מה עושים כשהצד שכנגד מגיש תצהירים רגע לפני הדיון?

אם יש משהו שמרגיז עורכי דין זו סיטואציה שבה הצד שכנגד מגיש תצהירי עדות ראשית ברגע האחרון לפני הדיון, חודשים לאחר המועד שבו הוא היה צריך להגיש את התצהירים, ועל הדרך הוא גם מכניס ראיות לא קבילות, עדויות שמיעה, שינוי חזית ואף מבקש להעיד עדים שקיימים סיבות שונות ומשונות העשויות למנוע את העדתם. לא רק שזה מרגיז – זה גם גורם לדילמה, כיצד להתנהג? לבקש מבית המשפט למנוע עדויות, או למחוק חלקים מהתצהיר? לחקור על התצהירים ולטעון בסיכומים לשינוי חזית? לסרב לקיים חקירות ביום הדיון משום שאינכם מוכנים? מה עושים?

ישנם כל מיני גישות לבעיה הזו: ישנם עורכי דין שסבורים שהדרך הטובה ביותר היא לבקש ביום הדיון למחוק את התצהירים, תוך כוונה שגם אם הם לא יימחקו – ייתכן שהצד שכנגד יאולץ לוותר על חלק מהעדים, ואולי על חלקים בתצהיריו. אחרים חושבים שאין ברירה – אלא לדחות את מועד הדיון כדי שניתן יהיה להתכונן לחקירה על התצהירים שהוגשו באיחור, והמהדרין אף מבקשים שבית המשפט יפסוק להם הוצאות. עורכי דין אחרים מוותרים מראש, בולעים את הצפרדע, ומקיימים את הדיון במועדו, על בסיס התצהירים שהוגשו. והשופטת? היא בכלל חושבת שהמחדל הדיוני של אחד מבעלי הדין זו הזדמנות מצויינת ללחוץ על הצדדים לסיים את התיק בפשרה.

מה הדרך הנכונה להתנהג בסיטואציה שכזו?

לדעתנו, ההתנהגות צריכה להיגזר מהאסטרטגיה שבחרנו בתיק. בכל רגע נתון אנחנו צריכים לראות מהי המטרה שלנו, ולנהוג לאורה. בשלב כל כך מאוחר של הדיון הסיכומים חייבים כבר "לשבת לנו בראש" היטב, אנחנו חייבים כבר לדעת מהם הטענות שלנו, ואילו ראיות מוכיחות אותם. פירושו של דבר הוא שעלינו להתייחס למחדל הדיוני של הצד שכנגד לא כאל פרשה נפרדת בתיק, אלא כאל הזדמנות להוציא מן התיק את המיטב. אנחנו צריכים לנצל את המחדל באופן האופטימלי, ולגרום לכך שיפעל לטובתנו.

איך עושים את זה?

בראש וראשונה בודקים האם האמור בתצהירים מועיל לנו או מפריע לנו. לעתים קרובות תוספת של "סיפורים" בתצהיר, או יותר מדי עדים – פועלת לטובתנו. חקירה נגדית היא כלי משפטי מעולה המאפשר למוטט את גרסתו של הצד שכנגד, ואם הצד שכנגד גם מוסיף סיפורים ו"עובדות" שלא הופיעו קודם בכתבי הטענות שלו, לעתים ניתן יהיה לנצל זאת כדי להראות שגרסתו מלאה חורים, ואינה מתבססת על האמת, אלא על המצאות מאוחרות של עורכי דינו שנעשו במיוחד לצורך ההליך. בה במידה – הוספת עד יכולה להועיל לנו, אם אנחנו יודעים שתצהירו של העד אינו חושף את כל העובדות הרלבנטיות, ויודעים שבחקירה ממוקדת היטב נוכל להראות שהעד הסתיר פרטים מהותיים מבית המשפט. גמגום של עד מעל דוכן העדים משפיע בעיקר על בעל הדין שקרא לו להעיד, המורל שלו יורד, וההתרשמות הכללית של בית המשפט נוטה לרעתו. כמובן שאפשר בעת החקירה להדגיש כי לא היה לנו זמן להתכונן ולבקש לקבוע מועד חדש למקצה שיפורים. אם נצליח לקבל מועד נוסף, אחרי שכבר התחלנו בחקירה, ישנו סיכוי טוב שנצליח לפגוע קשות באמינות גרסתו של הצד שכנגד.

טקטיקה שמצד אחד מדגישה בפני בית המשפט את העובדה שלא יכולנו להתכונן לדיון כראוי, ומצד שני מאפשרת לנו להתייחס לראיות הצד שכנגד לגופו של עניין – תזכה לרוב להערכתו של בית המשפט. יש לזכור שרק לעתים נדירות יימנע בית משפט מעד רלבנטי להעיד עקב סיבות פרוצדורליות. בית המשפט רוצה, ובצדק, שתהיה בפניו מלוא התמונה העובדתית, והוא אינו רוצה שפסק דינו יושפע ממחדלים פרוצדורליים כאלה ואחרים. דווקא היכולת שלנו לשלוט במצב, לחקור עד למרות שתצהירו הוגש באיחור, ולהתמודד בצורה מכובדת עם כל מיני תוספות ושיפורים לגרסת הצד שכנגד (תוך שכמובן אנו מדגישים את התנגדותנו לעדויות שמועה, ראיות בלתי קבילות ושינוי חזית), מוסיפה לנו נקודות בעיני בית המשפט, ופוגעת באמינותו של הצד שכנגד.

יש לזכור שככל שנתנגד להעדת עדים מסויימים, ובסופו של דבר בית המשפט יחליט להעידם, הרי שעלול להיווצר מצב שבית המשפט ייחס חשיבות יתר לעדויות הללו, משום שיניח שלא היינו מתנגדים אילו היה מדובר בעדות בלתי חשובה. האינטרס שלנו הוא להתייחס בביטול לעדויות של הצד שכנגד, ולהראות שהן שקריות ואינן מועילות לגרסתו במאום. כמובן שעלינו לעשות זאת בזהירות, ולהקפיד להתנגד לפגיעה בזכויות מרשינו בהתאם לדיני הראיות, וכמובן לבצע את החקירה אך ורק בכפוף להתנגדותנו לשינוי חזית ועדות שמועה. בסופו של דבר, אם יש שינוי חזית אמיתי, בית המשפט יביא זאת במסגרת שיקוליו בפסק הדין הסופי, אך כמובן שינסה לדחות את גרסת הצד שכנגד גם לגופו של עניין, שכן בתי משפט אינם אוהבים, כאמור, לבסס את פסקי דינם על נימוקים פרוצדורליים.