דיני חוזים

דיני חוזים – אלו הם מערכת הדינים שעוסקת בחוזים שחותמים בני אדם או תאגידים ביניהם, ומסדירה את היחסים בין החותמים על החוזה. דיני החוזים עוסקים בשלבים הקודמים לחתימת החוזה, קובעים מה ייחשב כחוזה (ורק שתדעו שחוזה יכול להיות גם בעל פה), קובעים כיצד צריך לנהל משא ומתן לקראת חתימתו של חוזה, קובעים כיצד יש לפרש את החוזה, קובעים כיצד יתנהגו הצדדים אחד לשני במהלך קיום החוזה, וקובעים מה יקרה אם יופר החוזה.

חוזה – זה התקשרות בין אנשים או תאגידים שנותנת לכל אחד זכויות וחובות ביחסים ביניהם. חוזה יכול להיות בכתב או בעל פה, ואת התוכן שלו קובעים הצדדים. המדינה כמעט ואינה מתערבת בחופש הצדדים לקבוע את הזכויות והחובות של כל אחד מהם כאוות נפשם. ההתערבות היא במקרים נדירים, כגון: כשישנה בעיה של כשירות לחתום על החוזה, או כשהחוזה פסול מההיבט של תקנת הציבור. לפעמים המדינה מגבילה חוזים שהם אחידים ופוגעים בצרכן.

רוצים לקבל עדכונים על ערכים חדשים שמתווספים ללקסיקון שלנו? בקרו בדף שלנו בפייסבוק.

החוק המרכזי בתחום דיני החוזים הכלליים הוא חוק החוזים (התשל"ג – 1973), שקובע את כל הדברים שהוזכרו כאן, ומושל בחיי החוזה. לצדו קיים חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א – 1971, שקובע כיצד יפוצו הנפגעים מהפרת חוזה נגדם, וקובע מה הם יכולים לתבוע במקרה כזה ומה הם יכולים לקבל. חוק חוזים כללי נוסף הוא חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962, שקובע מי כשיר להתקשר בחוזה. והכוונה בכשירות היא – למי מותר לחתום על חוזה כך שהחוזה יהיה תקף.

ישנם גם חוקי חוזים ספציפיים, כמו: חוק החוזים האחידים, חוק המכר וחוק חוזה הביטוח.

אם אתם רוצים להעיר על ערך זה, או לכתוב ערכים חדשים, אתם מוזמנים לפנות אלינו בעמוד "יצירת קשר".

אהבתם? אולי תרצו לקרוא גם:

חוזה אחיד

גרם הפרת חוזה

ההבדל בין חוזה רגיל לחוזה אחיד