ההבדל בין חוזה רגיל לחוזה אחיד

חוק החוזים בישראל מקדש תפיסה לפיה צדדים יכולים לרשום בחוזה תניות ככל העולה על רוחם. המדינה אינה צריכה להתערב בחוזה, גם אם הוראותיו אינן צודקות. כל עוד הוראות החוזה חוקיות, ואינן נוגדות את תקנת הציבור – יכולים הצדדים לקבוע את תוכן החוזה כרצונם. מי שחותם על החוזה יהיה מחויב להוראות הכתובות בו, גם אם אלו הן תניות הגובלות באבסורד.

בתי משפט יתערבו בתוכן החוזה רק אם יסתבר שהחוזה הושג בכפייה, או בעושק, או תוך פגם אחר שנקוב בחוק החוזים. בתי משפט גם יכולים ליצוק תוכן במילות החוזה על דרך פרשנות. לבתי המשפט סמכות רחבה לפרש את החוזה באופן הנראה להם. פרשנות זו תעשה בראש וראשונה על פי לשון החוזה. רק אם זו אינה ברורה ניתן יהיה לפנות לכללים פרשניים אחרים.

חוזים אחידים. בתמונה: חוזה לא חתום. התמונה לקוחה ממאגר פיקסביי

סוגי חוזים שהמדינה מתערבת בהם

אבל יש סוגי חוזים שהמדינה מראש מתערבת בתוכנם, אלו הם החוזים האחידים. חוזים אלה – נהוגים בבנקים, חברות ביטוח, חברות סלולאר וחברות גדולות אחרות. אלו חוזים שבהם אין למתקשר בהם חופש אמיתי לקבוע בעצמו את תניות החוזה. הלקוח נאלץ לחתום על החוזה כפי שהוא. כפיצוי המדינה מעניקה לו הגנה מסויימת בכך שבית הדין לחוזים אחידים יכול לבטל תניות בחוזה או להכריז עליהן כמקפחות.

מי שמכיר את הוראות חוק החוזים האחידים יודע שקשה מאוד להתחמק מהוראות חוזה אחיד. תנסו לטעון בבית משפט שאינכם מחויבים לחוזה שחתמתם עם הבנק משום שלא הייתה לכם ברירה. קרוב לוודאי ש"תעופו" בליווי הוצאות. בתי משפט מצפים שלקוח יקיים הוראות של חוזה אחיד, למרות שלא הייתה לו שום ברירה אלא לחתום עליו.

לדעתי יש בכך טעם לפגם. חברות גדולות אינן מאפשרות ללקוחות לנהל מו"מ על תנאי החוזה. הן מכריחות אותם לחתום על החוזה כמות שהוא. האפשרות היחידה העומדת לפניו להתחמק מתניות החוזה היא לא לחתום עליו. במקרה כזה יש להניח שלא יקבל את השירות או המוצר שבו הוא מעוניין.

כשללקוח אין ברירה אלא לחתום על חוזה אחיד

דוגמא טובה למקרה בו אין ללקוח ברירה אלא לחתום על חוזה אחיד ולהיות שבוי בהוראותיו הוא כאשר הלקוח פותח עסק. על פי החוק עוסק חייב להחזיק חשבון בנק ואליו להכניס את כל התקבולים שקיבל. מאחר שהוא חייב לפתוח חשבון בבנק – הוא חייב לחתום על החוזה שהבנק מכתיב לו. גם אם יפנה לבנק אחר הדבר לא יעזור לו. בכל הבנקים ישנם חוזים אחידים. יש לשער כי במקרה כזה הלקוח יחתום על החוזה שהציג לו הבנק. הוא יהיה מחויב בהוראות החוזה בין אם יחפוץ בכך ובין אם לאו.

המקרה של מסמכי פתיחת חשבון הוא מקרה קל יחסית. הלקוח אינו לוקח על עצמו מחויבות, אלא אם כן הוא נוטל אשראי מהבנק באותה הזדמנות. אבל מה קורה במקרים בהם הבנק נותן ללקוח ברירה בין לחתום על הלוואה לפריסת חובותיו בתנאים שאי אפשר לעמוד בהם לבין מינוי כונס נכסים על עסקיו והכרזתו כפושט רגל?

הגיע הזמן שהכנסת תתערב ותקבע כללים יותר נוקשים על מה אפשר להחתים לקוח ועל מה לא. רצוי גם לאפשר ללקוחות לנהל מו"מ על תנאי החוזים עם החברות הגדולות וכך להשפיע על תוכן החוזה.

מאת: עו"ד ניר גולן

עורך דין מאז שנת 1996, עוסק בחברות, סכסוכי שותפים וייעוץ משפטי-אסטרטגי לעסקים ולעורכי דין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *