עד כמה צריך לעדכן את הלקוח במצבו?

פעמים רבות כשישבו מולי לקוחות ותינו את צרותיהם, שאלתי את עצמי בשקט האם עלי לספר להם בדיוק מה מצבם, או לחסוך את זה מהם ופשוט לעשות מה שצריך כדי לחלץ אותם מהבוץ. תמיד בחרתי בשיטה של הגילוי המלא של האמת, גם אם היא לא נעימה, וגם אם הדבר הצריך ממני לבצע תפקיד של פסיכולוג יותר מאשר של עורך דין. באופן עקרוני אני מאלה שמאמינים שצריך לספר ללקוח את הכל וגם לומר לו מה האפשרויות ש"הולכות ליפול" עליו לאור מצבו. הבעיה היא שאחרי שאני מסיים את הנאום המשפטי המלומד אני תמיד מרגיש שהלקוח בודק בעדינות באיזה קומה המשרד שלי ממוקם ושוקל האם כדאי לקפוץ עכשיו, או שעדיף אחר כך.

אז נכון שעדיף שהלקוח יידע בדיוק מה מצבו, אבל מצד שני – מה זה בדיוק עוזר לו לדעת שהוא עומד לחטוף שתי תביעות חדשות, שופט עצבני, עיקול על חשבון הבנק וצו עיכוב יציאה מהארץ. האם בכלל מועיל שהוא יידע את כל זה, זה יעזור במשהו? תמיד אני תוהה למה אני טורח להכניס את הלקוח לדיכאון עמוק כשממילא הוא לא יכול לעשות שום דבר בנדון, חוץ מלסמוך עלי. באופן אישי, מאחר שלא נעים לי לראות לקוחות מדוכאים – הרי שלאחר נאום האופציות שעומדות להתקיים אני משקיע זמן רב בלעודד את הלקוחות, ולתת להם לראות שאחרי שייסתיימו שתי התביעות (בעוד כחמש עשרה שנה) מצבם יהיה נהדר והכל יחזור לקדמותו.

יש עורכי דין שמדלגים על השלב הראשון, הם מתרכזים ישר בנאום ה"יהיה בסדר" ומבחינתם שהלקוח לא יידע בכלל מה מצבו. מה שחשוב הוא שידאג לשלם בזמן את שכר טרחתם ואת כל השאר הם כבר ייעשו לבד. לפעמים אני מקנא בעורכי הדין שנוקטים בגישה הזו – משום שהם גם נמנעים מלבזבז זמן יקר, וגם חוסכים מעצמם את עגמת הנפש הכרוכה בשיחה עם לקוח מדוכא. יש עורכי דין שהולכים צעד אחד נוסף, ואפילו לא מעדכנים את הלקוח במה שמתרחש בתיק. הם מתמקדים בלעשות את עבודתם  בלבד.

אני מאמין באסכולה שרואה בעורך הדין גם מעין פסיכולוג ואיש אמונו של הלקוח. לא די בכך שעורך הדין עושה את עבודתו נאמנה, חשוב גם שידאג שהלקוח יוכל להמשיך לתפקד ביום יום, לעשות את הפעולות הנכונות ולצאת בהדרגה מבעיותיו. גישה זו גורסת שעורך הדין צריך לעשות יותר מסתם עבודה משפטית, אלא גם לטפל במכלול הבעיות של הלקוח.

אך ככל שהשוק הישראלי הופך לרווי יותר בעורכי דין כך רואים יותר ויותר עורכי דין שעושים את העבודה המשפטית בלבד, ואינם מטפלים במכלול בעיותיו של הלקוח. הסיבה לכך היא שעורכי דין צריכים להתפרנס, והם אינם יכולים להרשות לעצמם את המותרות שבהקדשת זמן לעבודה שהיא לא עבודה משפטית טהורה. חבל שזהו המצב, אבל ברור ממה הוא נובע. יש לקוות שבשלב כלשהו השוק יתייצב, ועורכי הדין יוכלו לשוב ולהקדיש ללקוחות את הזמן הדרוש כדי לעדכן אותם בכל תג ופרט מהמתרחש בתיק שלהם.

מאת: עו"ד ניר גולן

עורך דין מאז שנת 1996, עוסק בחברות, סכסוכי שותפים וייעוץ משפטי-אסטרטגי לעסקים ולעורכי דין