מאוד לא אוהבים אותו. אך הבעיה המרכזית בהגשת בקשה כזו, שהינה בקשת סרק במהותה, הוא שהרווח בגינה לעתים מתמצה בדחיית הקץ במספר חודשים בלבד. להמשיך לקרוא אי הבאת מצהיר לחקירה – אסטרטגיה שעלולה לעלות ביוקר

חובות ופשיטת רגל כתוצאה מקשיים תזרימיים: מעגל שוטה שמפרק עסקים טובים

לפעמים עסקים טובים מתפרקים ללא סיבה נראית לעין: העסק מוכר היטב, הלקוחות מרוצים, העובדים חרוצים והשוק טוב, ובכל זאת העסק מגיע לסוף דרכו. מקרים כאלה הם לעתים תוצאה של "מעגל שוטה" שתחילתו בהפסקה או בהקטנה של מסגרת אשראי על ידי בנק, וסופו בפירוק העסק ואף בפשיטת רגל של בעליו.

לבנקים לעתים ישנו תפקיד לא מבוטל בקריסה של עסק. לעתים ההחלטה אם להוסיף ולהעניק אשראי לעסק עם פרופיל ביצועים לא טוב תקבע את עתידו, האם יוסיף להתקיים או ייכנס לפירוק. חשוב להדגיש שפרופיל ביצועים לא טוב לעסק אין פירושו שמדובר בעסק רע, אלא בעסק במשבר. לעתים קרובות עסקים כאלה הם עסקים טובים שנתקלים בקשיים בשל מצב שוק מסוים, או בשל משבר מנהיגות עסקית עקב מנהל לא מוצלח, לפעמים עוזב לקוח גדול והדבר משפיע על ביצועיו של עסק בטווח הקצר. במקרים שכאלה העסק עשוי להתאושש ולהביא לרווחים גדולים לבעליו. להמשיך לקרוא חובות ופשיטת רגל כתוצאה מקשיים תזרימיים: מעגל שוטה שמפרק עסקים טובים

למה לא למהר להליכי פשיטת רגל

מהירות הפנייה להליכי פשיטת רגל
אחד הדברים שמפתיעים אותי בכל פעם מחדש הינה המהירות שבה חייבים פונים להליכי פשיטת רגל. מרגע שחייב הגיע למסקנה שהוא אינו מסוגל לפרוע את חובותיו, ועד הרגע שהוא מוכרז כפושט רגל חולפים לעתים חודשים ספורים בלבד. ישנה אקסיומה במערכת המשפט בארץ ולפיה אדם שאינו סולבנטי צריך להיות מוכרז כפושט רגל. תפיסה זו משותפת לעורכי דין רבים העוסקים בתחום, וגם לרשמים בהוצאה לפועל הדנים בבקשות לאיחוד תיקים. לעתים קרובות מקשים על חייב לקבל איחוד תיקים בתואנה שההליך המתאים לו הוא הליך פשיטת רגל. אם בעבר היה חסם משמעותי בפני כניסה להליכי פשיטת רגל בדמות הדרישה לתועלת שתצמח מהליכים אלה, הרי שחסם זה בוטל בשנות התשעים, והפך כל חייב לכשיר להליכי פשיטת רגל. להמשיך לקרוא למה לא למהר להליכי פשיטת רגל

כיצד יש לפרק חברה

פירוק הוא כינוי להליך משפטי שמביא לסיום חייה של החברה, לחלוקת נכסיה ולפירוק הקשר החוזי בינה לבין חבריה ובינם לבין עצמם. להמשיך לקרוא כיצד יש לפרק חברה

נושים – אל תמהרו לגבות חובות

פשיטות רגל, חובות והסדרי נושים הם תחום שבו משחק השחמט המשפטי יודע לייצר אינספור מהלכים. עד כמה שלעתים זה נראה בלתי מתקבל על הדעת הרי שדיני חדלות הפירעון, מספקים התלבטויות לא מעטות כיצד לנהוג. למעשה, האסטרטגיה המשפטית עולה ופורחת דווקא במצבים שכאלה שיש בהם צורך לקבל החלטות חשובות ומרחיקות לכת, לעתים במהירות גדולה. הצורך בתכנון אסטרטגי אינו רק נחלתם של החייבים אלא גם של הנושים. אחת השאלות שמטרידות נושים שחייבים להם כסף הינה עיתוי גביית החוב: האם כדאי למהר ולגבות את החוב מייד כשהוא נוצר או שאולי לחכות קצת ולתת לחייב הזדמנות להסתדר ולהחזיר את חובו? להמשיך לקרוא נושים – אל תמהרו לגבות חובות

האם משה קצב צריך להחליף אסטרטגיה?

פרסום הפרוטוקול מהחקירה הנגדית שפך אור במידה רבה על האסטרטגיה שנקט משה קצב במשפטו: אסטרטגיה שגורסת שהוא צודק לחלוטין, ושכל התלונות כנגדו מופרכות. קצב נשאל שאלות רבות במהלך החקירה ובכולם העמיד גרסה שהפוכה לחלוטין לגרסת המתלוננות נגדו. קצב שכר את מיטב עורכי הדין בארץ, וחזקה עליהם שהכינו אותו ימים שלמים לעדות – כך שכל דבר שיצא מפיו בחקירה הראשית, לפחות, נבחן היטב על ידי צוות ההגנה במשך תקופה ארוכה. קרוב לוודאי שקצב הוכן לחקירה נגדית על ידי כך שלוטשה עבורו תשובה למבול של שאלות שניתן היה לצפות שהתביעה תשאל אותו במהלך חקירתו. אם אחרי כל ההכנה הזו קצב עדיין טרח לסתור כל פרט מעדותן של המתלוננות במשטרה ובבית המשפט – זה סימן שמדובר באסטרטגיה ולא בפליטת פה רגעיות של נאשם הנמצא במצוקה. להמשיך לקרוא האם משה קצב צריך להחליף אסטרטגיה?

האסטרטגיה המומלצת בהכנת הסכם מייסדים

לפני מספר שנים הגיעו אלי חברה צעירים שעמדו להקים עסק חדש. הם היו נלהבים מאוד, ניכר היה בהם כי מדובר בחברים טובים, מאז ילדותם. הם פנו אלי על מנת להקים חברה והתייעצו עמי האם יש צורך בהסכם מייסדים. המלצתי להם בחום לעשות ביניהם הסכם מייסדים. הם שמעו אותי בנימוס, הנהנו בראשם, אך בסופו של דבר החליטו שלא לערוך הסכם שכזה. לימים פגשתי את אחד מהם בדרך מקרה, הוא שמח לראות אותי, אולם כשהתעניינתי בנעשה בעסק, סיפר לי כי השותפים נמצאים כיום בסכסוך קשה, הגיעו הדברים עד כדי כך שחלקם כבר שכרו שירותיהם של עורכי דין. הם לא הצליחו להגיע ביניהם להסכמה כיצד לפרק את השותפות שעשו ביניהם במסגרת של חברה, ואת נכסיה. הוא ציין בצער שחבל שלא ערכו בשעתו הסכם מייסדים שהיה מקל על הפירוד. להמשיך לקרוא האסטרטגיה המומלצת בהכנת הסכם מייסדים

סחבת בהסדרי נושים ככלי אסטרטגי להשגת מטרות

פרופסור אריה בבצו'ק: מצא כי מנהלי חברות בשיקום נוקטים בהליכים של סחבת באישור ההסדר (התמונה לקוחה מאתר אוניברסיטת הארוורד)

אסטרטגיה משפטית יכולה להתבטא בפעולה או בסדרת פעולות שמבצע המתדיין, אך היא יכולה לבוא לידי ביטוי גם באי עשייה של פעולות מסויימות שישנה ציפייה לעשייתן בזמן נתון. אחת הדוגמאות הטובות לכך קשורה בדרך שבה מתייחסים לרציפותו של המו"מ לקבלתו או דחייתו של הסדר נושים. מסתבר שלעיתוי קבלת ההחלטה אם לתמוך בהסדר ישנו חשיבות באשר לפירות שיכולים בעלי מניות ונושים לקצור בהסדר נושים. יש לסייג שלצורך השגת הישגים על ידי נושים על הנושה להיות גדול או אסטרטגי או שמושג שיתוף פעולה בין קבוצה של נושים.

כלל השוויון בין נושים
בדיני פשיטת רגל בכלל ובדינים הקשורים בהבראת חברות בפרט, קיים כלל האוסר על העדפת נושים. פירושו של הכלל הנו כי בחלוקת נכסי החברה או הדיבידנד במקרה של הסדר נושים, יזכה כל נושה לחלק זהה לחלקיהם של נושים אחרים באותה קבוצת נשייה. פירושו של דבר הנו שאם אתה ספק של החברה שבהקפאת הליכים, למשל, ואינך אוחז בבטוחות לחובה של החברה שבהסדר כלפייך, הרי שהנך נושה בלתי מובטח וחלקך בדיבידינד או בנכסים שתקבל במסגרת הסדר הנושים יהיה שווה לחלק שמקבל כל נושה אחר הנמצא במעמדך. באותה מידה, אם אתה עובד של החברה, חלקך יהיה כחלקם של עובדים אחרים, ואם אתה רשות מס חלקך יהיה כחלקה של כל רשות מס אחרת וזאת בכפוף לכללי החלוקה של הנשייה, המוסדרים בפקודת פשיטת הרגל ובפקודת החברות.

האמנם זה מה שקורה בפועל?
במחקרים אמפיריים שנערכו בארה"ב התגלה כבר לפני כעשרים שנה שבעלי מניות בחברה המשתקמת עשויים ליהנות מחלוקת זכויות בערך הגבוה מהערך המגיע להם. הפרופ' בבצ'וק וצ'אנג תולים תופעה זו, בין השאר, ביכולתם של מנהלי החברה לנקוט סחבת בהליכי השיקום ולסחוט עבור בעלי המניות זכויות שבעלי המניות אינם זכאים להם.[i] כאשר חברה נכנסת להליך של הבראה ושיקום ומציעה מייד תוכנית הסדר לנושיה, סביר יהיה להניח שתוכנית ההסדר תשקף את הזכויות האמיתיות המגיעות לצדדים. אולם כאשר לא מתקבלת תוכנית מייד עם הכניסה להליכי השיקום, אזי נשארת החברה בעיכוב הליכים עוד תקופה לא מבוטלת, תקופה שבה יפחת ערך הזכויות העומדות לחלוקה.

ומה קורה בארץ?
בארץ השיטה קצת שונה מאשר בארה"ב. אצלנו מנהלי החברה אינם יכולים להמשיך ולנהלה בזמן הקפאת ההליכים שכן מתמנה נאמן שנוטל את ניהול החברה לידיו (זאת בדומה לשיטה האנגלית). בנוסף, תקופת הקפאת ההליכים בישראל מוגבלת מלכתחילה לפרק זמן מירבי של תשעה חודשים, כך שהיכולת לנקוט סחבת מוגבלת למדי.
עם זאת, יש מי שנוקט סחבת גם בישראל, אלא שבארץ דווקא הנושים לעתים נוקטים סחבת. לעתים קרובות נמצא שנושה משהה את הסכמתו או אי הסכמתו להסדר הנושים המוצע לפרק זמן ממושך, על מנת שהנאמן והחברה ייכנסו לסד זמנים נוקשה יותר, ולסיכון שהקפאת הליכים תסתיים והחברה תיכנס לפירוק. טקטיקה זו היא לגיטימית, אם כי מאוד לא רצויה. כתוצאה משימוש בטקטיקה של סחבת עלולה החברה המשתקמת להיכנס להליכי פירוק במקום בו כל הצדדים דווקא היו מעוניינים בשיקומה. לפעמים, כולם רוצים את הסדר הנושים, אבל עד שהמו"מ מסתיים, מסתיימת גם הקפאת ההליכים ולא ניתן עוד להגיע להסדר.
מקרים כאלה נדירים, שכן גם הנושים, גם בעלי המניות וגם הנאמן יודעים היטב שיש גבול לכל טקטיקה שניתן לנקוט במו"מ, וכאשר כל הצדדים סבורים כי הסדר הנושים הוא טוב, הם יעשו כל מאמץ לאשר אותו במועד הקבוע בחוק ובהחלטות בית המשפט ולא לקחת סיכונים מיותרים.
יש לקוות למיעוט מצבים שבהם הסדר נושים אינו מאושר כתוצאה מטקטיקת מו"מ כזו או אחרת.

[i] 1. L.A Bebchuk&H.F. Chang "Bargaining and the Division of Value in Corporate Reorganization" 8 J.L.Econ& organ. (1992) 253,254.

המאמר פורסם בחלקו גם בבלוג בקפה דה מרקר.