האם אגרת רשות השידור מוטלת באופן שוויוני?

בשנים האחרונות מתגברת הדרישה לבטל את אגרת הטלוויזיה והרדיו. המתנגדים לאגרה מבססים את נימוקיהם, בדרך כלל, על כך שמדובר באגרה אנכרוניסטית שמוטלת על תושבי המדינה שרובם אינם צופים כלל בערוץ 1, או שצופים בו דרך חברות הכבלים שגם הן לוקחות כסף על השידור. מסתבר שעם אגרת הטלוויזיה קיימות בעיות נוספות, חלקן קשורות לאפלייה בין מחזיקים שונים. כך למשל מגלה בחינה של חוק רשות השידור ותקנות שהותקנו מכוחו כי קיימת אפלייה בהטלת האגרה בין אנשים שנשואים כדת וכדין, לבין זוגות לא נשואים, ואפילו בין משפחות המתגוררות בדירה אחת לבין שותפים החולקים יחד דירה.

חוק רשות השידור, התשכ"ה – 1965 מטיל על המחזיק בטלוויזיה חובת תשלום של אגרה. חובה זו חלה על כל המחזיקים במקלטי טלוויזיה. ואולם, תקנות רשות השידור (אגרות, פטורים, קנסות והצמדה), התשל"ד – 1974 קובעות רשימה של אנשים שלמרות שהם מחזיקים בטלוויזיה הם פטורים מתשלום האגרה. בתוך הרשימה הזו ניתן למצוא את נשיא המדינה, שגרירים וקונסולים, עיוור, חרש-אילם, עולה חדש שטרם עברו שנתיים מיום עלייתו ועוד כהנה וכהנה. בין שאר הפטורים מעניקות התקנות פטור מתשלום אגרה לאדם המתגורר בביתו של קרוב משפחה המחזיק במקלט טלוויזיה.

והנה, במקרה מסויים שאירע לאחרונה דרשה רשות השידור תשלום מאדם המתגורר עם בת זוג שאינו נשוי לה. כאשר העמיד אותו אדם את רשות השידור על כך שהאגרה בבית משולמת על ידי בת זוגו, הוא נדרש להציג הסכם ממון, ולאחר שהרשות הבינה שאין הסכם שכזה – דרשה תצהיר בפני עורך דין. לכאורה, נמצא פתרון פרקטי לבעיה, אלא שגם פניה לעורך דין עולה כסף, זמן וטרטור, ואין כל סיבה לטרטר אדם כאשר הוא מצהיר או מצהירה שהוא מתגורר עם בן או בת זוג.

הפטור הניתן לבן משפחה כולל בתוכו את בני הזוג של המחזיק ואת ילדיו הגרים עמו. כל אלה נכנסים להגדרת המונח – משפחה. אולם, מה קורה אם בן הזוג אינו נשוי למחזיק במקלט ואינו בן משפחה, מדוע עליו לשלם אגרת טלוויזיה בנפרד?

בה במידה, התקנות האמורות פוטרות מתשלום בעבור מקלט טלוויזיה, כאשר באותה יחידת דיור שבה מתגורר המחזיק ישנה טלוויזיה אחרת שבבעלותו ושעליה שולמה אגרה. אך מה קורה בדירה בה מתגוררים, למשל, שלושה אנשים שבבעלותו של כל אחד מהם מקלט טלוויזיה, האם הם עלולים להדרש לשלם אגרות נפרדות בשל מקלטי הטלוויזיות שבבעלותם?

ב-1974, כשהותקנו התקנות בדבר הפטורים מתשלום האגרה, שאלות אלה לא היו רלבנטיות. רוב תושביה של מדינת ישראל התגוררו בתאים משפחתיים המוסדרים בקשרי נישואין, ובמסגרות משפחתיות. היום המצב אינו כזה, כיום המשפחה הישראלית אינה כוללת דווקא זוגות נשואים, ופעמים קרובות אפשר למצוא זוגות שהם ידועים בציבור, או סתם זוגות שחיים יחדיו במעמד שאינו מגיע לכלל סטטוס של ידועים בציבור. גם הנוהג שבכל דירה גרה משפחה אינו קיים עוד, וכיום אנשים רבים חולקים את דירתם עם אנשים שאינם מבני משפחתם.

לדעתנו יש לשנות את החוק והתקנות באופן שייחייב את רשות השידור להסתפק בהצהרה בלבד, לא מאומתת על ידי עורך דין, כאשר אם יסתבר שהמצהיר או המצהירה שיקרו – הם ייענשו כחוק. כל עוד שלא יוסדר הדבר בחוק הרי שאנשים בעלי מאפיינים זהים עלולים לקבל יחס שונה מרשות של המדינה, ולכך אסור להסכים.