סדר דין מקוצר

סדר דין מקוצר הינו הליך שמאפשר לקבל פסק דין בתביעות מסויימות בהליך מקוצר, ללא התגוננות הנתבע ומבלי שיהיה צורך בשנים של התדיינות משפטית. ההליך נועד כדי לפתור בעייה של תביעות מוצקות מבחינה ראייתית, שאין הגנה של ממש כנגדן, ואין טעם לבזבז עליהם זמן שיפוטי. באמצעות ההליך ניתן לנפות הגנות סרק, ולמנוע מהתובע את הצורך לכתת רגליים בבית המשפט על מנת להוכיח תביעה שצדקתה ברורה מלכתחילה. בפועל מי שעושה את השימוש הנפוץ ביותר בכלי זה הנם הבנקים, המגישים חדשות לבקרים תביעות בסדר דין מקוצר.

כדי שהליך יהיה כשיר להתברר בסדר דין מקוצר עליו לעמוד בשורה של תנאים שהחשובים ביניהם הנם קיומן של ראיות או ראשית ראיות בכתב, וסכום תביעה שהוא קצוב.

למרות שההליך נועד לסלק הגנות סרק, הרי שהוא אינו מונע מנתבע שיש לו טיעוני הגנה טובים לנסות ולהתמודד עם התביעה בבית המשפט. הנתבע יכול לבקש מבית המשפט שייתן לו רשות להגן על עצמו, וזאת באמצעות בקשה מתאימה המנמקת את נימוקי ההגנה, ונתמכת בתצהיר של הנתבע. בתצהיר צריך הנתבע להראות שיש לו הגנה אפשרית מפני התביעה. בשלב זה הוא אינו חייב להוכיח את הגנתו, ודיי אם יראה שהיא אפשרית. בית המשפט מקיים דיון בבקשת הנתבע ליתן לו רשות להתגונן, ולאחר מכן הוא מחליט האם להיעתר לבקשה, לדחותה או להיעתר לה באופן חלקי עם או בלי מגבלות, דוגמת חיוב הנתבע ליתן ערבות להוצאות התובע במידה ויסתבר בסוף ההליך כי מדובר בהגנת סרק.

משהחליט בית המשפט ליתן לנתבע רשות להתגונן הופך תצהירו של הנתבע לכתב הגנה, למעט במקרים מיוחדים שבהם מורשה הנתבע להגיש כתב הגנה בנפרד, אם כי אף זה יהיה מוגבל לרוב לטיעונים שהועלו במסגרת התצהיר.