אכיפת פסק חוץ

אכיפת פסק חוץ משמעה שבית המשפט בישראל לוקח פסק דין שניתן על ידי בית משפט במדינה אחרת, ואוכף אותו בארץ. פסק דין של מדינה זרה אין לו תוקף בישראל, ולא ניתן לאוכפו, אלא אם כן בית המשפט הישראלי ייתן לו תוקף על ידי קליטתו במשפט הישראלי.

פסק חוץ הינו פסק דין שניתן על ידי בית משפט במדינה זרה בעניין אזרחי, לרבות פסק דין לתשלום פיצויים או נזקים לצד שנפגע, אף כשלא ניתן בענין אזרחי.

כדי שבית משפט ישראלי יאכוף את הפסק צריכים להתקיים מספר תנאים המנויים בחוק לאכיפת פסקי חוץ, התשי"ח – 1958:

1.לבית המשפט הזר הייתה סמכות לתת את הפסק.

2.פסק הדין הזר צריך להיות חלוט, כלומר – לא ניתן עוד לערער עליו.

3.הפסק צריך להיות ניתן לאכיפה במדינת ישראל על פי הדינים של אכיפת פסקי דין בישראל. לא יאכפו בישראל פסק דין שלא ניתן לבצעו בישראל. כמו כן, בית המשפט הישראלי לא יאכוף פסק חוץ שתוקפו נוגד את תקנת הציבור.

4.הפסק צריך להיות בר ביצוע במדינה שבה הוא ניתן.

בנוסף, צריכה להתקיים הדדיות באכיפת פסקי דין עם אותה מדינה שבה ניתן הפסק, דהיינו: בתי המשפט של המדינה שבה ניתן הפסק אוכפים פסקי דין של ערכאה ישראלית. היועץ המשפטי לממשלה רשאי לבקש לאכוף פסק חוץ גם אם לא קיימת הדדיות כאמור.

ניתן לאכוף את פסק הדין הזר עד חמש שנים מיום נתינתו.

גם אחרי שעמד בכל התנאים הללו עלול הפסק הזר שלא להיאכף בשל כל מיני הגנות הקיימות בחוק לאכיפת פסקי חוץ, התשי"ח – 1958.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *