כשהגשם יורד עלייך הוא יורד גם על האויב

גשם מתוך מאגר pexels-photo

גשם, מתוך מאגר pexels-photo

מי שמכיר אותי יודע שאני מאוד אוהב להשוות בין אסטרטגיה משפטית לאסטרטגיה צבאית. אמנם נכון הדבר שמדובר בשתי מערכות  שהשוני ביניהם רב, אך אי אפשר גם להתעלם מקווי הדמיון ביניהם. מה לעשות, בני אדם הם בני אדם, ומי שמתכנן מהלכיו מראש וצופה את מהלכיו של היריב עוד בטרם אלה יוצאים אל הפועל ייעשה זאת בין אם מדובר בשולחן החול בחמ"ל, ובין אם מדובר בשולחן חדר הישיבות במגדלי עזריאלי.

זו הסיבה שאני כל כך אוהב לקרוא על אסטרטגיה צבאית, להבין את החשיבה שמובילה למהלכים האסטרטגיים והטקטיים בשדה הקרב, וליישם את תורות הלחימה שהתגבשו במשך אלפי שנים, בין אם מדובר בתיקי חברות, סכסוכי שותפים או תיקים מסחריים.

הנה למשל דוגמא שמתאימה לימים הסגרירים שנחתו עלינו לאחרונה: מאו דזה דונג, המנהיג המיתולוגי של סין הקומוניסטית, ואחד מהאסטרטגיים הצבאיים הגדולים בכל הדורות, ו נהג לומר לאנשיו את המשפט הבא: "כשהגשם יורד עליכם הוא יורד גם על האויב." בכך העביר מאו לאנשיו את המסר שהתנאים בשדה הקרב שווים לשני הצדדים, ומי שיידע להסתגל אליהם ולעשות בהם את השימוש הנכון – הוא גם זה שינצח במערכה (האמרה הזו מיוחסת גם ליצחק שדה, בנוסח: "זכרו, כשיורד גשם – נרטב גם האויב. מנצח מי שמחזיק מעמד רגע אחד נוסף").

נזכרתי באמרה הזו בגלל תיק שבו נטלתי חלק שממחיש היטב כיצד המשפט הזה שימושי גם בשדה הקרב המשפטי:

לפני מספר שנים במהלך ישיבת בוררות, אני ועורכת הדין של הצד שכנגד הגענו להסכם ביניים מסוים בנושא של צו מניעה בסכסוך שותפים כלשהו, והגשנו אותו לאישור הבורר. במהלך הישיבה שדנה באישור הפסק עשתה עורכת הדין של הצד השני מעשה שלא ייעשה וניסתה להכניס להחלטת הבורר דברים שלא סוכמו בינינו קודם לכן, והיה בהם להרע את מצבו של מרשי.

כמובן שאני התנגדתי לכך בכל תוקף, ובנאום "חוצב להבות" הסברתי לבורר מדוע צריך לאשר את ההסכמות בינינו כמקשה אחת, או לא לאשר אותם כלל.

והנה, להפתעתי, הבורר החל לצעוק עלי. במשך עשר דקות בקירוב הוא הטיף לי מוסר בקולי קולות על כך שאני איני מסכים לאשר את הפסק בשינויים שניסתה להכניס עורכת הדין של הצד שכנגד, ועל כך שאני לא לוקח בחשבון את העובדה שעדיף למרשי לאשר את פסק הביניים עם השינויים שדורשת עורכת הדין של הצד שכנגד, מאשר לא לאשר את הפסק כלל.

כמובן שלא ויתרתי ועמדתי על שלי, ובסופו של דבר אושר הפסק בנוסחו המקורי, כפי שהסכמתי בטרם הישיבה עם אותה עורכת דין.

אתם בטח שואלים עכשיו מה הקשר בין הסיפור שלי לבין מאו דזה – דונג ולגשם שיורד עליכם ועל האויב?

ובכן, מסתבר שהצעקות הרמות של הבורר שהופנו לכיווני עשו רושם עז על הצד שכנגד. הלקוח של אותה עורכת דין הגיע למסקנה שאם הבורר מסוגל לצעוק עלי ולהטיף לי מוסר כאשר אני עומד על זכויות לגיטימיות של מרשי, אז לכו תדעו מה הוא מסוגל לעשות למי שיפסיד בתיק בסופו של יום. גשם המילים שיצא מפיו של הבורר וכוון אלי הוביל את הצד שכנגד למסקנה שכדאי לו להתפשר במהירות, ולא לקחת את הסיכון שהבורר הוא זה שיכריע בעניינו. וכך הסתובב הגלגל וסכסוך השותפים הזה הסתיים בפשרה נוחה מאוד ללקוח שלי.

המסקנה היא ברורה: גשם לא חייב להיות עשוי ממים, הוא יכול להיווצר ממילים רמות, הוא לא חייב להיות כזה שיורד בשדה הקרב, אלא יכול גם לטפטף באמצע דיון משפטי, והאויב לא חייב להיות אויב, הוא יכול להיות גם סתם צד יריב. ומכאן נובע שאמירותיו של מאו דזה-דונג טובות לא רק למי שמתכנן לנצח במלחמה, אלא גם למי שרוצה לנצח בשדה הקרב המשפטי. ותזכרו, כשהשופט או הבורר "מכסח" אותכם, הניצוצות שיוצאים מפיו פוגעים גם בצד השני.