מיהרת להגיש תביעה? זה עלול לעלות לך ביוקר

כשחבר הכנסת אורן חזן הגיש לבית המשפט את תביעתו נגד עמית סגל הוא בוודאי לא שיער לעצמו שבסופו של ההליך בית המשפט יקבע שהוא השתמש בסמים וניהל בית קזינו. אם היו אומרים למישהו ממקורביו שהתוצאה הזו תתרחש בפסק דין שבו תתקבל תביעתו באופן חלקי, והוא אף יזכה בפיצוי בסך לא מבוטל בסך של ארבעים אלף ש"ח, הוא בוודאי היה תופס בראשו כלא מאמין. הרעיון שניתן לזכות בדין ועם זאת לאבד את עולמך בן לילה אינו זר למי שעוסק בעולם המשפט, ומהווה בהחלט תוצאה אפשרית של הדיון המשפטי.

ואכן, תוצאה משפטית שבה אדם זוכה במשפט, אך בדיעבד היה מעדיף שלא לגשת לבית המשפט מלכתחילה היא חזיון נפרץ במקומותינו. לא לחינם נוהגים עורכי הדין הוותיקים לומר לכל מי שמוכן לשמוע כי "אתה יודע איך אתה נכנס לבית המשפט, אך אינך יודע איך אתה יוצא ממנו". אמרה זו מבטאת היטב את העובדה שתוצאת ההליך המשפטי אינה צפויה, ואינה מסתכמת בשני מצבי הקיצון של "זכייה בתיק" או "הפסד" בו. בכל משפט עשויה התוצאה להיות ניצחון, או הפסד או משהו אחר שאינו ניצחון או הפסד, או סוג של פסק דין שמפשר בין עמדות הצדדים, או פסק דין שבו אדם זוכה בדין, אך שמו נפגע, או כל תוצאה אחרת שלא ניתן לחזותה מראש.

לעתים מטיל פסק הדין הגבלות או תנאים שיחולו על התובע ושיגרמו לניצחונו להפוך ללא כדאי: כך למשל, במקרה מסוים אדם ניגש לבית המשפט וביקש לאכוף הסכם אופציה לרכישת ממכר מסוים, לאחר שהנתבעים ניסו להתנער מההסכם. בית המשפט קיבל את התביעה והכריז על אכיפת ההסכם, אך במקביל הוא קיבל גם את עמדת הנתבעים שהתובע אינו טורח לממש את ההסכם, למרות שזה נחתם כבר לפני שנים, והתנה את האכיפה בכך שהיא תבוצע תוך תקופה מסוימת אותה קבע בית המשפט. מובן שהתנייה שכזו עשויה להקשות על תובע שאינו מעוניין לממש אופציה (כמו בדוגמה הזו) בתקופה מסוימת ובתנאים מסוימים, והוא נאלץ לעשות כן בשל פסק הדין.

הסיבות לחוסר הוודאות בהליך המשפטי הן רבות: ראיות חדשות שצצות במהלכו, או ראיות שלא הובאו בחשבון לפני תחילתו, עדים שמפתיעים בעדותם שמתגלה כמזיקה למגיש ההליך, שינויים חיצוניים בתפיסה הציבורית של נושא מסוים, ובראש וראשונה העמדה השיפוטית – שלא תמיד עולה בקנה אחד עם עמדתו של עורך הדין מגיש ההליך. יש לזכור כי ישנן דרכים רבות להגיע לתוצאה משפטית, וכל אדם עשוי להגיע לתוצאה משפטית שונה גם אם העובדות זהות. בעוד שעורך הדין של התובע עשוי לחשוב כי כלל הראיות מובילות לכך שיש לקבל את תביעתו, הרי שהשופט עשוי לחשוב אחרת לחלוטין ממנו, ועל אף שהדעות של שניהם לגיטימיות – הרי שרק דעתו של השופט היא שקובעת בסופו של יום.

חוסר הוודאות המובנה המתלווה להליך המשפטי, יחד עם הנזק שיכול להיגרם כתוצאה ממתן פסק הדין אמור להרתיע תובעים מלמהר לבית המשפט. אלא שבפועל, כפי שכולנו יודעים, אצבעם של התובעים קלה על ההדק, והם לא מנסים להימנע מהגשת תביעות, למרות שייתכן שמחלקן ניתן היה להימנע. עורכי דין רבים מניחים שעצם הגשת התביעה יפעיל לחץ על הנתבע להתפשר עם הלקוח שלהם, ולא מביאים בחשבון את האפשרות שהנתבע לא יגיב ללחץ האמור באופן לו ציפו. ישנם נתבעים שדווקא בשל הגשת התביעה מסרבים להתפשר כעניין שבעקרון, למרות שאילו הייתה עומדת בפניהם האפשרות להתפשר בטרם הגשת התביעה, אפשר שהיו מסכימים לעשות זאת.

עורכי דין מניחים בדרך כלל כי עומדות בפניהם רק שתי אופציות: להגיע לפשרה מוקדמת עם הנתבע או לפנות לבית המשפט. אך האמת ניתנת להיאמר כי אלו אינן הדרכים היחידות העומדות בפניהם, וכי פתוחים בפני עורכי הדין נתיבים רבים נוספים בהם יוכלו לעשות שימוש. נתיבים אלה אינם הנושא של פוסט זה, ואייחד להם מקום בפוסטים אחרים בעתיד. אך על קצה המזלג אציין כבר כי ישנם דרכים משפטיות לגיטימיות להוביל את הנתבע בסבך העולם המשפטי אל עבר התוצאה הרצויה ללקוח גם מבלי לחתום עמו על הסכם פשרה ומבלי להגיע לבית המשפט, כגון: לגרום לו להסיר את הגורם שבגינו עשוי התובע לפנות לבית המשפט.