חייב הציע לך הסדר? קח את הכסף וברח

הסדר החוב שהוצע למחיקת חובות בקבוצת אי-די-בי, יחד עם תספורות האג"ח התכופות בשנים האחרונות, העלו לכותרות את נושא מחיקת החובות של חייבים. מדי שנה בנקים ונושים אחרים מוחקים סכומי עתק בשל חובות שאינם נפרעים וכנראה גם לא ייפרעו לעולם. אולי טוב שכך. ישנם חובות שאין להם עוד ערך כלכלי, משום שלא ניתן יהיה לעולם לגבות אותם. כאשר חייב מסוגל לשלם משהו על חשבון חובותיו ובתמורה יימחקו שאר חובותיו, לעיתים כדאי להסכים להסדר שכזה. הדבר עדיף מאשר להמשיך ולהחזיק לעד בחובות עתק שלעולם לא ניתן יהיה לגבותם. האם צריך למחוק חובות לכל חייב שהסתבך? בוודאי שלא. ישנם מקרים שבהם ראוי למחוק חובות וישנם מקרים שבהם ראוי לא למחוק. המחיקה אינה אוטומטית, ולא נכונה לכל מקרה ומקרה.

חייב הציע לך הסדר? קח את הכסף וברח. בתמונה: חייב קשור למשקולת של חובות. מתוך מאגר פיקסביי

מתי מדברים על הסדר חוב?

ניסיון החיים מלמד שכאשר החייב תם לב הנושה לעולם יסכים לדבר עם החייב על הסדר. הוא ידבר עמו בכל שלב שבו נמצאים הליכי הגבייה. גם כאשר הוא משוכנע שניתן לגבות יותר כסף על ידי ניהול מאבק. הטעם לכך פשוט: הנושה בסופו של דבר יתנהג בראציונליות. הנושה יודע שכסף שמוצע לו בהסדר יגיע אליו לכיס. זאת בזמן שכסף שהחייב נאלץ לשלם במסגרת פסק דין או הליכי גבייה יהיה קשה לקבלו, והדבר יהיה כרוך בהוצאות רבות. לפעמים עדיף לוותר על חלק מהכסף תמורת שיק ביד מאשר להמשיך להוציא הוצאות על עורכי דין והליכים משפטיים ארוכים. לכן כאשר נושה מבטיח לרדוף את החייב אפשר להירגע. זה לא יקרה כל כך מהר.

מתי כן רודפים אחר חייבים? כאשר אנו נתקלים בחייבים שאינם תמי לב. חייבים שמרמים את נושיהם; מעלימים נכסים; משקרים; משתכרים יותר ממה שהם מצהירים; וחיים ברמת חיים גבוהה מכפי שאפשר לצפות מהם במצבם. חייבים כאלה מצליחים לעורר רגשות שליליים חזקים אצל נושיהם, עד שאלו מתחילים לפעול בצורה אי-רציונלית. נושים רבים מוכנים להשקיע סכומי כסף נכבדים רק על מנת ללמד את החייב לקח ולהציל את כבודם האבוד. חייב שנוטה להתל בנושיו, מכניס עצמו לבעיה. האסטרטגיה שבה הוא נוקט עלולה להביא אותו לכך שבסופו של דבר אכן יישאר רק עם תחתוניו לעורו. החוק מגן על אנשים שהסתבכו בתום לב ולא על רמאים.

רדיפת חייבים תמי לב

שאלה שנוכל לשאול היא מדוע לעתים קרובות רודפים נושים גם אחרי חייבים תמי לב ומקשים על הסדר עמם? הסיבות לכך הן רבות. בראש וראשונה מקורן בכך שהנושים רוצים זמן כדי לברר ולחוש האם באמת אין סיכוי לראות כספים נוספים מהחייב. קיים גם אלמנט פסיכולוגי של ויתור על חוב. גרוע מכך, יש פחד מסטיגמה של "פראייר" שעלולה לדבוק בנושה שהסכים להסדר.

לעתים קרובות נושים משוכנעים שניתן יהיה לגבות חובות. הם מתעקשים לקבל את מלוא חובם חזרה אף שהסיכוי לכך פוחת מיום ליום. הם מפזרים איומים לעברו של החייב, שפעמים רבות כבר אין לו מה לעשות עמם. יש משהו מתסכל בנטייתם של נושים רבים להבטיח ירידה לנכסיו של החייב. בכל פגישה הם מבטיחים שיהפכו את החייב לחסר כול, פושט רגל שיישאר רק עם תחתוניו לגופו. ישנם נושים שמתעקשים לרדוף אחר חייב שהסתבך בתום לב, ואין סיכוי שיוכל להשיב חובותיו. התנהגות שכזו עלולה להביא להחמצת הזדמנות לראות חלק מהחוב חזרה. כך הנושה עלול לזרוק  "כסף טוב", על הוצאות משפטיות, כדי לנסות ולהחזיר לעצמו "כסף רע". כסף שהסיכויים לגבותו הולכים ופוחתים.

ייתכן כי מקרה אי-די-בי הוא לא המקרה שבו נרצה למהר ולמחוק חובות. עם זאת, כאשר חייב מציע הסדר סביר כדאי לשקול זאת. על הנושה לשקול אם ישנו סיכוי לגבות מהחייב יותר מכפי שהחייב מציע כעת. גם אם כן – על הנושה לשאול עצמו כמה זמן ייקח לגבות את החוב וכמה זה יעלה. לפעמים כדאי למחול על הכבוד, לקחת את הכסף שמציע החייב ולברוח.

מאת: עו"ד ניר גולן

עורך דין מאז שנת 1996, עוסק בחברות, סכסוכי שותפים וייעוץ משפטי-אסטרטגי לעסקים ולעורכי דין

5 תגובות בנושא “חייב הציע לך הסדר? קח את הכסף וברח”

  1. תודה ניר על מאמר מעניין ……..

    כדאי אולי להרהר גם באיזה קונספט חדש בקשר לחובות ונושים . טרנד המחאות לאחרונה , יצר דהלגיטימציה אכזרית ומועצמת מאין כמוה לחייבים בגדול , לאילו ה- סו קולד – כרישים , טייקונים וכו…..

    וכבר יש חייב ( אזרח מן היישוב אדם קשה יום ) לגיטימי מועשק , ויש חייב שהוא טייקון שהוא לא לגיטימי .

    בעוד שמבחינה מוסרית עינינית יש מעין היפוך יוצרות לכאורה :

    שהרי , זה השני מקבל גיבוי חוקי לחובו ( קונספט הבע"מ בכללי ) הכל לתכליות חברתיות , כלכליות , ציבוריות ( צמיחה כלכלית וייזמות ) והכל תוך כדי נטילת סיכונים אישיים וכלליים משמעותיים , ואילו זה השני הרי בעיקרון עושה רק לביתו .

    היפוך יוצרות של ממש !!

    תודה ………

    1. תודה פוקסי על התגובה.
      התמוטטות העסקים של חייבי הענק חשפה לציבור הרחב את נושא המחיקות, שעד עכשיו לא היה בכותרות. הבנקים מוחקים חובות מאז ומתמיד, ויש לכך כל מיני סיבות, שכולן בסופו של דבר נובעות מהאינטרס של הבנק עצמו.
      לעניין המחיקות לא צריך להיות שום הבדל בין חייב גדול – טייקון, לבין חייב קטן, הכללים שחלים צריכים להיות אותם כללים בדיוק, אלא שהבנקים מתעללים בחייבים קטנים ומתנהגים בכפפות של משי לחייבים הגדולים, כנראה משום שיותר קל לרדוף אחרי חוב של מאה אלף ש"ח מאשר אחרי חוב של מאה מליון ש"ח. בזמן שאת הראשון ניתן אולי לגבות, אין סיכויים רבים לגבות את השני.

      1. תודה על התגובה ניר …….

        טוב ניר , אני בתגובתי הבדלתי בין חוב לחוב . ברור שלא דומה חוב של אג"ח קונצרניות , לחוב של חברה בע"מ , לחוב רגיל . אתה מתייחס לחובות באופן גורף , בלי להבדיל בין חוב רגיל לבין חוב שהמחוקק מגדיר בעליל כחוב מוגבל מראש ( סעיף 6 כדרך משל לחוק החברות ….. ) .

        מה שניסיתי לחדד בתגובתי הראשונה , היה ההבדל בין חוב שטייקון יוצר בשביל לחפש ולמצוא גז כדרך משל , לבין סתם אדם מן היישוב , שלוקח הלוואה בשביל ליסוע לחו"ל או לשפץ הבית .

        אני תוהה , מבחינה פילוסופית מוסרית ( לגבי ההבדל המשפטי אין ממש ויכוח הרי ) אין הבדל לגביך בין השניים ? הייתי תמה מאוד אם כך ……..

        תודה …….

        1. ברור שיש הבדל בין חוב עסקי לחוב רגיל, אלא שלא כל חוב עסקי נוצר בשביל לחפש גז. חלק גדול מהחובות שנמחקים נוצרו עקב אשראי לעסקים קטנים ובינוניים שכשלו. מבחינה זו אני לא רואה סיבה להפלות בין אדם שפתח מסעדה ונשאר חייב מליון ש"ח לבנק, לבין טייקון שחיפש גז ונשאר עם 150 מליון ש"ח חוב. אגב, מבחינת הבנקים יש הבדל גדול, שהרי הבנק לא ייתן מליון ש"ח אשראי לעסק קטן ללא בטוחות מתאימות, אבל הוא עלול לתת חצי מליארד ש"ח לעסק גדול ללא בטוחות מספיקות. בכל מקרה, בפוסט אני לא עושה הבחנה לפי הסיבות להיווצרות החוב, אלא רק לפי הסיבות למחיקתו. אני מאמין שגם אם אדם לקח הלוואה לצורך נסיעה לחו"ל או שיפוץ ביתו – בסופו של דבר הנושה ימחל לו אם הדבר נעשה בתום לב, ואין סיכוי לגבות את החוב חזרה.

          1. אוקיי ניר , אז טוב שהבהרת עינין ההבדל בין חוב לחוב …….

            לגבי ההבדל בין מסעדה לחיפוש גז , הרי אני חולק עלך נמרצות .

            שהרי מבחינה ציבורית מוסרית וחקיקתית , ישנה אבחנה ברורה בין חיפוש גז , לבין פתיחת מסעדה וברור הדבר למה . היקף הצמיחה , התעסוקה , התועלת למשק הצפויים וכו…….. אין צורך להפליג בהמחשות ודוגמאות אינספור .

            ואילו מבחינת הבנק : הרי הבנק סובריני להחליט על עדיפויותיו העסקיות . הבנק כנותן אשראי , הינו למעשה שותף סמוי קונסטרקוטיבי בעסק . מבחינת הבנק , נקודת המוצא בהערכת ההסתברות להצלחה , שונה לחלוטין בהערכת ההסתברות להצלחה של מסעדה , לבין חיפוש גז . בעוד שבחיפוש גז הוא יכול למקד הערכות והסתברויות בצורה אופטימלית , הרי לגבי עשרות אלפים של בעלי עסקים קטנים שונים ומגוונים מתחומים שונים , קשה לו מאוד הדבר . עינין מקצועי גרידא .

            לאיו דווקא נובע הדבר מפגם מוסרי או אפליה או איפה ואיפה שריותיים לחלוטין . אלא שיקולים עסקיים פרופר , להם הבנק סובריני לחלוטין .

            הבנק גם יכול להתיחס איפה ואיפה ללקוח גדול ולקוח קטן . כפי שאתה כעורך דין , לא תתיחס באופן זהה לקונצרן כלל כלקוח , או – אדם מן היישוב שמבקש שירות של מה בכך . לרוב תראה התמונה הגדולה , ומיצוי האפשרויות העסקיות העתידיות . הבנק לא שונה במאומה מבעלים של עסקים אחרים לענין זה .

            תודה …….

סגור לתגובות.