סחבת בהסדרי נושים ככלי אסטרטגי להשגת מטרות

פרופסור אריה בבצו'ק: מצא כי מנהלי חברות בשיקום נוקטים בהליכים של סחבת באישור ההסדר (התמונה לקוחה מאתר אוניברסיטת הארוורד)

אסטרטגיה משפטית יכולה להתבטא בפעולה או בסדרת פעולות שמבצע המתדיין, אך היא יכולה לבוא לידי ביטוי גם באי עשייה של פעולות מסויימות שישנה ציפייה לעשייתן בזמן נתון. אחת הדוגמאות הטובות לכך קשורה בדרך שבה מתייחסים לרציפותו של המו"מ לקבלתו או דחייתו של הסדר נושים. מסתבר שלעיתוי קבלת ההחלטה אם לתמוך בהסדר ישנו חשיבות באשר לפירות שיכולים בעלי מניות ונושים לקצור בהסדר נושים. יש לסייג שלצורך השגת הישגים על ידי נושים על הנושה להיות גדול או אסטרטגי או שמושג שיתוף פעולה בין קבוצה של נושים.

כלל השוויון בין נושים
בדיני פשיטת רגל בכלל ובדינים הקשורים בהבראת חברות בפרט, קיים כלל האוסר על העדפת נושים. פירושו של הכלל הנו כי בחלוקת נכסי החברה או הדיבידנד במקרה של הסדר נושים, יזכה כל נושה לחלק זהה לחלקיהם של נושים אחרים באותה קבוצת נשייה. פירושו של דבר הנו שאם אתה ספק של החברה שבהקפאת הליכים, למשל, ואינך אוחז בבטוחות לחובה של החברה שבהסדר כלפייך, הרי שהנך נושה בלתי מובטח וחלקך בדיבידינד או בנכסים שתקבל במסגרת הסדר הנושים יהיה שווה לחלק שמקבל כל נושה אחר הנמצא במעמדך. באותה מידה, אם אתה עובד של החברה, חלקך יהיה כחלקם של עובדים אחרים, ואם אתה רשות מס חלקך יהיה כחלקה של כל רשות מס אחרת וזאת בכפוף לכללי החלוקה של הנשייה, המוסדרים בפקודת פשיטת הרגל ובפקודת החברות.

האמנם זה מה שקורה בפועל?
במחקרים אמפיריים שנערכו בארה"ב התגלה כבר לפני כעשרים שנה שבעלי מניות בחברה המשתקמת עשויים ליהנות מחלוקת זכויות בערך הגבוה מהערך המגיע להם. הפרופ' בבצ'וק וצ'אנג תולים תופעה זו, בין השאר, ביכולתם של מנהלי החברה לנקוט סחבת בהליכי השיקום ולסחוט עבור בעלי המניות זכויות שבעלי המניות אינם זכאים להם.[i] כאשר חברה נכנסת להליך של הבראה ושיקום ומציעה מייד תוכנית הסדר לנושיה, סביר יהיה להניח שתוכנית ההסדר תשקף את הזכויות האמיתיות המגיעות לצדדים. אולם כאשר לא מתקבלת תוכנית מייד עם הכניסה להליכי השיקום, אזי נשארת החברה בעיכוב הליכים עוד תקופה לא מבוטלת, תקופה שבה יפחת ערך הזכויות העומדות לחלוקה.

ומה קורה בארץ?
בארץ השיטה קצת שונה מאשר בארה"ב. אצלנו מנהלי החברה אינם יכולים להמשיך ולנהלה בזמן הקפאת ההליכים שכן מתמנה נאמן שנוטל את ניהול החברה לידיו (זאת בדומה לשיטה האנגלית). בנוסף, תקופת הקפאת ההליכים בישראל מוגבלת מלכתחילה לפרק זמן מירבי של תשעה חודשים, כך שהיכולת לנקוט סחבת מוגבלת למדי.
עם זאת, יש מי שנוקט סחבת גם בישראל, אלא שבארץ דווקא הנושים לעתים נוקטים סחבת. לעתים קרובות נמצא שנושה משהה את הסכמתו או אי הסכמתו להסדר הנושים המוצע לפרק זמן ממושך, על מנת שהנאמן והחברה ייכנסו לסד זמנים נוקשה יותר, ולסיכון שהקפאת הליכים תסתיים והחברה תיכנס לפירוק. טקטיקה זו היא לגיטימית, אם כי מאוד לא רצויה. כתוצאה משימוש בטקטיקה של סחבת עלולה החברה המשתקמת להיכנס להליכי פירוק במקום בו כל הצדדים דווקא היו מעוניינים בשיקומה. לפעמים, כולם רוצים את הסדר הנושים, אבל עד שהמו"מ מסתיים, מסתיימת גם הקפאת ההליכים ולא ניתן עוד להגיע להסדר.
מקרים כאלה נדירים, שכן גם הנושים, גם בעלי המניות וגם הנאמן יודעים היטב שיש גבול לכל טקטיקה שניתן לנקוט במו"מ, וכאשר כל הצדדים סבורים כי הסדר הנושים הוא טוב, הם יעשו כל מאמץ לאשר אותו במועד הקבוע בחוק ובהחלטות בית המשפט ולא לקחת סיכונים מיותרים.
יש לקוות למיעוט מצבים שבהם הסדר נושים אינו מאושר כתוצאה מטקטיקת מו"מ כזו או אחרת.

[i] 1. L.A Bebchuk&H.F. Chang "Bargaining and the Division of Value in Corporate Reorganization" 8 J.L.Econ& organ. (1992) 253,254.

המאמר פורסם בחלקו גם בבלוג בקפה דה מרקר.