אי הבאת מצהיר לחקירה – אסטרטגיה שעלולה לעלות ביוקר

ישנם תכסיסים משפטיים שלעתים מצליחים ולעתים נכשלים, אבל כישלון בהם עלול לעלות ביוקר. אחד המקרים הוא כאשר לא מביאים מצהיר לחקירה בבקשת רשות להתגונן, במטרה שהשופט ידחה את הדיון וכך ירוויח מגיש הבקשה זמן. התכסיס הזה משמש למקרים בהם קיים חוב כספי, אך הלקוח אינו יכול או אינו רוצה לשלם אותו. במקרה כזה ממתין הלקוח לתביעה וכאשר היא נמסרת לו הוא שוכר עו"ד ומגיש בקשת רשות להתגונן שנימוקיה לקוחים "מן היקב ומן הגורן" או בשפה פשוטה – אין בה נימוקים כלל.

היתרון בהגשת בקשה כזו היא לנצל את פרק הזמן הארוך שעובר מעת הגשת הבקשה לרשות להתגונן ועד לדיון בה. כאשר בינתיים הלקוח מרוויח זמן, יכול לנסות ולארגן כסף על מנת לשלם את חובו, ואולי אפילו לנצל את העובדה שקיימים עורכי דין בתמונה על מנת להגיע לפשרה נוחה. ניצול שכזה של מערכת המשפט הוא לגיטימי, אבל לא ממש ראוי, ובתי המשפט מאוד לא אוהבים אותו. אך הבעיה המרכזית בהגשת בקשה כזו, שהינה בקשת סרק במהותה, הוא שהרווח בגינה לעתים מתמצה בדחיית הקץ במספר חודשים בלבד.

 מה עושים כשמגיע מועד הדיון בבקשת סרק?

אני סבור שבמקרים כאלה צריך להתייצב בבית המשפט ולנסות לשכנע את השופט שיש ממש בבקשה, ולנצל את המעמד על מנת להגיע לפשרה. יש עורכי דין שלא חושבים כמוני, ומנסים לדחות את הקץ באמצעות תכסיס של אי התייצבות המצהיר לחקירה, תוך שהם מתרצים את אי ההתייצבות בתירוצים מתירוצים שונים. המטרה באי התייצבות היא לדחות את מועד הדיון למועד מאוחר יותר, וכך להרוויח זמן נוסף.

הבעיה היא שתכסיס זה עלול לעלות ביוקר לא רק ללקוח אלא גם לעורך הדין. במקרה מסוים הגישו לקוחות הגנת סרק לבית המשפט ושכרו עורך דין על מנת שיגיש אותה עבורם. ביום הדיון לא התייצבו הלקוחות לחקירה על תצהירם ועורך הדין ביקש לדחות את מועד הדיון. אלא שבית המשפט לא נעתר לבקשה, דחה את הבקשה ונתן פסק דין שחייב את הלקוחות במלוא סכום התביעה כנגדם. הלקוחות מיהרו והגישו תביעה כנגד עורך הדין בה טענו כי ייעץ להם שלא להתייצב לדיון, וכן טענו שלא הגיש לבית המשפט מסמכים שתומכים בטענותיהם. בכתב הגנתו טען עורך הדין כי לא נמסרו לו על ידי הלקוחות מסמכים נוספים מעבר לאלו שהגיש לבית המשפט. באשר לאי התייצבות המצהירים לחקירה טען עורך הדין כי מדובר בתכסיס משפטי שנועד להרוויח זמן, משום שללקוחות לא הייתה הגנה ראויה. בית המשפט דחה את ההגנה ופסק שעורך הדין צריך לפצות את לקוחותיו. בית המשפט אמנם קבע שתכסיסנות משפטית היא דבר לגיטימי, אלא שיש גבול עד כמה ניתן להשתמש בה.

המסקנה העולה ממקרה זה היא שנקיטה בתכסיס של אי התייצבות היא מסוכנת, ועלולה לחזור כבומרנג לעורך הדין. רצוי שעורכי דין יימנעו מנקיטה בתכסיס שכזה, ואם הלקוח בכל זאת מחליט שלא להתייצב לדיון – שיקדימו ויתפטרו מייצוגו.

מאת: עו"ד ניר גולן

עורך דין מאז שנת 1996, עוסק בחברות, סכסוכי שותפים וייעוץ משפטי-אסטרטגי לעסקים ולעורכי דין