נושים – אל תמהרו לגבות חובות

פשיטות רגל, חובות והסדרי נושים הם תחום שבו משחק השחמט המשפטי יודע לייצר אינספור מהלכים. עד כמה שלעתים זה נראה בלתי מתקבל על הדעת הרי שדיני חדלות הפירעון, מספקים התלבטויות לא מעטות כיצד לנהוג. למעשה, האסטרטגיה המשפטית עולה ופורחת דווקא במצבים שכאלה שיש בהם צורך לקבל החלטות חשובות ומרחיקות לכת, לעתים במהירות גדולה. הצורך בתכנון אסטרטגי אינו רק נחלתם של החייבים אלא גם של הנושים. אחת השאלות שמטרידות נושים שחייבים להם כסף הינה עיתוי גביית החוב: האם כדאי למהר ולגבות את החוב מייד כשהוא נוצר או שאולי לחכות קצת ולתת לחייב הזדמנות להסתדר ולהחזיר את חובו?

ניסיון החיים מלמד כי נושים רבים, בעיקר ספקים, לא ששים למהר ולפתוח בהליכים משפטיים כנגד חייב, מחשש שהליכים אלו ימוטטו אותו ויקטינו בכך את הסיכוי להחזר החוב, וגם מחשש שפתיחה בהליכים תגרום לכך שאותו חייב יחדל מלרכוש מהם סחורות. יש לזכור כי החייב הנו בדרך כלל לקוח של הנושה, ולעתים אפילו לקוח גדול. הנושה יעדיף פעמים רבות להמתין בסבלנות ולנסות לגבות את החוב מבלי להשתמש באמצעים משפטיים, תוך תקווה שבכך יימנע את קריסת החייב ואבדן אפשרויות הגבייה ממנו.

ההתלבטות באיזו אסטרטגיה לבחור מחריפה כאשר מצטברות בידי הנושה אינדיקציות לכך שהחייב קרוב למצב של חדלות פירעון, שבו לא יוכל עוד להחזיר את חובותיו. בסיטואציה שכזו האינסטינקט הכלכלי של הנושה הוא למהר ולפתוח בהליכים כדי להיות הנושה הראשון של החייב. התחושה האינסטינקטיבית של הנושה תהיה לרוב שמי שימהר יראה את כספו, ומי שיחכה יפסיד את כספו, משום שאת המעט שנשאר לחייב יקחו אחרים שיהיו מספיק זריזים וחרוצים להגיע ראשונים לרכושו של החייב. בגלל תחושה זו – ברגע שחייב (או חברה חייבת) מגיעים למצב של חדלות פירעון, מייד עטים עליהם הנושים, ובן לילה מוצאים עצמם החייבים מוצפים בתביעות ובבקשות לביצוע של בטוחות שנתנו לנושים, בדרך כלל בלשכת ההוצאה לפועל.

לכאורה נשמע שהתשובה לשאלה האם יש למהר ולפעול לגביית החוב היא פשוטה, אך הדבר ממש אינו כך: הפרדוקס הוא שדווקא במצב הזה קטנים הסיכויים של נושה לגבות את חובו, משום שכאשר כל הנושים עטים בבת אחת על החייב, עסקיו של החייב מתמוטטים במהירות, ומעט הכסף שנשאר בהם אינו מספיק לשם כיסוי את החוב כלפי הנושים שכבר פתחו בהליכים משפטיים. פרדוקס "ההליכים טרם זמנם" גורם לכך שנושה שמיהר ופעל בזמן סביר כנגד החייב עשוי לגבות פחות כספים מנושה שממתין בסבלנות עד שהחייב יתאושש ויכולת הפירעון שלו תשתפר, ויוצא שכרו בהפסדו.

אז לגבות או לא לגבות את החוב?

לשאלה זו יש כמו תמיד יותר מתשובה אחת. התשובה תלויה בנסיבות העניין: אם לחייב ישנם נושים רבים ויכולת פירעון נמוכה, סביר להניח שבסופו של יום הוא ימצא עצמו ממילא בפשיטת רגל (או פירוק – אם מדובר בחברה). במקרה שכזה אין שום סיבה לחכות, אלא יש להגיש תביעת חוב לנאמן בפשיטת רגל/ מפרק במועדים הקצובים בחוק או בהחלטת בית המשפט. אי הגשת תביעת החוב תגרום להפסד הזכויות לקבלת כסף מהחייב. אך אם החייב לא נכנס לפשיטת רגל,  יש מקום לשקול את עיתוי פתיחת ההליכים נגדו. השיקולים הרלוונטיים כיצד לפעול יהיו מספר וגובה החובות שיש לחייב, כמות ההליכים שנפתחו נגדו, מיהם הנושים (האם בנקים או ספקים – יש הבדל גדול בין השניים שלגביו נפרט בנפרד), האם העסק עדיין מתפקד או שחדל למעשה מלהתקיים, וכמובן – גילו של החייב – האם יש לו יכולת עתידית להשתקם או שרכושו כיום הוא מלוא הרכוש שאי פעם יהיה לו.

יש להיזהר ולסייג את הפרמטרים הללו בכך שהם כפופים כולם לדיני השיהוי וההתיישנות: אם החוב עומד להתיישן – מובן שיש למהר ולגבות אותו, משום שאחרת יאבד הנושה את זכויותיו. באותה מידה – אם ישנו חשש שהגשת תביעה או הגשת בטוחה לביצוע עשויה ללקות בשיהוי, וכתוצאה מכך להביא לדחיית התביעה – אף אז יש להקדים ולפעול על מנת שלא ללקות בשיהוי. לעומת זאת אם מדובר בחוב "טרי" ואין חשש מהתיישנות או שיהוי, וכל הפרמטרים שצוינו לעיל מצביעים על עדיפות ברורה להמתנה בגביית החוב על פני פנייה מידית להליכי גבייה, אזי אפשר לשקול את האפשרות להמתין עם הגבייה. כמובן שיש להיזהר מאוד בשקלול המרכיבים, משום ששאלת העיתוי תשפיע על יכולת גביית החוב ועל גובה הסכום שיתקבל, אם בכלל. למרבה הצער, דווקא במצבים האלו צריכים לקבל את ההחלטה במהירות. אולי לכן חשוב להבין באסטרטגיה ומשפט.

(כמו תמיד – אין באמור לעיל משום עצה משפטית ויש לשקול כל מקרה על פי נסיבותיו, לא ניתן להסתמך על הפוסט כעצה קונקרטית התקפה בכל מצב ומצב).

מאת: עו"ד ניר גולן

עורך דין מאז שנת 1996, עוסק בחברות, סכסוכי שותפים וייעוץ משפטי-אסטרטגי לעסקים ולעורכי דין