כיצד תוכל ציפי ליבני להצליח בתפקידה?

הפרופ' דוד ליבאי נחשב לאחד משרי המשפטים הטובים והמוצלחים ביותר בכל תולדות מדינת ישראל. הצלחתו לא באה מעיסוק באף אחד מהנושאים הבוערים של מערכת המשפט: הפרופ' ליבאי לא פתר את בעיית עומס התיקים בבתי המשפט, הוא לא פתר את בעיית השחיקה במעמד המערכת, את העייפות והשחיקה המקצועית של שופטים, את הניכור בין לשכת עורכי הדין למערכת המשפט ואפילו לא את הצפת המקצוע בעורכי דין צעירים שהחלה כבר בתקופתו כשר משפטים. ובכל זאת הפרופ' ליבאי נחשב לשר משפטים מוצלח מאין כמוהו. סוד הצלחתו נעוץ בכך שלקח על עצמו פרוייקט שאיש לא טיפל בו, וביצע אותו עד תום: הוא השיג תקציב, תכנן והחל בבנייה של בניינים חדשים לבתי המשפט. כשנכנס לתפקידו היו רוב בתי המשפט בישראל מבנים מתפוררים ומוזנחים, ואילו כיום, בשל הפרוייקט שהחל בו כשר משפטים – נמצאים רוב בתי המשפט בבניינים חדשים ומפוארים.

שר משפטים הוא תפקיד מאוד אמורפי: מצד אחד מדובר בשליטה על משרד ענק, שחולש על הרשות השופטת, על הפרקליטות, על הסנגוריה הציבורית, לשכת רישום המקרקעין, רשם החברות והעמותות ועוד כהנה וכהנה גופים בעלי חשיבות ראשונה במעלה, מן הצד השני – כל הגופים הללו הינם עצמאיים, ושר המשפטים אינו יכול להתערב בתפקודם, בפעולותיהם או בתקציבם.

הפרופ' יעקב נאמן סיים זה עתה כהונה בת ארבע שנים כשר משפטים, ולמרות שהיה פעיל מאוד במסדרונות השלטון ובכנסת, כמעט שלא ניתן לרשום שום הישג משמעותי על שמו. דן מרידור, לעומתו, הצליח כשר משפטים להשפיע על מערכת המשפט בישראל כשדרבן ודחף להעברתם של שני חוקי יסוד חשובים, חוק יסוד: חופש העיסוק וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. משה ניסים כיהן כשר משפטים בממשלות האחדות הגדולות ובכל זאת לא השאיר חותמו על המערכת, מאיר שטרית, לעומתו, הצליח להעביר רפורמה רבת היקף במערכת ההוצאה לפועל. הווה אומר – אפשר להצליח בתפקיד שר המשפטים ואפשר גם להעביר תקופה במשרד מבלי להשאיר כל חותם. האם מישהו זוכר שטומי לפיד וצחי הנגבי היו שרי משפטים?

משרד המשפטים אינו זר לציפי ליבני. כאשר שינוי פרשה מן הממשלה ערב ההתנתקות קיבלה הגב' ליבני את תפקיד שרת המשפטים. היא נשאה בתפקיד זה עד להקמת קדימה והתפטרותו הלא רצונית של סילבן שלום מן הממשלה. אז קיבלה את תפקיד שרת החוץ. ציפי ליבני לא נשארה מספיק זמן במשרד כדי להשפיע, אך לבטח שירתה מספיק זמן בתפקיד בכדי להכיר היטב את מבנה המשרד, את היתרונות ואת המגבלות הקיימות בתפקיד. ציפי לבני אינה פוליטיקאית ש"הוצנחה" לתפקיד לאחר שסיימה תואר במשפטים מבלי לעסוק בו, אלא אשת ציבור שבעברה הייתה עורכת דין פעילה שהכירה את המערכת מהשטח. לציפי ליבני ישנם כל הנתונים הנדרשים בשביל להצליח בתפקיד, ובתנאי שתעשה את הפעולות הנכונות.

 כיצד איפוא יכולה ציפי ליבני להצליח בתפקיד?

בראש וראשונה עליה לבחור נושא או מספר נושאים שדרושה בהם התערבות שרת המשפטים, לשים אותם בראש סדרי העדיפות שלה, ולדאוג לפתרונם במלוא המרץ. את בעיית העומס בבתי המשפט היא לא תוכל לפתור, משום שלכך יש צורך בתקציבי ענק, ולהשיגם זו משימה כמעט בלתי אפשרית בתקופה של קיצוצים קשים בתקציב. גם את נושא שחיקת מעמדה של המערכת היא לא תוכל לפתור, משום שהשפעתו של משרד המשפטים על הרשות השופטת היא כמעט אפסית. מה בכל זאת אפשר לעשות?

ישנם כמה נושאים שמצריכים טיפול שורש, והצלחה בהם יכולה להיחשב כהצלחה כבירה. הראשון, נושא הפרישה של שופטים. נושא זה שהינו מורכב במהותו ואולי מצדיק פוסט נפרד, גורם נזק עצום לאמון הציבור במערכת המשפט. כולם מבינים שישנם שופטים שצריכים לסיים את תפקידם, אלא שמבלי לפתור את בעיית הפנסיה שלהם לא ניתן יהיה לעשות זאת. שופטים אלה גורמים נזק למערכת המשפט וככל שיקדימו לפרוש, כן ייטב. ניתן לפתור את הבעייה באמצעות מו"מ שקט שעיקרו תיווך בין משרד האוצר לבין הנהלת בתי המשפט, תוך הבנה שהנשיא גרוניס ייעשה את מה שצריך לאחר פתרון הבעייה.

נושא שני שישנה ציפייה שיטופל הינו האיכות הנמוכה של רבים מעורכי הדין. בדיון הציבורי ישנו עירוב בין שאלת האיכות המקצועית לבין נושא הצפת המקצוע. לא אחת עולה לדיון עניין הארכת ההתמחות במשפטים ככלי למנוע את הצפת המקצוע בעורכי דין חדשים. האמת ניתן להאמר שהארכת ההתמחות לא תמנע אפילו מסטודנט אחד להיכנס בשערי המקצוע, אבל תועיל מאוד לאיכות ולמקצועיות של עורכי הדין הצעירים. צריך לזכור שבעבר ההתמחות ארכה שנתיים, לאחר מכן היא קוצרה לשנה וחצי, ורק בשנת 1994 היא קוצרה לשנה. גם המתמחים עצמם מבינים ששנה היא פרק זמן קצר מדי בשביל ללמוד כיצד למלא תפקיד כל כך רגיש ואחראי של עורך דין. הארכת ההתמחות לשנתיים, ובמקביל חיוב המתמחים בהשתלמויות מקצועיות מעשיות, תועיל להעלות את הרמה המקצועית של עורכי הדין, ותשיב את אמון הציבור בעורכי הדין.

נושא שלישי שחייבים לטפל בו, הוא נושא האבטלה בקרב עורכי דין, בעיקר הצעירים. נכון שנושא התעסוקה אינו באחריות משרד המשפטים, אלא באחריות משרדי ממשלה אחרים, אלא שלמשרד המשפטים יש אינטרס ברור שעורכי דין יימצאו עבודה. מצוקת העבודה גורמת לעורכי דין לא בשלים לפנות לעצמאות, ואלה גורמים נזקים של ממש ללקוחותיהם, וכך פוגעים באמון הציבור בעורכי הדין ובמערכת המשפט. חשוב שלעורכי הדין הצעירים תהיה עבודה, כך שלעיסוק כעצמאים יפנו רק עורכי דין בשלים, שיש להם נסיון מספיק בעריכת דין, באופן שיוכלו לתת שירות טוב ומבלי לגרום לנזקים. גם כאן פתרון הבעיה מצריך שר שיידע לפנות לכל הגורמים הממשלתיים הרלבנטיים לצורך פתיחת משרות במגזר הציבורי בפני עורכי דין, ובמקביל ניתן לקדם העסקת עורכי דין גם במגזר העירוני כמו גם במגזר הפרטי. אדם שסיים תואר והתמחות במשפטים בהחלט ראוי לשמש במשרות רבות, לאו דווקא כיועץ משפטי, צריך כוח שידחוף את גורמי התעסוקה לקלוט אנשים שכאלה, דבר שיועיל מאוד למערכות שקולטות אותם וגם יפחית את האבטלה בקרב עורכי הדין.

לא מדובר בצעדים דרמטיים שניכרים מייד לעין, גם לא בצעדים שזוכים להתעניינות תקשורתית מקיפה. אבל צעדים שכאלה, כמו גם אחרים שאולי יהיה מקום לפרט אותם בפוסט נפרד, יכולים לשקם את מערכת המשפט ואת אמון הציבור. בסך הכל מדובר בבעיות שאף שר משפטים לא טיפל בהם, ואין ספק שמי שישכיל לטפל בהם כראוי – יזכה לאמונם של עשרות אלפי עורכי דין ומאות אלפי לקוחותיהם.

תגובות

  1. פוקסי הגיב:

    שלום מר גולן ,

    תודה על מאמר מעניין ……..

    לא הצלחתי להבין משמעותה של האמירה הבאה , כהאי לישנה מצטט אני :

    "……גם את נושא שחיקת מעמדה של המערכת היא לא תוכל לפתור, משום שהשפעתו של משרד המשפטים על הרשות השופטת היא כמעט אפסית. מה בכל זאת אפשר לעשות? ……"

    באיזה מובן מעמדה של המערכת נשחק ? איך ההשפעה של משרד המשפטים על הרשות השופטת ( שהיא אפסית לדעתך …… ) היה אמור לפתור הבעיה .

    תוכל לבאר לי …….

    תודה ………

    1. עו"ד ניר גולן הגיב:

      למרבה הצער אמון הציבור במערכת המשפט הולך ויורד עם השנים בצורה ניכרת, דבר שניתן לראותו במחקרים שנעשים. ר' לדוגמא את מאמרו של כב' השופט קליין בנושא בלינק הבא:
      http://www.psakdin.co.il/fileprint.asp?filename=/sada/public/art_cckd.htm

      זה נושא שצריך לטפל בו, משום שכוחה של מערכת המשפט נעוץ באמון הציבור. אלא שהסיכוי של שרת משפטים להצליח במשימה שכזו הוא נמוך וכמעט אפסי, משום שמשרד המשפטים אינו יכול להתערב בנעשה בתוך מערכת המשפט, שהינה מערכת עצמאית. אמון הציבור תלוי בסופו של דבר במערכת המשפט עצמה, ובענין זה שרת המשפטים אינה יכולה לטעמי לעשות מאום.

      1. פוקסי הגיב:

        תודה על התגובה ……..

        הבנתי , רק לא מבין , למה אתה לא חושב על מערך דוברות משוכלל ועוצמתי ביותר . מניסיון , הבעיה בפרספציה שגויה של הציבור , ולא עינין אובייקטיבי של ממש . לא מבינים פסיקות של בתי משפט !! לא מבינים החוק !! לא מבינים העיסוק והמאטריה !!

        ואם בדוברות עסקינן , אז ודאי שמשרד המשפטים , משרד שיכול למנף בענין כזה ……….

        תודה

        1. עו"ד ניר גולן הגיב:

          מערך דוברות משוכלל ועוצמתי תמיד רצוי, אלא שדוברות לא יכולה לחפות על חוסר עשייה. דוברות יכולה לקדם את העשייה לכשתהיה. אבל מה עושים כשאתה במערכת שבכל מקום שאתה רוצה לפעול בו ישנם גופים עוצמתיים שאסור לגעת בהם?
          בעיה, לא? לכן – הדרך הטובה ביותר היא לפעול במקומות שבהם יש סמכות, ויש אפשרות להשפיע. נגעתי בכמה אפשרויות שכאלה, וישנן עוד כמה.