למי יש אינטרס בהצפת השוק בעורכי דין?

שיחה שהתקיימה השבוע עם ידידה עורכת דין הדגישה לי כי עורכי הדין עדיין מחכים שמישהו ישים את האצבע בסכר, ויעצור את ההצפה של השוק בישראל בעורכי דין. אותה ידידה היתה שמחה לדעת אם יש לה עתיד במקצוע, ואם היתה יודעת בוודאות שלא – סביר להניח שהיתה מחפשת לה כבר עכשיו מקצוע אחר לעסוק בו. אלא שאצל ידידתי, כמו אצל עורכי דין רבים נוספים, מקנן החשש שדקה לאחר שתעזוב את המקצוע ייסגר סוף-סוף שוק עורכי הדין, וניתן יהיה לשוב לעבודה נורמלית, בלי לחץ ומרדפים אחרי לקוחות. לצערה של ידידתי, ניתוח פשוט של האינטרסים הקיימים בשוק המשפטי מלמד שכפי שיש מי שמפסידים מהצפת המקצוע בעורכי דין חדשים – הרי שיש גם מי שמרוויחים מכך. מאחר שהמרוויחים הם קבוצות אינטרס חזקות, אפשר להניח שבשנים הקרובות ימשיכו להתווסף מדי שנה עוד אלפי עורכי דין לשוק הישראלי, ומספר עורכי הדין העוסקים במקצוע יגדל בצורה משמעותית.

ישנן שתי קבוצות אינטרס מכובדות שנשכרות מהצפת השוק: הקבוצה הראשונה אלו הן המכללות למשפטים. אין צורך להכביר מילים מה יקרה למכללות אם מישהו במשרד המשפטים יחליט לאמץ את מסקנות ועדת גרסטל ולהאריך את ההתמחות בעריכת דין לשנתיים. במקרה שכזה תרד כמות הפונים ללמוד עריכת דין, רווחיהן של המכללות יצטמקו (חלקן אולי אף יפסידו כספים) והם יאלצו לפטר מרצים. קשה להניח שלמכללות יש אינטרס בסגירת השוק. ייתכן שלסגל ההוראה במכללות יש עמדה משלו על איך השוק צריך להיראות, ובוודאי חלקם סבורים שיש כבר יותר מדי עורכי דין. אבל למכללות כגוף למטרות רווח אין כל עניין בסגירת השוק.

קבוצת אינטרס אחרת שנשכרת מהצפת השוק בעורכי דין אלו הם המשרדים הגדולים. הצפת השוק גרמה לירידה בשכר העבודה של עורכי דין שכירים, וכתוצאה מכך יכולים המשרדים להעסיק יותר עורכי דין תמורת אותו תקציב, וכך להגדיל את כמות הלקוחות ואת הרווחים מבלי להגדיל הוצאות באופן ניכר. המצב הזה גורם למשרדים לתפוח משנה לשנה. לשם המחשה בלבד, כשהייתי סטודנט מנה משרד עורכי הדין הגדול בארץ סך של ארבעים עורכי דין בלבד (אז זה היה משרד ש. הורוביץ). מאז גדלו המשרדים המובילים, וכיום כבר יש משרדים שמעסיקים מאות עובדים. קשה להניח שלמשרדים הגדולים יהיה איזה שהוא אינטרס בסגירת השוק.

מנגד ישנן קבוצות אינטרס שירוויחו מסגירת השוק: המרוויחים העיקריים יהיו המשרדים הקטנים, שנאלצים להתמודד כיום בשוק שיש בו תחרות פרועה ומאוד לא הוגנת. סגירת השוק תקטין את התחרות על כל לקוח ותגדיל את הרווחים שלהם, שכיום הם מאוד מצומצמים. קבוצה אחרת שתרוויח – הם השכירים עצמם, שמשכורתם תעלה. עוד קבוצת אינטרס אפשרית הם הפקולטות המסורתיות למשפטים באוניברסיטאות. סגירת השוק תביא לצמצום בכמות המכללות, מה שיביא להיצע גדול יותר של כוח הוראה טוב במחירים סבירים, וכן יחזיר את הבכורה בלימודי המשפטים למוסדות הוותיקים.

כששמים את קבוצות האינטרס מהסוג הראשון מול קבוצות האינטרס מהסוג השני – יש להניח שקולן של הראשונות יגבר. מדובר בגופים כלכליים חזקים, שלהם גם היכרויות עם כל המי ומי בעולם המשפט ובפוליטיקה. אין זה אומר, כמובן, שקבוצות האינטרס הללו פועלות לשם הצפת השוק או שהן נוקטות צעדים כלשהן לשם מניעת סגירת השוק. כל שניתוח האינטרסים עושה הוא לבדוק מה עדיף מבחינתן, והמסקנה הבלתי נמנעת היא שאין לקבוצות הללו כל סיבה לתמוך בסגירת השוק.

לאור זאת, מי שמצפה לראות בקרוב את סוף הצפת המקצוע באלפי עורכי דין חדשים מדי שנה – נכונה לו אכזבה. כל שנשאר לעשות הוא ללמוד כיצד להתמודד בשוק רווי, דווקא ההצפה יכולה להיות טובה למי שיודע להתמודד איתה בצורה נכונה. לכך ייתכן שאקדיש בעתיד פוסט או מספר פוסטים נפרדים.

תגובות

  1. ירון הגיב:

    סגירת שערי המקצוע באמצעות בחינה שלא בודקת יכולת וכישרון להיות עורך דין, היא למעשה מכבסת מילים שמשמעותה למנוע תחרות בענף עריכת הדין, על חשבון אותם מתמחים ותושבי פריפריה מוכשרים וראויים המבקשים לעסוק בעריכת דין, ובקשתם זו נמנעת מהם ובכך פוגעת בחופש העיסוק.

  2. עו"ד ניר גולן הגיב:

    ירון, אני לא בטוח ששינוי מתכונת הבחינה קשור לסגירת שערי המקצוע. אדם שלמד שלוש או שלוש וחצי שנים משפטים – לא ייוותר על המקצוע רק בגלל שנותנים לו בבחינה לנתח קייס ולא לענות על שאלות שבודקות את יכולת הזיכרון שלו, כפי שקורה היום. למעשה, קשה לי להניח שאי פעם ייסגרו שערי המקצוע, וצריך להתחיל להיערך למצב שבו יש עו"ד על כל 40-50 תושבים.