גישור בסכסוכי שותפים

סכסוכי שותפים נוטים להסתיים פעמים רבות בפשרה. הסיבות לכך הן מגוונות, החשובה בהן היא שהסכסוך נסב על קיומו של עסק חי, והשותפים או בעלי המניות (אם מדובר בחברה מסחרית), מעדיפים פשרה על פני המשך הסכסוך שעצם קיומו מאיים על שלמות העסק.

סכסוכי שותפים נוטים להסתיים פעמים רבות בפשרה. הסיבות לכך הן מגוונות, החשובה בהן היא שהסכסוך נסב על קיומו של עסק חי, והשותפים או בעלי המניות (אם מדובר בחברה מסחרית), מעדיפים פשרה על פני המשך הסכסוך שעצם קיומו מאיים על שלמות העסק.

פעמים רבות מצליחים הצדדים בעצמם או בסיוע עורכי דינם להגיע לפשרה עוד טרם החלו הליכים משפטיים כלשהם. אחת הדרכים שמשמשת לשם פתרון הסכסוך היא להסתייע במגשרים.

אלא שאליה וקוץ בה: ישנם לא מעט גישורים בתחום זה שלא מסתיימים בפשרה. למעשה, לנוכח העובדה שברמה הרעיונית סכסוכי שותפים מתאימים מאוד לגישור, מפתיע עד כמה הגישור מתגלה פעמים רבות ככלי לא יעיל. הדבר מעורר את השאלה מדוע לא מסתיימים יותר סכסוכי שותפים במהלך הגישור?

לדעתי הסיבה היא שחלק לא מבוטל מהמגשרים מנסים לפתור את הסכסוך באופן רציונאלי. הנחתם היא כי לפניהם יושבים שני אנשי עסקים, רציניים וראציונליים, ובסופו של דבר הסכסוך הוא כספי. לכן, הם מחפשים פתרון שנכון מבחינה עסקית. מגשרים מקצועיים מצליחים לעיתים קרובות למצוא פתרון עסקי נאות, ובכל זאת הפתרון המוצע על ידם לא מתקבל על ידי הצדדים.

אמת הדבר כי הצדדים לסכסוכים אלה הם אנשים ראציונליים, והם מציגים את הסכסוך ככספי בעיקרו ויש להם נימוקים טובים מדוע הם מתעקשים ועומדים על שלהם. הבעיה היא שלמרות שהסכסוך נחזה להיות ראציונלי, הרי שבפועל הוא אמוציונאלי לחלוטין, ואי אפשר לפתור אותו באמצעות הצעות המבוססות על הגיון.

כדי לפתור סכסוך מסוג זה יש צורך בהרבה יותר מהבנה בכלכלה, חשבונאות ומיסוי. צריך להבין גם בנפש האנושית. מחקרים מתחום הפסיכולוגיה לימדו אותנו רבות על אופן החשיבה האנושית, ובעיקר על ההטיות הקוגניטיביות שבני אדם לוקים בהם.

לאור זאת, כדי להצליח לפתור סכסוך מסוג זה יש צורך להשתמש בכלים החודרים לתוך תוכה של נפש המתדיינים, ובעיקר לדעת איך לנטרל הטיות קוגניטיביות השולטות בצדדים.

אלא שבכלים אלה אין דיי: מגשר צריך לדעת לפרק את ה"מוקשים" שעומדים לפניו, ובהם גם המוקש האמוציונלי. אך את זאת עליו לעשות בד בבד עם הצגת תוכנית לסיום הסכסוך שיש בה הגיון עסקי.

במילים אחרות": המגשר צריך להביא בחשבון הן את הפן הראציונלי והן את הפן האמוציונאלי של הסכסוך. הדברים כרוכים זה בזה ללא אפשרות להפרידם.

איך עושים את זה?

ובכן, לדעתי הדרך הטובה ביותר היא לנסות ולפרק את הפן האמוציונאלי של הסכסוך כבר בתחילת הגישור. רק אחרי שהצדדים הופכים לפחות אמוציונאלים, והמגשר חש שהם בשלים לדון בסכסוך לגופו של עניין רק אז אפשר להציע הצעת פשרה הגיונית. ואולם, גם לאחר שהצעת הפשרה מונחת "על השולחן" צריך המגשר להשתדל להימנע מגלישה חוזרת של  הדיון לפסים אמוציונאליים.

מסובך? כן, זה מסובך, אבל בהחלט אפשרי. מגשר טוב יודע כיצד לטפל בשני הפנים של ההתנהגות האנושית, זו הראציונלית וזו האמוציונלית, ויודע איך לעבור מאחת לשניה במקביל, עד שהוא משיג את מטרותיו.

מאת: עו"ד ניר גולן

עורך דין מאז שנת 1996, עוסק בחברות, סכסוכי שותפים וייעוץ משפטי-אסטרטגי לעסקים ולעורכי דין