מה עורכי הדין יכולים ללמוד מצוק איתן?

בשדה המשפט מתרחשת מלחמה יומיומית. גדודים של עורכי דין מתנגחים האחד בשני ולא לוקחים שבויים, ממש כמו בשדב קרב אמיתי. אך חלק גדול מ"הלוחמים" הללו אינם מונעים על ידי תוכנית אסטרטגית מבוססת, אלא על ידי מכלול של טקטיקות, במקרה הטוב, או גחמות של הלקוחות, במקרה הטוב פחות.

מבצע צוק איתן הזכיר לכולנו עד כמה חשוב לנהל מלחמה על פי אסטרטגיה צבאית ברורה שהוכנה מראש, ועד כמה יכולות אסטרטגיות עשויות לקבוע את גורל המערכה. בהכנת תוכניות אסטרטגיות מביא הצבא בכלל חישוביו מכלול של גורמים, ובהם יעדים שקבע הדרג המדיני, מודיעין, סדרי כוחות, אופן חימוש של הצבא כמו גם חימושו של האויב, לוגיסטיקה וכיוב'. כדי לנצח בשדה הקרב יש לקחת בחשבון כמות עצומה של מטרות, בעיות ונתונים מסוגים שונים.

גם עורכי דין צריכים לכוון היטב לפני שהם יורים. בתמונה: חייל מכוון אם 16 במארב
גם עורכי דין צריכים לכוון היטב לפני שהם יורים. בתמונה: חייל מכוון אם 16 במארב. צילום: רפאל בן ארי (מתוך מאגר פוטוליה)

ישנם דברים רבים שעורכי דין יכולים ללמוד מהנעשה בשדה הקרב, וליישמם על הנעשה בתיק שבפניהם. דוגמאות לכך לא חסר. כך למשל הצורך במודיעין מקדים שאוספים צבאות לפני היציאה לקרב ובמהלכה. עורכי דין עשויים להפיק תועלת רבה מאיסוף מודיעין על הצד היריב. אמנם נכון שלצד המתדיין במשפט לא חשוב לדעת היכן נמצא היריב וכמה אנשים חיים בביתו, כפי שלצבא חשוב לדעת היכן נמצא האויב ומהו סדר כוחותיו, אך לצד המתדיין חשוב לדעת האם היריב היה מעורב בתביעות דומות מאותו הסוג של התיק שמתנהל בין הצדדים, ומה היתה תוצאתן, האם היריב מסוכסך עם גורמים עסקיים שניתן לכרות איתם ברית ואולי אף לזמנם כעדים וכיוב'. ככל שהמודיעין רב יותר כך תשתפר תוצאת ההליך. להמשיך לקרוא מה עורכי הדין יכולים ללמוד מצוק איתן?

מה עושים כשהצד שכנגד מגיש תצהירים רגע לפני הדיון?

אם יש משהו שמרגיז עורכי דין זו סיטואציה שבה הצד שכנגד מגיש תצהירי עדות ראשית ברגע האחרון לפני הדיון, חודשים לאחר המועד שבו הוא היה צריך להגיש את התצהירים, ועל הדרך הוא גם מכניס ראיות לא קבילות, עדויות שמיעה, שינוי חזית ואף מבקש להעיד עדים שקיימים סיבות שונות ומשונות העשויות למנוע את העדתם. לא רק שזה מרגיז – זה גם גורם לדילמה, כיצד להתנהג? לבקש מבית המשפט למנוע עדויות, או למחוק חלקים מהתצהיר? לחקור על התצהירים ולטעון בסיכומים לשינוי חזית? לסרב לקיים חקירות ביום הדיון משום שאינכם מוכנים? מה עושים?

ישנם כל מיני גישות לבעיה הזו: ישנם עורכי דין שסבורים שהדרך הטובה ביותר היא לבקש ביום הדיון למחוק את התצהירים, תוך כוונה שגם אם הם לא יימחקו – ייתכן שהצד שכנגד יאולץ לוותר על חלק מהעדים, ואולי על חלקים בתצהיריו. אחרים חושבים שאין ברירה – אלא לדחות את מועד הדיון כדי שניתן יהיה להתכונן לחקירה על התצהירים שהוגשו באיחור, והמהדרין אף מבקשים שבית המשפט יפסוק להם הוצאות. עורכי דין אחרים מוותרים מראש, בולעים את הצפרדע, ומקיימים את הדיון במועדו, על בסיס התצהירים שהוגשו. והשופטת? היא בכלל חושבת שהמחדל הדיוני של אחד מבעלי הדין זו הזדמנות מצויינת ללחוץ על הצדדים לסיים את התיק בפשרה.

מה הדרך הנכונה להתנהג בסיטואציה שכזו?

להמשיך לקרוא מה עושים כשהצד שכנגד מגיש תצהירים רגע לפני הדיון?

אולי תשתקו?

היום ניהלתי דיון שלם בבית המשפט מבלי להוציא מילה מהפה. זה לא שלא היה לי מה להגיד, דווקא היה לי הרבה מה להגיד, תמיד יש לי מה להגיד בתיקים שאני מטפל בהם. אבל היום החלטתי לשתוק.

הסיבה לשתיקתי היתה שהשופט תקף ללא הפסקה את הצד שכנגד. היא התפתלה וניסתה "להעביר את הכדור" אלי אבל אני לא התפתיתי להשיב לה. רק חייכתי כמו מונה ליזה ונתתי לה להמשיך להתפתל.

האמת, ריחמתי עליה. כששופט "נכנס בך" זה לא נעים, בעיקר שזה לא אישי אלא נוגע לעובדות המקרה. עורכת הדין הגישה תביעה מוצדקת, לא היתה לה שום ברירה אלא לפנות להליכים משפטיים. קרוב לוודאי שגם אני הייתי נוהג כמוה. כך לפחות חשבתי. להמשיך לקרוא אולי תשתקו?

גילוי מסמכים זה עניין של אסטרטגיה משפטית

הרבה פעמים עורכי דין מתלבטים עד כמה להיות נדיבים בהליכי גילוי מסמכים. לפעמים ההליכים האלה מתישים, מציקים ואפילו חצופים. למה לתת לצד שכנגד באמצעות עורך הדין שלו את דף החשבון של הסבתא מ-1928 בתביעה שעניינה בכלל סכסוך שכנים? יותר קל לטעון שמדובר במסמך לא רלבנטי וכך להיפטר מהחובה לגלות את המסמך. יש עורכי דין שכאשר הם מייצגים נתבעים הרי באופן עקרוני הם לא מעוניינים לשתף פעולה עם גילוי מסמכים, שהרי תפקידו של התובע הוא להוכיח את התביעה ואין שום סיבה לעזור לו למצוא חומר כנגד הלקוח. להמשיך לקרוא גילוי מסמכים זה עניין של אסטרטגיה משפטית

ושאינו יודע לשאול

בזה הרגע הסתיימה החקירה נגדית. העד מתחיל להתרומם ממושבו, השופטת מרימה עיניה מעל התצהירים וממלמלת בקול עייף, "חקירה חוזרת?". אתה מעיף מבט על העד שלך, הוא לא מוצא את הדרך שיורדת מן הדוכן, פניו חיוורות כסיד – הוא היה נותן כל סכום שבעולם בשביל לחזור שלוש שעות אחורה, לימים הטובים ההם – כלומר לזמן שלפני שהתחילה בו החקירה הנגדית. עורכת הדין של הצד שכנגד מבליעה חיוך מלא סיפוק, היא את היומית שלה עשתה. הלקוחות שלה מגחכים בינם לבין עצמם.

אז האם כדאי לחקור את העד שלך בחקירה חוזרת? להמשיך לקרוא ושאינו יודע לשאול

האם משה קצב צריך להחליף אסטרטגיה?

פרסום הפרוטוקול מהחקירה הנגדית שפך אור במידה רבה על האסטרטגיה שנקט משה קצב במשפטו: אסטרטגיה שגורסת שהוא צודק לחלוטין, ושכל התלונות כנגדו מופרכות. קצב נשאל שאלות רבות במהלך החקירה ובכולם העמיד גרסה שהפוכה לחלוטין לגרסת המתלוננות נגדו. קצב שכר את מיטב עורכי הדין בארץ, וחזקה עליהם שהכינו אותו ימים שלמים לעדות – כך שכל דבר שיצא מפיו בחקירה הראשית, לפחות, נבחן היטב על ידי צוות ההגנה במשך תקופה ארוכה. קרוב לוודאי שקצב הוכן לחקירה נגדית על ידי כך שלוטשה עבורו תשובה למבול של שאלות שניתן היה לצפות שהתביעה תשאל אותו במהלך חקירתו. אם אחרי כל ההכנה הזו קצב עדיין טרח לסתור כל פרט מעדותן של המתלוננות במשטרה ובבית המשפט – זה סימן שמדובר באסטרטגיה ולא בפליטת פה רגעיות של נאשם הנמצא במצוקה. להמשיך לקרוא האם משה קצב צריך להחליף אסטרטגיה?

אישי ציבור והסוס שאולי ימות

או שהפריץ ימות או שהסוס ימות: תמצית אסטרטגיית הדחייה של אנשי הציבור

בשנים האחרונות התרגלנו שאנשי ציבור רבים שנחשדים בפלילים נוקטים באסטרטגיה של סחבת ודחייה בהליכים המשפטים, ומשתדלים לדחות את הקץ בתקווה שמשהו יצוץ מאי שם וימנע את העונש הצפוי להם אם יורשעו. אסטרטגיה זו באה לידי ביטוי במיצוי כל הליך אפשרי במשפט, גם אם לא בטוח שיועיל להגנתם. אנחנו רואים שאישי ציבור מנצלים את זכות השימוע הקיימת להם בפני היועץ המשפטי לממשלה, ואחדים אף ניצלו את זכות השתיקה. לאסטרטגיה זו הגיון משלה: נדחה, ואז או שהפריץ ימות, או שהסוס ימות, או שאני אמות. אסטרטגיה זו זכתה לביקורת ציבורית רבה, והיו שחשבו שלאישי ציבור אין זכות לנקוט באסטרטגיה זו. היו שסברו שאיש ציבור צריך להוות דוגמא ולשתף פעולה עם מערכת המשפט באופן שמשפטו (שמן הסתם יהיה מתוקשר) יתנהל במהירות, ביעילות ובסדר מופתי.

לאסטרטגיית הדחייה שורשים עמוקים, מקורה בנוהג אנושי לדחות דברים שאינם נעימים, הן מתוך חוסר רצון לעשותם והן מתוך תקווה שאולי הדחייה תעביר את רוע הגזירה. ויש הרואים בה גם משום הפרעה נפשית הנקראת דחיינות (ויקיפדיה) וזאת כאשר אדם נוטה לדחות פעולות באופן עקבי כתוצאה מחרדה, הערכה עצמית נמוכה, הלך רוח של תבוסתנות או מבעייה נפשית כגון: דיכאון. להמשיך לקרוא אישי ציבור והסוס שאולי ימות

מה צריכה להיות האסטרטגיה התקשורתית בזמן ניהול משפט?

בשנים האחרונות נדמה שיותר ויותר משרדי עורכי דין עושים שימוש בתקשורת על מנת לקדם את התיק שאותו הם מנהלים. הצוותים שמנהלים את המשפט כוללים כיום, לעתים קרובות, יחצנ"ים ואנשי תוכן שמטרתם להזין את התקשורת במידע המתאים לאותו בעל דין שאותו הם מייצגים. במיוחד ניתן לראות את התופעה הזו בתחום המשפט הפלילי, שגם כך מעניין את הציבור יותר מאשר ענפים אחרים של המשפט, אבל לא רק במשפט הפלילי:  ניהול המשפט בתקשורת כאסטרטגיה משפטית מתאים מאוד גם לתיקים בתחום האזרחי. בהקשר זה נשאלת השאלה האם כדאי לשתף את התקשורת בניהול המשפט, ואיזו אסטרטגיה תקשורתית כדאי לנקוט אם בכלל.

אסטרטגיה תקשורתית נכונה תגרוס שלפעמים עדיף שלא לשלב את התקשורת בתיק

כדי לפשט את הנושא ננסה לתת לכם נימוקים בעד ונגד תכנון אסטרטגיה תקשורתית טובה ושיתוף התקשורת בניהול המשפט:

בעד: בימינו חלק מקבלת ההחלטות בכל תחום מתחומי החיים, גם של השופט, נגזר מדעת הקהל. אם הקהל תומך בצד מסויים במשפט זה עשוי להשפיע גם על השופט. לכן כדאי לדאוג שדעת הקהל תאהד את הלקוח שלנו, וכדי לעצב את דעת הקהל אנו זקוקים לתקשורת. כמו כן – יש להניח שהצד השני משתמש בתקשורת, ואם אנחנו לא נעשה את זה – הוא יזכה ביתרון על פנינו.

נגד: השופטים עלולים להתרגז עלינו כתוצאה מהדלפת חומרים מהתיק לתקשורת, והדבר יפעל כבומרנג ויטה את דעת השופטים כנגדנו. כמו כן – התקשורת אינה נשלטת על ידינו וקיימת סכנה שהחומרים שאנו מוסרים לה ישמשו כנגדנו. כמו כן, במשפט אזרחי עודף חשיפה עלול למנוע מאיתנו להשיג פשרה טובה בתיק או אף למנוע השגת פשרה בכלל, משום שהפרסום יגרע מהאמון שרוכש לנו הצד שכנגד, שגם כך אינו רב במיוחד.

יש לקחת בחשבון לעניין השיקולים גם את ההיבט האתי: חובת החסיון שחלה על עורך הדין  מונעת ממנו להדליף לתקשורת פרטים מתיקים אותם הוא מנהל. עצם השימוש בתקשורת עלול לפגוע במוניטין של עורך הדין ואף לגרום להעמדתו לדין בגין עבירה אתית.

דווקא בשל היתרונות והחסרונות שישנם בכל אחד מהמקרים מחוייב עורך הדין שמחליט בסופו של דבר להשתמש בתקשורת ככלי אסטרטגי במשפט לעשות את זה בצורה מושכלת, תוך שהוא מתכנן אסטרטגיה שבה ינקוט במהלך המשפט כולו, בהתאם לצרכי הלקוח שלו.  אסטרטגיה תקשורתית אפשרית בניהול המשפט תהיה כזו:

–  יש לערב את הלקוח בהחלטה על יציאה לתקשורת, להסביר לו את היתרונות והחסרונות ולקבל את הסכמתו למהלך. רק כך ימנעו חיכוכים אפשריים בין עורך הדין ללקוח כאשר יתפרסמו חומרים חסויים מהתיק.

–  יש לקבוע את כמות ואיכות החומרים שיוצאים לתקשורת בהתאם לשלבי ניהול התיק. בשלבים ההתחלתיים רצוי שהתקשורת תוזן במידע כללי בלבד, שיכלול בעיקר סיסמאות וכותרות מהטיעון הצפוי במשפט. אסור בשלב זה להדליף חומרים של ממש מהתיק. הדלפה של חומרים מהתיק בשלב הזה עלולה לגרום לנזק כפול – גם להרגיז את השופטים שלא מצפים שהתקשורת תדע לפניהם מה מתרחש בתיק, וגם לאבד את יסוד ההפתעה כלפי היריב, שהעברת החומר לתקשורת תעזור לו להתכונן טוב יותר למשפט.

–  עם סיום השלבים המקדמיים של התיק, ניתן לעשות הערכה כוללת של עמדת השופטים ולפי זה לקבוע איזה חומר אם בכלל ראוי שיתפרסם, ויגרום כמה שפחות נזק ביחסים בין הצדדים ובין עורכי הדין לשופטים בתוך אולם בית המשפט.

–  בשלב קיום ההוכחות (חקירות) אפשר להעביר לתקשורת ציטוטים מהעדויות והראיות שתומכים בטיעונכם המשפטי והעובדתי.

–  בשלב הסיכומים כדאי לשוב ולהיות זהיר, ולהתמקד בתמציות הטיעון כפי שהוא עולה גם מהסיכומים המוגשים או נטענים בעל פה בבית המשפט.

–  יש להמנע מהעברת חומר סודי לתקשורת, ורצוי להתמקד בחומרים שידועים לציבור גם כך, וששני הצדדים משתמשים בהם ממילא כל אחד לפי צרכיו.

באופן כללי, יציאתו של הצד השני לתקשורת, ראשון, פותרת את ההתלבטות האם יש לשתף את התקשורת בתיק, משום שאין להפקיר את הזירה התקשורתית לצד שכנגד, לאור הנזק העלול להגרם ללקוח מכך שהציבור ישמע רק צד אחד מהצדדים שבמחלוקת.

יציאה לתקשורת הינה צעד כבד משקל, שאינו מתאים לכל אחד מהתיקים. לפעמים כדאי שלא לערב את התקשורת בתיק, לא לאבד את גורם ההפתעה בניהול התיק ולא להתעמת בהתעמתות מיותרת עם השופטים. אך לעתים דווקא יצירת דעת הקהל יכולה לסייע לשפר את סיכויי הזכיה בתיק. ההחלטה האם להשתתף בזירה התקשורתית צריכה להתקבל בזהירות, תוך הערכת מכלול הגורמים הפועלים בתיק ובכללם מיהות השופט ויחסו האפשרי לשיתוף התקשורת בתיק, מידת האמון הקיימת עם הצד השני, והיכולת להגיע או לא להגיע לפשרה בתיק. גם לאחר קבלת ההחלטה לנהל את המשפט בתקשורת יש לבנות אסטרטגיה מסודרת שתקבע אילו חומרים יועברו לתקשורת, באיזה עיתוי ובכפוף לאיזו תגובה אפשרית של בית המשפט והצד שכנגד. רצוי לקבוע מראש אילו עתונאים יקבלו את החומרים המשפטיים, ולא להחליף את העתונאים המסקרים במהלך ניהול התיק.